עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כסף זה לא כל הסיפור (א) - גם כשקשה להבטיח לעובדים שכר גבוה במיוחד, או אתגר מקצועי מדהים, הם לא יעזבו בקלות מקום בו הם מרגישים קיימים, שייכים ורצ
כסף זה לא כל הסיפור (א)
מאת ענת רוזנבלט, 10.9.2006



 

גם כשקשה להבטיח לעובדים שכר גבוה במיוחד, או אתגר מקצועי מדהים, הם לא יעזבו בקלות מקום בו הם מרגישים קיימים, שייכים ורצויים. על תקשורת וקשר בעבודה, חלק א'

-          'שיחות אישיות עם עובדים זה בזבוז זמן...בשביל מה צריך את זה?'

-          'אני מאד ענייני, אין לי סבלנות לסיפורים, אני מייד חותך ודורש מהדובר שיגיע לעיקר.'

-          'לרוב אנשים פשוט לא מקשיבים. אני צריך לחזור על כל דבר מאה פעם...'

-          'מזל שאפשר כיום להעביר כמעט הכל במייל. זה חוסך המון דברת...'

 

נשמע מוכר? סביר להניח... מפתיע כי גם כאשר הנושא הוא 'כיצד להשפיע על אנשים בעבודה', עדיין סבורים רבים, כי ניתן לעשות זאת באמצעות הוראות והנחתות, מיילים והודעות טלפוניות. במאמר הראשון ("מאי-אפשר לאיך אפשר", "שווים", 10.8), הדגשתי את מרכזיותה של ההתבוננות פנימה, אל הפרדיגמות והשיפוטים שלנו, הממסכים אותנו מהשגת תוצאות. כעת נביט אל מי שאיתם ברצוננו לתקשר ועליהם ברצוננו להשפיע.

 

'עזבי אותי מתקשורת וקשר...אנשים רוצים כסף, נקודה. ניתן קצת יותר והם יבצעו בלי להתווכח וגמרנו!'. ובכן, ממחקרים מסתבר, כי 'כסף לכיס', הנו אכן מניע חשוב, אך לא המכריע שבהם. (מבחינת אפקטיביות, הוא ממוקם בד"כ בין דרגה 5 ל-9). עלותו עבור הארגון גבוהה וגדלה מדי שנה. כסף יכול להניע עובד לעשות את המינימום הנדרש, על-פי הגדרות תפקידו, אך אין בו כדי להניעו לבצע את המרב והמיטב שביכולתו. לשם כך נחוץ ק.ש.ר.

 

ארגון הנו לפני הכל, מארג יחסים ומחויבויות בין שותפים, הפועלים להשגת מטרות משותפות. מכאן שלטיב הקשרים שביניהם, השפעה רבה על הצלחתו. ברור כי הדרך ללבם של אנשים עוברת דרך קשר ותקשורת. ניהול יעיל של התקשורת בארגון, ישפיע בצורה משמעותית על התוצאות שיושגו. תקשורת גרועה תפגע בתוצאות. יצירת תקשורת אפקטיבית בעבודה אינה טקטיקה או טכניקה בלבד, אלא גישה לחיים, עם זאת- ניתן בהחלט לפתח אותה ולהתאמן בה.

 

הקשב!

יותר ויותר אני נוכחת כי הכל מתחיל בהקשבה. לא במקרה, נבראנו עם שתי אוזניים ופה אחד- ללמדך שההקשבה חשובה כפליים מן הדיבור. השלב הראשון ביצירת 'תקשורת מקדמת תוצאות' בעבודה, טמון בהקשבה. בספרו 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד' טוען סטיבן קובי: 'אם ברצונך להיות מובן- נסה להבין תחילה'. לשם הבנה נדרשת הקשבה. רובנו מתקשים להקשיב. לא אחת אנו לחוצים להשחיל מילה, להחזיר תשובה, לנקוט עמדה, לתקוף או להתגונן. אנו מקשיבים באופן שטחי, 'נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה', או מקשיבים לתוכן הדברים בלבד. הקשבה, בניגוד לשמיעה, הנה פעולה אקטיבית. כדי להשיג מידע נרחב, עלינו להקשיב לא רק לתוכן הדברים הנאמרים, אלא גם לטון הדיבור ושפת הגוף, לעיתוי ולסדר בו נאמרו הדברים, לביטויים ומושגים, למה שלא נאמר ועוד.

 

'פרשננו לענייני'

קשה להימנע מפרשנות של דברי הדובר. אנו 'מפרשנים' כל העת את מה שאנו שומעים. פעמים רבות, כשנבדוק מה בדיוק נאמר, ניווכח כי 'שמענו מה שרצינו', יותר ממה שנאמר. דוגמא קיצונית לכך, נוכל למצוא בהצגה 'טוביה החולב': טוביה בטוח ששכנו מנסה לקנות ממנו עגלה צעירה, בעוד השכן מציע לשאת את בתו לאישה..... נראה כי אין קיצורי דרך בדבר ועל מנת לוודא שבאמת הבנו מה שנאמר, אין לנו ברירה אלא לשקף את דברי הדובר ולשאול: 'מדברייך הבנתי ש... האם לכך התכוונת? האם הבנתי אותך נכון?'. אנו נוודא שבאמת הבנו את הנאמר והדובר יתקן אי הבנות שלנו. מאחר וחש כי הובן היטב, לא יחוש צורך לחזור שוב ושוב על דבריו ונוכל להתקדם בשיחה במהירות . השיקוף נשמע כלי פשוט אך בפועל, הוא מאלץ אותנו לכבות ולפנות את שטף המחשבות בראשנו ולהקשיב היטב לדובר.

 

'ק.ש.ר'.

לא במקרה, שרש המילה תקשורת הנו ק.ש.ר. תקשורת יוצרת קשר. בסדנאות אני מבקשת מן המשתתפים להציע ראשי תיבות יצירתיים למלה 'ק.ש.ר'. ואכן, ההצעות מגוונות: 'קום, שב, רוץ', 'קול, שם, רגש', 'ההפך מש.ק.ר.',  'קול, שמיעה, ראיה'... ואתם מוזמנים להמציא נוספות, כיד הדמיון הטובה עליכם. ראשי התיבות שאני בוחרת למלה קשר, הנם: 'קיים. שייך. רצוי'. להבנתי- כך מעונינים רובנו לחוש, בעבודה בפרט ובחיים בכלל.  מנהל שישכיל ליצור תחושות אלו בקרב עובדיו, ימצא אותם נלהבים יותר לעשייה, נעדרים ומתעמתים פחות ואף יזכה בהקשבתם ונאמנותם.

 

קיים, שייך, רצוי -  נשמע פשוט, אך חיוני כאוויר לנשימה. גם אם אינך יכול להבטיח לעובדיך שכר מן הגבוהים בשוק, או אתגר מקצועי מדהים, אנשים אינם עוזבים בקלות מקום בו הם מרגישים קיימים, שייכים ורצויים. השקעה ביצירת ושמירת ק.ש.ר, מניבה תוצאות משמעותיות, לא רק ביחסים המיידים, אלא גם 'בשורה התחתונה'- הכנסות ורווחים.

 

נתבונן במרכיבי ה'ק.ש.ר':

 

1. קיים: האם אנשיך מדווחים שאתה 'לא סופר אותם', 'לא רואה אותם ממטר'? האם אתה מתעניין בהתקדמותם בעבודה, בחייהם ומשפחתם, בדעתם והרגשתם? בקיבוץ, נדמה לנו לעיתים שאנו יודעים על כולם הכל. עם זאת, בכל פעם מחדש אני נוכחת המצב שונה. הנה כמה כלים פשוטים ליצירת תחושת 'קיים':

 

התעניינות כנה. בקצב החיים המהיר וקוצר הזמן והסבלנות בו מצויים רובנו בעבודה, דווקא התעניינות גם אם בקצרה, מעידה על אכפתיות רבה: התעניינות בנשמע בחייו של האדם, או בהרגשתו ודעתו לגבי אירועים ומהלכים בעבודה. מנהלים רבים חוששים ליזום ולהפגין התעניינות, מחשש כי צעד זה, יחייב אותם לפעול על פי הציפיות שהציבו שותפיהם ועובדיהם ולכן הופכים ל 'חשאיים' לגבי מהלכיהם וכוונותיהם. כדאי לבהיר לדובר, שאיני מבטיח כי אפעל בהכרח על פי דבריו, אך כדי להבין יותר, חשוב לי לשמוע אותו. בדרך זו, אוכל ללמוד רבות, גם על העובד ועל סביבת העבודה וגם על האופן בו נתפשים מהלכי ומעשי בתוכה.

 

'אלוהים מצוי בפרטים הקטנים': תשומת לב לפרטים, כגון ברכה ליומולדת, או התייחסות לאירועים במשפחה, או בעבודה, משמעותית מאד לאנשים. גם כאן- אוטנטיות וכנות הן תנאי מפתח להצלחה. אם אעשה זאת 'רק כי צריך', סביר שהדבר יורגש וייתפס כמניפולציה.

 

יש שיאמרו: 'טוב, הכל טוב ויפה לגבי עובדים שאני בקשרים מצוינים אתם, אבל יש כמה שממש אין לי חשק לראות'.... כאמור- אחת התחושות הקשות בעבודה, היא להיות 'אוויר', 'שקוף' בעיני המנהל שלך, 'לא קיים' עבורו. בד'כ תגרור תחושה זו התעלמות וחוסר רצון לשיתוף פעולה: 'אם לו לא אכפת ממני- גם לי לא' והמצב רק יסלים. דווקא במקרים אלו, התעניינות אישית נחוצה ומסוגלת לחולל פלאות..

 

2. שייך: היותך חלק מרעיון או מגוף גדול ממך, יוצרת זהות והזדהות ולכן הנה גורם מניע חזק. (זוכרים את הפרסומת לטוטו- 'גם אני שייך') עבור חלק מהאנשים, תחושת ה 'בית' והצורך בהשתייכות, הנם גורם מספר אחד לבחירתם במקום עבודה והישארותם בו. כיצד ניתן לטפח אותה?

 

השתתפות יוצרת שייכות. כשאני מציע לאנשים להשתתף, אני מזמין אותם להיות שייך, לקחת חלק. מי שחש חוסר שייכות, מגיב לרוב בעלבון, כעס ונקמה. כך קרה באגדת 'היפהפייה הנרדמת': המלך ערך נשף להולדת בתו ושכח להזמין את אחת מעשר הפיות. זו נעלבה עמוקות על שלא נכללה בשמחה, חטפה עצבים והטילה קללה בתינוקת. נו, ומכאן התגלגל כל הסיפור...

 

לא מעט משברים ארגוניים מתפתחים בעקבות התחושה: 'למה לא קראו לי?'. בעת בניית צוותי משימה, פרוייקטים חדשים, דיונים, או הקצאת מטלות- האם יש כמה שתמיד נשארים מחוץ לרשימה? האם יש מי שאליהם איני טורח כלל לפנות? אנשים עליהם ויתרתי מראש? במכון 'אדלר', מלמדים הורים, כי תחושת חוסר שייכות למשפחה, יוצרת אצל ילדים התנהגויות מפריעות כגון:  העסקת יתר, הפגנת כוח, נקמה וייאוש. הדבר אינו שונה רבות בקרב עובדים ומנהלים בארגונים.

 

עוד על שייכות, על טיפוח תחושת 'רצוי' בקרב עובדים ועל תקשורת בעבודה- במאמר המשך.

 

הכותבת - חברת קיבוץ צרעה, מנחת קבוצות, יועצת ארגונית ומאמנת אישית בחיים ובעסקים. anat@tzora.co.il





נכתב בתאריך
10/9/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו