עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שלושה לאווים סוציאל דמוקרטים - על מפלגת העבודה לומר לא ליברמן, לא לשינוי שיטת הממשל ולא לתקציב המדינה. במאבק על שלושת הלאווים הללו אסור לתנועה הקיבוצית לשבת על הגדר
שלושה לאווים סוציאל דמוקרטים
מאת דני גוטווין, 10.10.2006
פרופ' דני גוטווין

 

על מפלגת העבודה לומר  לא ליברמן, לא לשינוי שיטת הממשל ולא לתקציב המדינה. במאבק על שלושת הלאווים הללו אסור לתנועה הקיבוצית לשבת על הגדר.                    


על היסוד הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה להתייצב מאחרי שלושה לאווים ברורים לקראת העונה הפוליטית העומדת בפתח: לא ליברמן, לא לשינוי שיטת הממשל ולא לתקציב המדינה המוצע. שלושת הלאווים הללו שלובים זה בזה והם תנאי להבטחת מדיניות המקדמת צדק חלוקתי, שוויון אזרחי, יציבות דמוקרטית וחתירה להסדר שלום.

ליברמן הוא הדבר הקרוב ביותר בפוליטיקה הישראלית לימין הקיצוני המתפתח במערב, זה שישראל רואה בישיבתו בממשלות אירופאיות סיבה לפחות להשעיית היחסים עימן.

האפשרות שמפלגת העבודה תיתן הכשר לעולם הרעיוני המשלב ניאו פאשיזם עם קפיטליזם דורסני על ידי ישיבתה בממשלה אחת עם ליברמן, הוא מקומם מוסרית והרסני פוליטית.

שיתוף פעולה עם ליברמן יכתים את מפלגת העבודה בכתם שהיא תתקשה להתמרק ממנו גם אם ראשיה, בעוד חמישים שנה, יעמדו על כל גבעה ויבקשו סליחה בכל שפה אפשרית. 

שינוי שיטת הממשל נועדה לשמן את דרכו של ליברמן אל תוך הממשלה, אך עיון במהות שינוי זה מלמד שבניגוד למראית עין של דאגה לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית, הרפורמה המוצעת היא דרך לערעורה.

ליברמן לא לבד. השינוי בשיטת הממשל היא הבשורה שמפיצה עכשיו "תקווה לישראל" שהיא הגלגול העכשווי של ניסיונה של קהילת העסקים להשתלט על הפוליטיקה הישראלית ולשעבדה לצרכיה. מבחינה זאת, אין חדש תחת השמש.

 

***

הרפורמה בממשל מודל 2006, היא חזרה חבוטה על כל אוצר הסיסמאות שהופרכו מאז ימי ד"ש, "חוקה לישראל", בחירה ישירה לראש הממשלה ועוד. גם האנשים הם תמיד אותם האנשים: אמנון רובינשטיין מפזר דאודורנט של מהוגנות ואוריאל רייכמן מתגלה בפעם המי יודע כמה כקומבינטור בלתי נלאה שלא יירגע עד שיהפוך את הכנסת לאגף בהתאחדות התעשיינים, או במרכז הבינתחומי.

ואכן זה עיקרם של הרפורמות המוצעות בממשל: להקטין את יכולת ההשפעה של הקבוצות השונות מהן מורכבת החברה הישראלית על הפוליטיקה ולרכזה בידי המעמד השליט הישראלי – אותם כאלף אנשי עסקים, עורכי דין, אקדמאים ופוליטיקאים הנעים באותם מעגלים, מרכזים בידם את העוצמות של החברה הישראלית ועסוקים בשאלה כיצד לסרס את התהליך הדמוקרטי ולהדיר את ה"עם" מעוצמות אלה.

לאחר שכשל רעיון העוועים של הבחירה הישירה לראש הממשלה, הוא חוזר כעת באמצעות הרפורמות המוצעות בממשל שהתגלמותם הוא ליברמן. ליברמן, שאליו נישאות כרגע עיני אלפיון השלטון, ניתפס כמי שיוכל לרסן את "הדמוקרטיה המשתוללת".

ליברמן והמנדטים של ישראל ביתנו הסרים למרותו, אמורים להבטיח גם את ההעברה החלקה של תקציב 2007, תקציב היוצר רושם שנתניהו עוד יושב באוצר.

בחסות הדיבורים על הרפורמה השלטונית, אמורים ליברמן וסיעתו לאלף קודם כל את מורדי העבודה - כמו שלי יחימוביץ ויורם מרציאנו -  ולהבטיח שחוק ההסדרים שהוא למעשה מגילת הזכויות של ההון הישראלי, יהפוך למציאות מבעיתה עבור רובם של הישראלים. כאן מתגלה אפוא הקשר בין ליברמן, שינוי שיטת הממשל והתקציב.

 

***

מאבקה של מפלגת העבודה באלו – אפשרי. ייתכן שבסופו של מאבק היא תצטרך לפרוש מן הממשלה, אפשרות שמשיקולים ערכיים ופוליטיים תהיה עדיפה על פני הישארות בה.

ואולם, בחינת החלופות הפוליטיות העומדות בפני אולמרט, מלמדת שמאבק כזה איננו חסר סיכוי מלכתחילה. אולמרט צריך את 19 המנדטים של העבודה לשם הבטחת הרוב של ממשלתו. החלפת 19 חברי העבודה ב-11 המנדטים של ישראל ביתנו היא כמובן תרגיל שאולמרט לא יוכל לעמוד בו. לפיכך, לווטו של מפלגת העבודה נגד צירוף ישראל ביתנו יש כוח פוליטי משמעותי. בהרכב הנוכחי של הכנסת, אין לאולמרט אפשרויות ממשיות למלא את החסר מסיבות שנבחנו עד דק בטורים הפוליטיים של מוספי החגים.

בפני מפלגת העבודה עומדות כרגע שתי אפשרויות: לנהל מאבק בכניסת ליברמן, בשינוי שיטת הממשל ובתקציב – שהם שלוש פנים של שלטון האוליגרכים הישראלים – מאבק שיש לו סיכוי ממשי, או להפוך לתכשיר הלבנה פוליטי שבחסותו ישגשג ליברמן ויקטוף את החברה הישראלית המרוסקת ואת הדמוקרטיה הישראלית המתנוונת כפרי בשל.

שלושת הלאווים הללו מגדירים גם את חזית המאבק הפנימי בתוך מפלגת העבודה בין מי שרוצים לחזור אל "המפלגה הישנה", הפועלת כמשת"פ מגושם של ההון, לבין היסודות הרוצים לבנות אותה כמפלגה סוציאל דמוקרטית המשנה את חוקי המשחק של החברה הישראלית.

קווי המחלוקת הללו מפלגים גם את התנועה הקיבוצית המהווה את המחוז הגדול ביותר במפלגת העבודה. ואולם אם בעבר חלופות אלו טושטשו על ידי שלל סוגיות ובעיות, הרי שלושת הלאווים המוצגים כאן חושפים את החלופות בחדות שאיננה מאפשרת "אולי" ו"אבל".      

במאבק על שלושת הלאווים הללו אסור לתנועה הקיבוצית לשבת על הגדר.                    




נכתב בתאריך
12/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו