עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חשיבה ביקורתית תחילה - נקודת המוצא שלי בהדרכה בתנועה איננה סוציאליזם, או איזה איזם אחר, אלא חשיבה רציונאלית וביקורתית. זו התשתית שעליה יצמח א

חשיבה ביקורתית תחילה
מאת יותם מנור, 8.10.2006
מתוך אתר מחנות העולים


 

נקודת המוצא שלי בהדרכה בתנועה איננה סוציאליזם, או איזה איזם אחר, אלא חשיבה רציונאלית וביקורתית. זו התשתית שעליה יצמח אחר כך  הדיון הערכי-רעיוני

מאז שהתחלתי להדריך, לפני כ-3 שנים, זכיתי לקחת חלק בהדרכה במספר תנועות לא קטן, ועם מספר מדריכים גדול אף יותר. ובמהלך כל אלו, לא זכור לי מקרה אחד בו לא התפתח דיון בין המדריכים בדבר הזכות לחנך, והזכות להעביר לחניכים את הערכים והדעות שלנו.

 

ברוב השיחות והדיונים בנושא, עלו קולות רבים אשר פקפקו בזכותנו להדריך בכלל, ובזכותנו להכניס תוכן משמעותי לפעולות בפרט. קולות אלו, הטוענים כי בהדרכה התוכנית היא חד-ערכית, חד-משמעית ולמעשה לא פחות מ"שטיפת מוח", נשמעים לא רק בקרב הנוער המדריך, בקול חזק וצורם.

 

מהן הסיבות שרבים כל כך (ופה אציין במידה מסוימת של גאווה שבתנועתי אמנם הטיעון קיים, אך במידה קטנה בהרבה מכל מקום אחר בו זכיתי להדריך) מזדהים עם הטענה הזאת, אפילו אם הם לא שותפים לה?

 

מחשבה על כך, החזירה אותי כמה שנים לאחור, והזכירה לי את עצמי, ילד קטן, שואל את אבי שאלות ברומו של עולם. כשאילצתי את עצמי מגיל צעיר להתחיל להבין את מהות הסוציאליזם, הפוסט-מודרניזם, ושאר איזמים מורכבים, לא תמיד הרגשתי שאני מבין את הנושא לעומקו. חשתי שיש אמת, ויש שיאמרו איכות, בטיעונים ובהסברים שקיבלתי, אך המרחק מכאן ועד הבנה עמוקה היה גדול.

***

בעיה זו הובילה לכך, שבעת שניסיתי להסביר לחברי את טיעוני בנושאים שונים, לא יכולתי אלא לחזור על דברי מוריי, ללא יכולת אמיתית לשנות, לאלתר או לחדד. בכך, הפכתי למעשה, ולו רק לזמן מועט, לתוכי ממנו מפחדים כולם.

 

כיום, מכיוון שההסברים והביאורים שקיבלתי היו הגיוניים, רציונאליים, וקוהרנטיים, אני מאמין כי ירדתי לעומקם של עניינים רבים, וכעת אני מסוגל – כמיטב יכולתי – "לחנוך לנער סוציאליזם על פי דרכו". הבעיה מתחילה, כאשר דבר זה לא קורה.

 

לעיתים רבות, מגיע אדם להדרכה, כאשר הוא "מרגיש" שיש אמת באמונתו. אך כאמור, זה הוא רגש בלבד – אשר לפעמים אף הוא מעורער. במצב כזה, מדריך אשר יאלץ להעביר לחניכיו את ערכיו, יעשה זאת גם בלב לא שלם, וגם לא יספק לחניכיו הסבר אשר יאפשר להם בבוא היום להפוך את הרגש לכדי רציונל.

 

בעקבות כך, נוצר מצב שבו גם בהתנהלות האידיאלית של תנועת נוער – ערכים נכונים, אמונה בצורך ובחובת החינוך (עובדה שלא תמיד קיימת במלואה עד בכלל) – גדלים דורות על גבי דורות של חניכים, מדריכים, מדריכי מדריכים, אשר לא מבינים את אמונתם לעומקה, או לכל הפחות מבינים אותה רק אחרי שכבר עברו תחת ידם חניכים רבים, שהרי מעטים הם בני כיתה י' שיש להם אידיאולוגיה מגובשת.

 

מצב זה הינו מסוכן למדריכים, אשר חשים - במידה מסוימת של צדק – שאין להם את הזכות לדבר על מה – שבצדק – נדרש מהם; לחניכים – אשר התהליך החינוכי אותו הם עוברים עלול להיפגע; ולתנועת הנוער – אשר עלולה להידרדר לכדי מכונת ערכים משומנת אשר לא מאפשרת מקום למחשבה חופשית, ויש בה מקום לציפורים מצייצות בלבד.

 

הפתרון אינו פשוט, אך הוא ברור. יש לחדד את התהליך החינוכי, בעיקר בקרב המדריכים. יש להעמיקו – להבהיר כי נקודת המוצא אינה סוציאליזם או תורה אחרת כלשהי, אלא חשיבה רציונאלית וביקורתית. ויש להתאים את דרכי ותכני הפעולות לדרך שבה יוכלו המדריכים להבהיר לחניכים, באמת ובתמים, ובאמונה שלמה, כי (במקרה שלי) סוציאליזם, חלוציות וציונות – זה נכון וטוב.

 

הכותב הוא ש"ש בתנועת המחנות העולים-קבוצות הבחירה




נכתב בתאריך
8/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו