עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הרחבה נכונה - למי שמאיימים על הקיבוץ באסון דמוגראפי אם הוא לא יופרט, אפשר לומר כי ההרחבה הקהילתית כבר פתרה את הבעיה הדמוגראפית. האגודה החקלאי

הרחבה נכונה
מאת יזהר בן נחום, 25.10.2006

 

 

למי שמאיימים על הקיבוץ באסון דמוגראפי אם הוא לא יופרט, אפשר לומר כי ההרחבה הקהילתית כבר פתרה את הבעיה הדמוגראפית. האגודה החקלאית יכולה להישאר שיתופית


 

לא יותר מ-25 חברי קיבוץ, מתוך כמאה חברים שעדיין חיים בבית קמה, הגיעו לפאנל שאלות ותשובות בנושא מערכת היחסים בין קיבוץ והרחבה קהילתית. ההיעדרות הזאת מצערת ומתמיהה, מכיוון שלא מדובר בדיון על נושאים מופשטים כמו "בניית חזון", אלא במפגש שנועד להעלות על השולחן את הבעיות היומיומיות שכולנו נאלץ להתמודד איתן בקרוב מאוד. הצער והתמיהה נובעים לא רק מהמספר המועט, אלא גם מהרכב הגילים של המשתתפים במפגש. כל הכבוד לחברינו שעברו את גיל השבעים, המגלים עניין רב כל כך בסדרי חיינו המשותפים, אבל לאן נעלמו החברים שעדיין לא הגיעו לגיל מכובד זה?

 

"מה יהיה עלינו, הוותיקים, כשיקום הוועד המוניציפאלי המשותף לקיבוץ ולמשתכנים?", שאלה אחת החברות הוותיקות שהגיעו למפגש. "מי ידאג לנו?" "השאלה איננה רלוונטית לדיון הזה", מיהר להשיב אחד מאורחי הפאנל, בן קיבוץ שעזב את קיבוצו ומתגורר בהרחבה הקהילתית הצמודה אליו. "אנחנו מדברים על השאלות הנוגעות לשיתוף הפעולה בין הקיבוץ וההרחבה הקהילתית. בנושאים כמו תקציבי החברים אין להרחבה כל נגיעה והקיבוץ ריבוני לנהוג בהתאם להחלטותיו הפנימיות".

על הנייר זה נכון. אין קשר ישיר ומחייב בין מידת ה"שיתופיות" של הקיבוץ ובין המהלכים שאותו קיבוץ עושה בכיוון של הרחבה קהילתית.  מאז הפרסומים על הסדר הנושים הייחודי של בית קמה, לפני תשע שנים, משוכנעים הרבה אנשים שהקיבוץ התפרק ומתפלאים לשמוע שבית קמה הוא עדיין קיבוץ שיתופי וכל המערכות השיתופיות שלו ממשיכות לתפקד. ברמת העיקרון, אין מניעה שבתוך יישוב קהילתי רחב יותר ימשיך להתקיים חלק שיתופי. יש אפילו אנשים שחושבים שרמות שונות של שיתוף בתוך אותו יישוב מהוות את המודל העתידי לתנועה הקיבוצית כולה. ידידי אליהו (צצה) רגב מקיבוץ ברעם נתן למודל הזה שם: "הקיבוץ השיזורי" ואפילו כתב על זה ספר.

 

***

 

יכול להיות אפילו שהמהלך של הרחבה קהילתית עוזר לבלום מגמות של הפרטה ושכר דיפרנציאלי. כאשר באים תומכי השינויים ומאיימים על הקיבוץ באסון דמוגראפי אם לא יתקבלו השינויים, אפשר לומר להם: "תרגעו (כן, אני יודע שהיום מקובל להגיד "תרגיעו", אבל אני שמרן לא רק בעניני קיבוץ. אני לא אומר "מכנס", לא "תחתון" ולא "תרגיעו"). ההרחבה הקהילתית כבר פתרה לנו את הבעיה הדמוגראפית. האגודה החקלאית יכולה להישאר שיתופית."

השאלה הקשה היא אם זה גם יעבוד ולכמה זמן זה יעבוד. על השאלה האחרונה אין מי שייתן לנו תשובה, כי גם בקיבוצים בעלי הניסיון של אגודה חקלאית כחלק מיישוב קהילתי, הניסיון הוא קצר מאוד. אין פלא שהוותיקים מודאגים. בואו נצא מהנחה שהאגודה החקלאית תמשיך לתת להם תקציב ולא תשלח אותם להסתדר עם הביטוח הלאומי. נגיד גם שהיא תמשיך לממן להם את התרופות, אבל מה יקרה, למשל, לגבי שעות הפתיחה של המרפאה? כמה זמן תמשיך הקהילה לממן אחות וחצי, כש"שירותי בריאות כללית" מממנים חצי אחות בלבד? וכמה זמן עוד יהיה לנו "נהג בריאות"? ומה יהיה אם חדר האוכל ייסגר (טוב, לא עכשיו, אבל אולי בעוד שנה-שנתיים)? איפה יוכלו הוותיקים לקבל ארוחה חמה אחת ביום במחיר מסובסד? בואו ניקח נושא אחר. תיקונים שוטפים בבית, למשל. בבית קמה של היום יש עדיין חשמלאים, נגרים, אינסטלטור ופועלי בניין והשירות הוא עדיין על חשבון הקהילה. לכמה זמן?  

 

אוקיי, הבנו למה הוותיקים באו, אבל בכל זאת, איפה היו כל האחרים? אולי הם לא חוששים. אולי חלק מהם אפילו מקווים שההרחבה תעזור להרוג את הקיבוץ הישן בשקט וללא כאבים, אבל מכל נקודת מבט שהיא, חוששת או מקווה, אנחנו הולכים למשהו שלא הכרנו ומפליא שמספר קטן כל כך של אנשים מתעניין בשאלה איך החיה הדו-ראשית הזו הולכת להיראות.



נכתב בתאריך
25/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו