עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ברית דמים? בבקשה! - כמתנחל, אני מציב תנאי אחד בלבד לקיום הברית שמציע אורי הייטנר. התנאי הוא שכל מי שרוצה לחבור אלינו לשותפות כלשהי, חייב להפסיק לדרוש את גירושינו מבתינו וארצנו. תגובה

!מברית דמים? בבקשה
מאת בעז העצני, 5.9.2006



שת"פ? בבקשה


 

כמתנחל, אני מציב תנאי אחד בלבד לקיום הברית שמציע אורי הייטנר. התנאי הוא שכל מי שרוצה לחבור אלינו לשותפות כלשהי, חייב להפסיק לדרוש את גירושינו מבתינו וארצנו. תגובה

קשה להפריז בחשיבות קריאתו של אורי הייטנר, הכותב בצדק רב, כי בעקבות נתוני הנפגעים במלחמה בלבנון, המבליטים את המעורבות של בני קיבוצים, מושבים ומתנחלים בצה"ל, יש מקום לברית בין הקבוצות הללו המגלות אכפתיות ומוכנות לשאת בעול משימות לאומיות.

לכאורה הדבר פשוט. מה הבעיה ליצור מכנה משותף בין קבוצות שאמנם שונות בסגנון חייהם, אך לנגד עיניהם עומדת מטרה גדולה משותפת? הרי הדבר היה צריך להיות מובן מאליו. ניתן ליצור מפגשי נוער, לבצע "חלוקת גזרות" של משימות, ניצול לטובה של השונות בין שתי הקבוצות הללו, שוחרות הטוב, ע"י רתימת הבדלי הגישות, המנטאליות וסגנון הדיבור, לצורך מתן מענה מלא יותר לבעיות שונות בחברה הישראלית. כמשימה ראשונה הייתי מציע לפעול בקרב עולי חבר העמים להצלתם משקיעה באותו בוץ ישראלי של האגואיזם, תאוות הבצע והתחרות הפרועה.

מה טוב מזה, מי צריך יותר?

אלא שבדרך לברית הזו, הנשמעת כמו חלק מנבואת ישעיהו על אחרית הימים, יש מוקש אחד.

כמתנחל אני מציב תנאי אחד בלבד לקיום הברית הזו. התנאי הוא שכל מי שרוצה לחבור אלינו לשותפות כלשהי, חייב להפסיק לדרוש את גירושינו מבתינו וארצנו.

 

***

 

המוקש הזה אינו קטן כלל וכלל. התנועה הקיבוצית הובילה את מסע השנאה נגד המתנחלים ודבקותם בארץ ישראל. הקיבוצים היו הגנרטור שמאחורי תנועת "שלום עכשיו" בגרסה ההיסטורית, ההמונית שלה משנות השבעים והשמונים. הם השתתפו במימון הפגנות השמאל נגדנו וזרעו שנאה ופירוד. הדוגמה המובהקת היא פעולותיו של "האגף למשימות" של התנועה הקיבוצית בניהולו של יואל מרשק. מרשק יוצא מגדרו, בשם הקיבוצים, לסייע לערבים בשומרון במלחמתם במתיישבים היהודיים, בשעה שאינו נוקף אצבע לסייע לקיבוצים שאדמתם נגזלת בסיטונות ע"י ערבים בנגב, בצפון ואפילו בנצר סרני. אותה השוואה לנבואת ישעיהו "וגר זאב עם כבש" מתאימה מאד, כי מעולם לא היתה עוינות או שנאה לקיבוצים מצד המתנחלים. השנאה היתה חד צדדית מצד השמאל שמילא את תפקיד ה"זאב" מולנו, בה בשעה שמילא את תפקיד ה"כבש" מול הערבים. 

כעת, נוכח הרצחנות הערבית, התמוטטות אשליות השלום, והמפולת המוסרית בחברה הישראלית, מתעוררת השאיפה לברית לצורך הצלת המדינה.

לצורך קיומה של הברית הזו אני מרשה לעצמי למחול על כבוד המחנה שלי ומוכן לשתף פעולה גם ללא התנצלות וחרטה מצד הקיבוצים על שנאת החינם. במחנה שלנו ישמחו מאד לשתף פעולה ויראו בכך לא פחות מאשר התגשמות חלום. אבל כדי שהברית הזו תקום על בסיס איתן, לא יתכן שאחד הצדדים ימשיך לדרוש ולהטיף לעקירתו של בן בריתו. הסוגיה הזו חייבת להיות מוצהרת וברורה בלי שום טשטוש וערפול של ניסוחים פתלתלים.

 

***

 

קשה לי מאד להאמין שהתנאי הבסיסי הזה יתמלא מצד רובם של הקיבוצניקים. רמז לכך ניתן למצוא במאמרו של הייטנר עצמו בהשוואה שערך בין הסרבנות בקיבוצים לזו של המתנחלים. הסרבנות בקיבוצים היא סרבנות להלחם באויב השואף להשמיד את כולנו מצד אנשים שהגדרתם את האויב מעוותת ומנותקת מהמציאות. זה לא סוד כי חלק בלתי מבוטל מהסרבנים ההלו, בנוסף לאנשי שמאל רבים אחרים, שונא את המתנחלים יותר מאשר את הערבים וארגוני הטרור שלהם. לעומת זאת, הסרבנות מימין הינה סרבנות לביצוע העקירה – טיהור אתני ופשע נגד האנושות לפי החוק הבינלאומי, ופשע נגד העם היהודי, אפילו לפי דברי החרטה של מפקדה, האלוף גרשון הכהן.

לפני העקירה לא היה קיים מושג כזה "סרבנות מימין".

סגן עמיחי מרחביה הי"ד, שנפל בבינת ג'בייל, שלח בקיץ הקודם מכתב סירוב לרמטכ"ל והושעה עד לחזרתו לשירות, סיפק בדרכו זו דוגמה מובהקת כיצד מגדיר הימין את סולם האויבים שלו.

ההשוואה השטחית בין הסרבנויות הללו מנסה לקיים סימטריה לא נכונה. לא קשה לנחש איזו סרבנות קיבוצית היתה לו נדרש צה"ל לעקור את קבטיה או חלחול, של לדבר על בית אלפא או את שער העמקים, ואת הגיבוי של השמאל לסרבנות כזו על כל האבחנות הנכונות בדבר המשימות האמיתיות של צה"ל, אותם אלו ש"נשכחו" לפני שנה.

הצורך בברית כזו הוא אמיתי וחיוני,  אך חוששני כי מדובר כעת באפשרות תיאורטית, "על הנייר", בלבד, בדומה לצורך בשלום עם הערבים שהיה משרת את כל הצדדים ומפריח את המזרח התיכון.

למתנחלים אין בעיה לגשת להקמתה של הברית עוד היום, כי מאז ומעולם לא הם היו שמנעו אותה. האתגר מונח אך ורק לרגלי הקיבוצים שיכולים לראות בכך הזדמנות להתגבר ולכבוש את הסטייה של תאוות העקירה והגירוש שלהם. אם יצליחו בכך, אזי באמת הגענו לימות המשיח והשמיים הם הגבול.   




נכתב בתאריך
6/9/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו