עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הסוד השמור ביותר - בקיבוצים דיפרנציאליים רבים החברים שאינם יודעים אלו משכורות הם משלמים לחבריהם. לא רק מידת החברות, אלא גם חובת השקיפות אוסרת מצב כזה

הסוד השמור ביותר
מאת אלישע שפירא, 31.10.2006

 

 

בקיבוצים דיפרנציאליים רבים החברים שאינם יודעים אלו משכורות הם משלמים לחבריהם. לא רק מידת החברות, אלא גם חובת השקיפות אוסרת מצב כזה


 

מי שניסה לפענח את סוד פערי השכר, במציאות הקיבוצית ה"מתחדשת", גילה בוודאי כי הדבר כמעט בלתי אפשרי. בבית התנועה לא נאספו נתונים ובקיבוצים זהו "סוד שמור". בקיבוצים דיפרנציאליים רבים החברים שאינם יודעים כלל אלו משכורות הם משלמים לחבריהם. "צנעת הפרט" היא המחייבת לשמור על סודיות. עוד בדיחה עגומה על רקע הניסיון להדמות לכוווולם. רק שכאן מישהו התבלבל ושכח שמדובר בבעלי המניות של העסקים. אם לא בזכות מידת החברות שנותרה, הרי לפחות בזכות חובת "השקיפות" כלפי הבעלים, אסור היה למנוע מהחברים את המידע. הדבר מזכיר את הבדיחה הישנה על הבחירות הדמוקרטיות והחשאיות ביוגוסלביה הקומוניסטית. מסופר על אזרח שרצה להצביע בבחירות ושאל לתומו היכן הפרגוד, כדי שיוכל להכניס את הפתק למעטפה. ענו לו: "לא צריך הפתק כבר בפנים".

אמר האזרח הנבוך: "אם כך, אני רוצה לדעת לפחות מה הצבעתי".

אמרו לו: "אי אפשר, הבחירות חשאיות".

זכותם וחובתם של החברים לדעת כמה הם משלמים כבעלים למי שמנהלים את עסקיהם.

אך לא זו הסיבה העיקרית לרשימה זו. רשימה זו נכתבה בעקבות המעט שהתפרסם לאחרונה על פערי השכר בקיבוצים.

 

הסוד מגיח מהאופל

בשבוע שעבר התפרסמה, בעיתונות הקיבוצית ובעיתונות הכללית, רשימת המשכורות הקיבוצית. רשימה המשקפת את ממוצע המשכורות בעשרים ושבעה קיבוצים בהם נערך הסקר. על פי רשימה זו הפערים הם יותר מאחד לארבע, בין משכורתו של מרכז המשק לעובד "זוטר" בענף המזון. מוסיף כותב הידיעה כי הסקר אינו כולל את עובדי התאגידים ועובדי החוץ, איתם הפערים  עשויים להגיע בקצוות להרבה יותר, עד לאחד לעשרים וחמש. זאת בהנחה שבתאגיד גדול עשויה משכורתו של המנכ"ל להגיע ל - 100,000 ₪ ויותר. זו המציאות לאחר כעשור בלבד, מאז החלו חלק מהקיבוצים להנהיג שכר דיפרנציאלי. מתוך מאה ושבעים קיבוצים שהנהיגו שכר דיפרנציאלי, רק ארבעה עשר נשארו ב"תקציב משולב" - המודל המתון. לא צריך להיות נביא או בן נביא כדי להבין שתהליך העמקת הפערים עדיין לא הסתיים. למען הדיוק צריך להבהיר כי אלו הפערים לפני המיסוי הפרוגרסיבי והערבות ההדדית המוגבלת, הנהוגה באותם קיבוצים. מה שמכונה בעולם החיצוני: "תשלומי העברה". "המיסוי הקהילתי" ו"רשת הביטחון", האמורה להבטיח רמת חיים בגובה "שכר המינימום" (לפחות!) לנזקקים, ממתנים את הפערים בפועל, אך אינם מבטלים את חומרתם. ד"ר מומי דהן, מכלכלני בנק ישראל לשעבר, מבהיר כי בעולם נהוג למדוד את הפערים במושגי השכר ברוטו, לפני תשלומי המס ומענקי הסיוע. זאת משום ההבחנה המהותית בין מה שהאדם מרוויח בעבודתו, למה שהוא מקבל משרותי הסעד. כבודו של האדם, זהותו העצמית, הערכת הסביבה והערכת בני משפחתו, הם שעושים את ההבדל.

 

תפקיד ההנהגות

לגודל ההפתעה, על פי אותו הסקר, למדנו כי בחלק מהקיבוצים לא נקבעו כלל גבולות מוסכמים לפערים, או שנקבעו אך קרסו לאחר זמן מה. מכל מקום, בחלק מהקיבוצים הגבולות אינם קיימים בפועל והפערים חמורים ומדאיגים מאוד.

על כולנו להבין כי מבחן הפערים יהיה מבחן קיומנו, כחברה בעלת ייחוד, המקיימת ערבות הדדית וסולידאריות בין חבריה. מול עומק הפערים ההולכים ונוצרים בחלק מהקיבוצים, הכול יתפורר. זו המשימה היותר חשובה העומדת בפני הנהגות הקיבוצים והנהגת התנועה, מול המציאות המתפתחת בקיבוצים שעברו את קו פרשת המים של השכר הדיפרנציאלי. זהו תמרור אזהרה לקיבוצים שיכולים ורוצים להמשיך בדרך השיתופית – שוויונית.

 

על הפערים בין הקיבוצים ועל הצורך לפתח כלים חדשים לעזרה הדדית בתנועה, ברשימה הבאה




נכתב בתאריך
31/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו