עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המיוחסים - שכבת "המנהלים המקצועיים", הששה לאמץ כל רעיון מזדמן לשינוי בקיבוץ, אינה אצה לערוך שינויים כאשר מדובר באורחות התנהגות עצמית ולקיחת אחריות אישית

המיוחסים
מאת פלג מור, 26.10.2006


 

שכבת "המנהלים המקצועיים", הששה לאמץ כל רעיון מזדמן לשינוי בקיבוץ, אינה אצה לערוך שינויים כאשר מדובר באורחות התנהגות עצמית ולקיחת אחריות אישית

יוזיק, החוגיסט הנאמן ובעל המוסר העליון, נבחר לגזבר. הוא היה מהגזברים הראשונים בקבוצה.

בימות החום היתה לשונו נדבקת לחיכו מרוב התרוצצויות ברחובות, ובעיר אפילו מים אין להשיג, כי ברזים מחוץ לבתים אין. בא לפניו יצרו הרע והשיאו לקנות לו כוס גזוז, שמחירה היה בסך הכל – שני מיל. אלא שעד שניגש לקיוסק הראשון החל יצרו הטוב להציק לו, כאומר: מה זכות יש לך לקנות כוס גזוז לעצמך, בשעה שחבריך בבית חסרים תענוג זה ? סטה במהירות מן המקום והלך לו הלאה, כשצימאונו מוסיף להציק לו. מדי התקרבו אל קיוסק כלשהו, וקיוסקים בעיר לא חסרו, שבו ונתחדשו הלבטים בליבו. רגע אחד נתפתה לשתות, אך מיד שב ודחה מלפניו רעיון "בורגני" זה...

אולם, משכלו כל הקיצין ולשונו יבשה כחרס, החל יוזיק לחשב חשבונות אחרים: צא וראה, כוס גזוז זו, אם תתחלק על כל חברי הקבוצה, ייזקף על כל חבר וחבר חלק זעיר שבזעירים, והרי שאתה, כבא כוחם, כשליח שלהם,  יכול להתיר לך הוצאה זעומה זו --- וכך, בעצימת עין אחת, השתיק את נקיפות המצפון, ומשך אליו את כוס הגזוז הראשונה.

כשנודע הדבר בקבוצה, היו החבריא מלגלגים עליו וצוחקים למוסריותו שלא מעלמא הדין.  מיודענו שמר את הדבר בליבו, ומאז החליט לנהוג כאחד האדם..

מאותה שעה הותרה הרצועה והושלכה הרחק הרחק...

 

("החוגיסט", מאת יצחק צבי מתוך: צ'יזבאטים של אמת - מקדמוניותה של קבוצת החוגים)

 

***

סיפור זה על אותם ימים רחוקים כתב סבא שלי, ממייסדי הקיבוץ. האם הוא אמיתי, במובן זה שקרה באמת? אינני יודע.  בהיותו משקף אורחות חיים והשקפת עולם, הוא ודאי אמיתי. בוויתורו של יוזיק על עקרונותיו המחמירים מצא סבא סימן לאשר עתיד לקרות בתנועה הקיבוצית שנים רבות אחרי תום הקדנציה שלו כגזבר.. הוא קובע שמשעה זו הותרה הרצועה וניתן להניח שכוונתו היתה שמכאן והלאה השתנה הקיבוץ, שינוי שאינו רק התרת הרצועה והרסן אלא השלכתם הרחק הרחק...

ואולם כותב הסיפור לא היה נאיבי כדי כך שחשב שאמות המידה החמורות שגזר יוזיק על עצמו היו אז נחלת כולם. על פי הסיפור כבר אז לעגו ליוזיק חבריו לקבוצה, למוסריותו המופלגת ולעקרונותיו המחמירים מדי! 

צא וראה, נאמר זאת בסגנונו של סבא, כמה השתנו הדברים בתנועה הקיבוצית עם חלוף כמה עשורי שנים. יוזיק, למרות בחירתו לתפקיד ציבורי שהוא חלק מהנהלת הקיבוץ, ראה עצמו כאחד מחבריו, לא התנשא מעליהם, הקפיד על קלה כחמורה בקיום ערכים קיבוציים והחלטות הקיבוץ, אימץ לעצמו אמות מידה אישיות קפדניות במיוחד כשליח ציבור. היכן ישנו היום בעל תפקיד הנותן כך דוגמה אישית בהליכותיו, בוחן ובודק כל העת את התנהגותו שלו, האם היא מתאימה והולמת לציבור אותו הוא מייצג ולאמות מידה של מוסר ומצפון ?

 

***

האם היה יוזיק של סבא מכיר את יורשיו? האם היה רוצה להכיר בהם את יורשיו? נראה ששכבת הניהול בחלק גדול מהקיבוצים נמצאת היום במקום שונה לגמרי. בחלקה הפכה לשכבת ניהול מקצועית, עדת מנהלים נודדים הנמצאים היום כאן ואחרי קדנציה של שנתיים שם. אחרי שנים של עבודת חוץ איבדו חלקם את הקשר עם חבריהם לקיבוץ שלא משמשים להם יותר קבוצת התייחסות והערכה. רבים מהם מנהלים תחומים שונים בקיבוצים אחרים, בדרך כלל למשך קדנציה אחת או שתיים, וגם חברי קיבוצים אלה אינם נחשבים על ידם כשותפים אלא כעובדים סתמיים בלבד. שכבה זו היא הראשונה לאמץ ולהכניס לקיבוץ ערכים זרים לו שהם חיקוי לאורח חיים עירוני. כמובן עד גבול מסוים – המנהל העירוני, ששיטת הקדנציות והתחלופה פחות מובהקת באורח חייו, עלול לשאת באחריות לתוצאות מעשיו, הוא וקבוצת האנשים שתחתיו, יותר מאשר המנהל הקיבוצי הנודד המתנדף מהר מדי...  דבר זה אינו מפריע לו לדרוש יותר מהקופה הציבורית בקיבוצו בתואנה שהוא משתייך לאותה שכבה שמוטלת עליה אחריות גדולה, כביכול. חבר הקיבוץ מן השורה יכול היום לשאול את עצמו מה יש לו מחלק מהנכסים שהם לכאורה בבעלותו, למשל מפעל תעשייה:  פיזית - אינו יכול להיכנס אליו בגלל קיום תקן כזה או אחר של ביטוח/ ניקיון וכיוב'. רווחים -  אם יש כאלה, מאז החלה אופנת התאגוד לא ברור לו להיכן הם מופנים וממילא אין לו על זה כל שליטה. קיום מקומות עבודה לחברים - אין שום חובה על המפעל לקבל לעבודה חברים ובנוסף, יש לו אפשרות הולכת וגדלה לפטר את אותם שכבר עובדים בו. מעורבות ויכולת אמירה כלשהי – אלה ניטלו מחבר הקיבוץ לטובת אותה שכבת ניהול שמקובל היום לומר שאסור להפריע לה לנהל את הדברים כפי הבנתה, אם מעוניינים בניהול מקצועי המביא לתוצאות. מעורבות הקיבוץ וחבריו בניהול הנכס שהם בעליו נחשבת למטרד, לא מנומס להזכיר לאותה שכבת מנהלים כי חברי הקיבוץ מן השורה הם אלה הנושאים לאורך השנים בתוצאותיו הכלכליות של ניהול גרוע, למנהלים אין מה לדאוג, הם ימשיכו הלאה..

 

***

גם שכבת הניהול הפנימית בחלק גדול מהקיבוצים רחקה מזמן מעקרונות חייו של יוזיק הגזבר כרחוק מזרח ממערב. בעלי תפקידים בקיבוצים אלה עלו לגדולה, בעיני עצמם לפחות, הבדילו עצמם מציבור החברים הפשוט, נאמר, והצטרפו לדורשים לעצמם תגמול כספי הנראה ראוי בעיניהם למעמדם הנישא.

הם אמנם שייכים לציבור אותו הם מנהלים וגרים בתוכו פיזית, אך גם הם אינם נושאים באחריות אמיתית לתוצאות מעשיהם. הסיבה לכך היא שמבחינה זו נשארנו כולנו קיבוץ מסורתי שאין בו הטלת אחריות אישית. היכן הוא הגזבר/מנהל הכספים שיודה שסיבך את קיבוצו בהשקעה כספית לא מוצלחת? היכן מנהל מפעל הלוקח אחריות על תוצאה תקופתית מאכזבת? היכן יושב ראש מ"מ קיבוצית המסיק מסקנה אישית ממאזן שנתי גרוע? היש פרוייקטור/יזם של הרחבה קהילתית המקבל אחריות על כך שלא הצדיקה את הציפיות שתלו בה? היש מנהל עסקים קיבוצי שיודה שאולי גם הוא אחראי לכך שהעסקים בתקופת ניהולו לא הצליחו?

לא מפתיע שקבוצה זו, הששה לאמץ כל רעיון מזדמן לשינוי בקיבוץ, אינה אצה לערוך שינויים כאשר מדובר באורחות התנהגות עצמית ולקיחת אחריות אישית. אמנם עדיין לא ביררנו מה התוכן ואיזה משמעות מעשית יש, אם בכלל, ללקיחת אחריות, אבל ממילא שכבת הנכבדים הקיבוצית בה מדובר,  שהתגבשה להיות קבוצת אינטרסים לטובת עצמה ושומרת על מקום טוב בתור בו מחלקים תגמול אישי, אינה עומדת כלל בתור בו מטילים אחריות אישית. הם אינם שואלים עצמם יותר את משאלתו של יוזיק מסיפורו של סבא, להיות ראויים בהתנהגותם האישית כבעלי תפקיד לציבור שבחר בהם, אלא עסוקים בשאלה האם ציבור זה מתגמל אותם מספיק על מנת שיתרצו ויסכימו, יהיה כדאי להם, למלא את התפקיד. אכן השתנו הזמנים...

 


עוד מאמרים של פלג מור



נכתב בתאריך
26/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו