עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אשליית הנחלצים קדימה - המצע המחשבתי של השינוי הדיפרנציאלי דומה לשיטוט במגרש גרוטאות שזרוקים בו רעיונות חלודים וחלקי תיאוריות כלכליות-חברתי
אשליית הנחלצים קדימה
מאת פלג מור, 1.10.2006


 

המצע המחשבתי של השינוי הדיפרנציאלי דומה לשיטוט במגרש גרוטאות שזרוקים בו רעיונות חלודים וחלקי תיאוריות כלכליות-חברתיות מן המאות הקודמות

עימות מתקיים בימים אלה במחוזותינו על דרכו של הקיבוץ. על ספסל הנאשמים הושבו אנשי הקיבוץ השיתופי, חשודים בשמרנות ובאי הבנת הצורך להתחדש ולהתקדם עם הזמן. מולם ניצבים המחדשים, אנשי דת השינוי, הקוראים לדעתם נכונה את המפה, מבינים את הצורך בשינוי ובחידוש, הולכים קדימה.  גורם בתנועה אפילו איפיין את יישוביהם ככאלה ש"נחלצו קדימה".

ההיחלצות שמדובר בה היא בדרך כלל ביטול, במידה כזו או אחרת, של מאפיניי אורח החיים הקיבוצי: תחת השם הכולל "הפרטה" מועברים תחומי אחריות הכלל לאחריות היחיד; החתירה לשוויון מוחלפת באי שוויון המנומק אידיאולוגית כטבעי והוגן יותר; את ערך השיתוף מחליפה מגמה לחלוקת ושיוך הנכסים המשותפים; את מוסדות הקהילה מפרקים בשם החיסכון והיעילות; ערכה של קליטת חברים חדשים לשותפות מלאה של חיי קיבוץ ירדה וכבר שמענו על חברה מסחרית העוסקת בטיפול והבאת חברים חדשים לקליטה, חברים שאינם קשורים כלכלית לקיבוץ, או תושבים שביקשו מהם להצטרף לאגודה השיתופית... תורמים לתחושת הרווחה וההיחלצות הצפת הקיבוץ בתושבים, היוצרת גידול דמוגראפי, ושיפור שחל בתזרים המזומנים עם ביטול ההחזקה המשותפת היקרה של מערכות כמו חינוך, שהאחריות לו ירדה מהחברה כולה ומוטלת מעתה על ציבור המשתמשים בו בלבד, כלומר ההורים.

***

אבל מה לגבי חלקו השני של הביטוי – קדימה? אולי הגיעה העת לבדוק בכנות מי מתחדש ומי שמרן, מי משמר את העבר ומי אורח חייו מתקדם יותר? האם באמת ההיחלצות שמדובר בה היא הליכה קדימה?  היש במה שמציעים לנו תומכי השינוי קידמה כלשהי, איזו הבנה חדשה על טבע האדם וההסדרים הכלכליים - חברתיים שרוקמים בני אנוש ביניהם שבגללה ראוי השינוי הדיפרנציאלי להיקרא "מתחדש ומתקדם"?  היש בו איזה בשורת קידמה אנושית אמיתית, לעולם וחברה טובים והוגנים יותר? התשובה היא לא  -  המצע המחשבתי של השינוי הדיפרנציאלי בקיבוץ דומה לשיטוט במגרש גרוטאות חברתי כלכלי שזרוקים בו רעיונות חלודים וחלקי תיאוריות ישנות לרוב שהיו אופנתיות במאות הקודמות ואז אולי נחשבו חידוש גדול. משכיל מהמאה ה-18 כי יארע לו נס תחיית המתים וימצא עצמו חי כעת, ירגיש בין ידידים לדרך משותפת בחברתם של מחדשי הקיבוץ. הללו גילו ואימצו בחום אל ליבם את התורות הישנות בנות מאות השנים של הוגי הקפיטליזם והליברליזם ותובנותיהם לגבי טבע האדם והחברה האנושית והם מפיצים זאת הלאה ברוב התלהבות כאילו מדובר בחידוש שזה עתה נתגלה.

אדם סמית וחבר הוגי הדעות הקפיטליסטים-ליברליים היו יכולים להתקבל בשמחה לחברות בקיבוץ כזה, 'חברים חדשים בעצמאות כלכלית', נאמר. אפילו הובס, כן, ההוא מאדם לאדם זאב יכול היה להתקבל, אולי כתושב בהרחבה הקהילתית ואילו דרווין מתורת האבולוציה בודאי יהיה אורח רצוי לחגים.

***

ה ק פ י ט ל י ז ם  מקדש את הזכות לקניין ולשימוש בו, מעמיד במרכז ההוויה האנושית את ההון והרדיפה אחריו. שיא האושר הקפיטליסטי הוא ההצלחה החומרית, היא האושר בעצמו ועל פיה נקבע ערכו של אדם. אסור לחברה או למוסד לעמוד בדרכו של איש לצבירת עושרו שהיא מניע עיקרי למעשיו וההסבר הרלוונטי הבלעדי לפעולותיו הכלכליות. פעילות צבירת ההון האישי היא הסדר הטבעי בחברה האנושית. התחרות הקיימת כל העת בין הפרטים בחברה על משאב זה היא המצב הנכון. הקפיטליזם בבסיסו מכונן  את המשטר החברתי על רצונו הפרימיטיבי של האדם לפעול למען  עצמו, אין לו כל יומרה לצאת ממצב זה של אנוכיות ומלחמת הכל בכל ולהוביל את החברה האנושית למקום טוב יותר.

ה ל י ב ר ל י ז ם  מקדש גם הוא את הרכוש הפרטי ומתנגד לסדרי שיתוף פעולה חברתיים בהיותם מגבילים את זכותו הטבעית של כל אדם להטבת מצבו האישי. המדינה היא רק שומר הלילה של בעלי הרכוש בשוק החופשי, אסור לה ליזום שום מהלך להתערבות ביחסים הכלכליים-החברתיים, למשל להטבת מצב השכבות החלשות.  על כל אחד להביא לידי ביטוי מקסימאלי את יכולתו לרווח ולתועלת. הישגי השכבות החזקות מועילים לחברה כולה ולכן אין לעכבן בדרך לשיפור מצבן הכלכלי.  אין טוב חברתי כללי, יש כל אחד לנפשו ואחריותו לעצמו. ה מ ט ר י א ל י ז ם  מניח חשיבות ממשית רק לדברים מוחשיים, דברים שבחומר. לעולם הרעיונות והאידיאות חשיבות פחותה והוא רק הד לעולם החומרי.

הובס בן המאה ה-17 ראה את המצב הטבעי כמלחמת הכל בכל ואת ההיסטוריה האנושית כמונעת ממאבק תמידי. השיתוף בין בני אדם אינו טבעי והוא תוצאה של הצורך בהגנה. אין סיבה לבני האדם להתאגד אלא כנגד הטבע ונגד אנוכיותם של בני אדם אחרים. דארווין הניח כי אין שום סדר במצב הטבעי, אין תכלית, חזון או משמעות, שורדים רק המינים בעלי יכולת הסתגלות לסביבתם.

 

***

הגיון השינוי בקיבוץ ועיקריו כאילו נלקחו מתורות אלה והוגיהן. רמת השכר השונה, פירוק והפרטת מוסדות הקהילה, שיוכים של רכוש הציבור לפרטים, העברת האחריות כמעט על כל נושא ותחום לידיו של היחיד וחיסול האחריות הקהילתית המשותפת, ראיית השיתוף כמיותר ומעכב את פעולתם של היחידים בדרכם להצלחתם החומרית האישית, הצבת החתירה לשיוויון כלא טבעית ומנוגדת לאופי האדם – כל אלה, חידושי הקיבוץ היום, כבר נמצאים בתורות שהוזכרו לעיל. במאות ההן נוצרו תיאוריות שונות על טבע האדם המניחות גם אופי אנושי אחר – כזה היכול ורוצה לשתף פעולה עם עמיתיו להקמת חברה אנושית צודקת והגונה יותר. גם שורשיה של הקומונה, החברותא האנושית, נמצאים שם. מחדשי הקיבוץ בחרו להחיות חלקי תיאוריות ושברי רעיונות דווקא מאותה הגות פילוסופית המניחה שהאדם הוא מטבעו ומשחר האנושות רע, אנוכי, חסר יכולת אמיתית להיות שותף בחברה אנושית אלא כאשר הכרחי הדבר להגנת עצמו או כנגד שאר בני האדם. לפעילותו הכלכלית מניע אנוכי בלבד, הגדלת הצבר ההון והרכוש שברשותו. המשותף לתיאוריות אלה הוא ההנחה כי טבעו ואופיו זה של האדם אינם ניתנים לתיקון ולהטבה וזהו מצב הדברים הטבעי והנכון.  לדעת מציעי השינוי אם רוצה הקיבוץ לשרוד - עליו לייבא לתוכו את הפערים הכלכליים המבדילים בין המעמדות במשטר הקפיטליסטי הנוצרים ביחסי אדם לאדם זאב ובכך להסתגל לסביבתו החיצונית. מתברר שהשינוי האמיתי והמתקדם הוא דווקא במהות צורת החיים הקרויה קיבוץ שיתופי, המנסה לחיות על פי תיאוריות שונות על טבע האדם.

 


עוד מאמרים של פלג מור



נכתב בתאריך
1/10/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו