עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

התחכמויות ברגיל - לא יעזרו לו לברגיל כל התחכמויותיו הלשוניות - אין הפרטת כלכלה ללא הפרטת ערכים (הערות על מאמרו ב- ynet ביום 17/8/06)
התחכמויות ברגיל
מאת פלג מור, 3.9.2006


 

 

לא יעזרו לו לברגיל כל התחכמויותיו הלשוניות

אין הפרטת כלכלה ללא הפרטת ערכים

 (הערות על מאמרו ב- ynet ביום 17/8/06)


 

האומנם אפשר להפריט את הכלכלה ולא את הערכים, כפי שכותב ברגיל?  האם הצליחו הקיבוצים שעברו שינוי מסיבי להפריט את כלכלתם אך לא את ערכיהם? יתכן שסבא מרקס, שקבע כי דברי ימי האנושות הם דברי ימי מלחמת המעמדות, כלומר הכל כלכלה, נסחף לא מעט, שכן יש עוד מניעים לפעולותיהם ומעשיהם של בני אדם, חוץ מהמניע הכלכלי; אולם לקבוע  שיחסים כלכליים בין אנשים והמודלים הכלכליים לפיהם הם מתנהלים אינם בתחום הערכי, לכן אפשר "להפריט את הכלכלה" אבל לא את הערכים, זהו חידוש  שאינו עומד בשום מבחן הגיוני וטוב היה שלא נאמר משנאמר. בוודאי שאין הדברים עולים בקנה אחד עם מהותה ודרכה של התנועה הקיבוצית המנסה לעצב מודל כלכלי שונה, כזה  שיהווה בסיס למערכת ערכים אחרת, שעיקרה שותפות בין בני אנוש במקום תחרות. זאת מתוך כוונה שמכאן יעלה ויצמח אדם חדש, שותף שווה לעמיתיו בחברה שמתקיים בה שוויון ערך האדם. 

רוח הקיבוץ לא הופרטה, קובע ברגיל במאמרו, הקיבוצים אולי הפריטו את הכלכלה, אבל לא את הערכים. אין כוונתו כאן לערכים לאומיים כאהבת הארץ ונכונות לתרום להגנתה כי בהמשך מדובר על ערכי הליבה הקיבוציים, כמו ערבות הדדית. ברגיל  נאמן לדרכו - בשעתו קבע בשיחה עם חברי שער הגולן (ספט' 2005, הדיווח נמצא באתר זה) - כי יש לסיים את הוויכוח הפנימי שמונע מאיתנו לעסוק בנושאים ערכיים. מהו אותו ויכוח פנימי אנחנו יודעים -  הוא מתנהל במקומותינו על ההפרטה וגבולותיה; כלומר העיסוק בהפרטות הוא לדעתו כלכלי גרידא, אין לו קשר לערכים. מתברר שההפרטה העמוקה שעברו חלק מהקיבוצים בשנים האחרונות, הכוללת את תחומי החיים העיקריים: דיור, חינוך הילדים, בריאות, היבטים קהילתיים, השכר הדיפרנציאלי הפותח פער של מאות אחוזים בין חברי אותו קיבוץ, אין לה, לדעתו של מזכיר התנועה, קשר לערכים. זהו רק מעין ויכוח פנימי  על 'הפרטת הכלכלה' שיש להזדרז ולסיימו על מנת  להגיע לעיקר.

הניצחון הדיפרנציאלי בוויכוח ברור, לפחות מבחינה כמותית: מספר הקיבוצים שעברו למודל זה, גדול ממספרם של אלה שנשארו שיתופיים.

 

***

 

נניח כרגע לכמה נושאים שאפשר להמשיך ולהתווכח עליהם בהקשר זה -  האם נעשה המעבר באופן חוקי והוגן אם לאו - להערכתי בדיקה אובייקטיבית תמצא כאן בעיתיות רבה; האם מילא הרשם את תפקידו כראוי; האם ה"שינויים המהותיים נכפו על הקיבוצים" (לפי ברגיל) או שהשינוי הוא מעשה ידיה של קבוצת חברים הקיימת ברבים מהקיבוצים והיא ממשיכה לדחוף להעברתו בכל מחיר, קודם כל מסיבות של אינטרס אישי; האם היה בכלל סיכוי מראש ששינוי דיפרנציאלי לא יעבור כאשר הוא נתמך  מבחוץ על ידי התנועה ומזכיריה, מגובה ביועצים שתפקידם לבטל חסמים - שם קוד להתנגדות חברים לשינוי מסוג זה - ומלווה במיני הסדרים עוקפים ובלתי הוגנים כמו שנת הניסיון והמודל המשולב.

אם רוב הקיבוצים  עברו למודל הדיפרנציאלי והופרטה הכלכלה, הרי שנסתיים לו כבר אותו ויכוח  פנימי שעל פי ברגיל  מונע מאיתנו לעסוק בנושאים ערכיים. אם כן עולה השאלה מתי נתחיל לעסוק בנושאים הערכיים?  או אולי כבר מתקיים לו הדיון התנועתי בנושאים אלה במלוא המרץ ורק שכחו לפרסם זאת בעיתונות ובאתרים הקיבוציים? 

 

ברגיל, בחוכמתו, זיהה אצל חלק משומעיו באותה שיחה דאגה לדמותו הערכית של הקיבוץ שאחרי השינוי והוא משתמש בזה לקידום טיעוניו – אתם רוצים עיסוק בנושאים ערכיים, בבקשה, אם רק נסיים קודם את הוויכוח הפנימי הזה העומד בדרכנו נוכל להתפנות לכך. הוא מקווה ששומעיו 'יקנו' את הרעיון שהוויכוח הפנימי על השינוי המוצע אינו ויכוח על ערכים, ולכן כדאי להצביע בעדו ומהר כדי להגיע ל"עניין האמיתי".

 

באותה שיחה בשער הגולן נתברר שמזכיר התנועה הינו תומך נלהב בשינוי דיפרנציאלי. אפשר היה לצפות כי בידעו את גודל הוויכוח ועומק המחלוקת שהנושא מעורר, ואת האמוציות הכרוכות בו, ינסה המזכיר, מתוקף תפקידו, למצוא דרך ביניים בין הקבוצות הניצות, ימליץ על אפשרויות פשרה מתקבלות על הדעת; אבל לא, מזכירנו אשר מטרתו אחת, והוא ממשיך לחתור אליה ככל יכולתו. להערתה של חברה אחת, על שינוי מסוג אחר, הוא משיב  ש"כשמדברים על שינוי מדברים על שכר דיפרנציאלי. זה הקוד בשיח שלנו על שינוי, תקציב דיפרנציאלי, שיוך דירות ושיוך נכסים, כולם או אחד מהם".

אחרי השינוי יש שיפור כלכלי ברור, הוא משוכנע, חל שיפור דמוגראפי, הוא טוען. עוני בקיבוץ?? זו טענה השייכת לוויכוח, כלומר לא אמינה ולא ראויה להתייחסות. רשת הביטחון היא שמירה על  סולידאריות וערבות הדדית, ההפרטה גורמת לחיסכון ולהפחתה בהוצאות. אפשר כמובן להעיר רבות על סדרת ה'אמיתות' הזו כפי שהובאה על ידי מזכיר התנועה ועל מה שהוא מציג כעובדות  – היש שיפור כלכלי אמיתי או שסגירת מוסדות השיתוף, כפי שקורה לרוב  בישובים הדיפרנציאליים, היא זו הגורמת להטבה מיידית בתזרים המזומנים; האם מנע השינוי את קריסתם של שלושה קיבוצים לפחות בעת האחרונה; האם השיפור הדמוגראפי אינו בעצם פיקטיבי והאם מדובר באמת בקליטה משמעותית של חברים שותפים לדרך, הנושאים גם הם בעול קיומו של המקום? סולידאריות וערבות הדדית היו כבר בקיבוץ ההוא ומי יודע כמה זמן תחזיק מעמד הרשת, הפרטה יכולה להביא לחיסכון בהוצאות, אך אפשר להפריט מרכיבי צריכה ללא קשר למעבר למשכורות...

ועוד לא הגענו לתקיעות – תקיעות, המצב המסוכן ביותר, כך מכנה מזכיר התנועה הקיבוצית - האם תאמינו - את מצבו של קיבוץ שקבוצת חברים בו עומדת על רצונה להמשיך ולקיים חיי שיתוף ואינה נותנת להצעת השינוי הדיפרנציאלי לעבור!  איזה עלבון בלתי נסלח לקבוצת החברים השיתופיים שבמקום שתזכה לברכתו של מזכיר התנועה על התעקשותה על ערכי ליבה קיבוציים, הוא מכריז שהיא היא הגורמת לתקיעות!! 

כדי להימנע מאותה תקיעות ממליץ ברגיל על תקנה 7 א' שבוטלה מאז, תקנה נבזית במיוחד שאפשרה שנת ניסיון דיפרנציאלי על ידי הורדת הרוב הנדרש בתקנון לשינוי כה משמעותי באורחות החיים.

אם תקיעות היא המצב המסוכן ביותר, הדבר הרע ביותר לדעתו הוא הפנייה לבית המשפט  - כנראה שזכותו של חבר קיבוץ לסעד משפטי ככל אזרח אחר אינה עומדת בפני  קדושת השינוי -  ואמנם התנגד ברגיל לבקשה לחייב קיבוץ להעמיד סיוע משפטי לחבר הנמצא בסכסוך עם קיבוצו על רקע טענה להליכי שינוי לא תקינים. הנימוק – יתכן שהכוונה הנסתרת היא, כמה נורא, לנסות לעצור את הליכי השינוי !

 

***

 

עתה בא ברגיל וטוען במאמרו שאותם קיבוצים, שנכחו בדיון הציבורי של השנים האחרונות, בעיקר על רקע תהליכי השינוי, הוכיחו כושר עמידה גבוה, לכידות חברתית וסולידאריות. למרבה הצער, אין זו התמונה העולה ממפגש מזכירים ומנהלים בגליל העליון כפי שדיווח עליה שבועון ה'קיבוץ' בגיליונו מיום 17/8/06.

דברי הנוכחים בפגישה מעידים על חשש חמור מסדקים חברתיים, פתיחת התחשבנות בין מי שיכול היה לעזוב לחודש את יישובו 'והסתדר', לבין מי שנשאר בקו העימות. זוהי גם עדותו של כתב ה'קיבוץ' על שקרה בימי המלחמה בקיבוצו הצפוני המופרט, שם כל אחד נשאר לנפשו ופנה לדרכו. הדברים דומים למדי למה שקרה בחברה החיצונית - מי שנשאר באזור המופגז הוא מי שלא היתה לו ברירה כלכלית אחרת ומי שלא מיטיב 'להסתדר'.

הדמיון אינו מקרי ואינו מפתיע. מי שמטיף לקיבוצים לאמץ מודל  התנהגות עירוני-קפיטליסטי - שכר דיפרנציאלי הוא הדוגמה הבולטת - אל יתפלא אם זה לא נעצר בכך, ונורמות התנהגות זרות, כולל הפריבילגיות של מי שיש לו והמצוקה של מי שאין לו, חדרו גם הן לחצר הקיבוץ. ברגיל, שאולי חש באיחור מה שתמיכתו הבלתי מסויגת במודל כלכלי מסוים הרחיקה לכת, עמל וטורח  עתה, בהסתמך על אירועי המלחמה, לשכנע את קוראי מאמרו, שבעצם לא נפל כאן דבר משמעותי  כל כך, ולמרות השינוי עדיין מתקיימים בפועל ערכי הקיבוץ.

כדאי לשים לב, אין הצעה למערכת ערכים אחרת, הערכים בהם מדובר, ערכי הליבה שברגיל רוצה שהציבור הכללי ימשיך לראותם כמייצגים את הקיבוץ, סולידריות, ערבות הדדית ,שוויון, הם אלה של הקיבוץ השיתופי!  גם ברגיל , שקיבוץ מסוג זה הוא לצנינים בעיניו, יודע שאין ערכים קיבוציים אחרים!!

אולם לא יעזרו לו לברגיל כל התחכמויותיו הלשוניות, אין הפרטת כלכלה ללא הפרטת ערכים. אי אפשר לפתוח פערי שכר של מאות אחוזים בין חברי אותו קיבוץ, להפריט אפילו תחומי חיים בסיסיים כמו חינוך ובריאות, לעסוק בעידוד התנועה בנושאים שמגמתם פירוק כמו שיוכים ופרצלציות, להחליף את הקליטה לחברות ב'צמיחה דמוגראפית'  ובו זמנית לנסות לשכנע את הציבור הכללי שהקיבוצים שומרים על "ערכי ליבה שבשמם נבנה הרעיון הקיבוצי; ערכים של סולידאריות ,ערבות הדדית, שותפות גורל (?) ושוויון (!) בסיסי". הטפה ל'שיוכים' שונים ומשונים, היא המלצה על דרך חיסול הנכסים המשותפים ופירוק הקיבוץ. זה לא מסתדר עם הקביעה הגאה ש'הצלחנו לשמור על מסגרת ערכית של סולידארית חברתית'  וקלוש הסיכוי שניתן יהיה לשכנע את ציבור הקוראים שדווקא אירועי המלחמה השונים מוכיחים שאותם ערכים עדיין שרירים וקיימים. הנכונות להלחם וגל ההתנדבות אינם קשורים לכאן ,השינוי הגורף מדי, בעיקר הדיפרנציאלי, שנתמך בהתלהבות כזו על ידי מזכירות התנועה לא רק שהפריט את הכלכלה, הוא גם פגע בערכי הקיבוץ פגיעה אנושה.

 

 




נכתב בתאריך
3/9/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו