עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דיפרנציאלי בשיטת הסלאמי - מאחר ובבית קמה לא נראה כרגע מהלך הפרטה רציני באופק, ישנם חברים המעדיפים לקפוץ על כל הזדמנות להפיל אבן אחת בחומה, בת

דיפרנציאלי בשיטת הסלאמי
מאת יזהר בן-נחום, 3.9.2006




 

מאחר ובבית קמה לא נראה כרגע מהלך

הפרטה רציני באופק, ישנם חברים המעדיפים לקפוץ על כל הזדמנות

להפיל אבן אחת בחומה, בתקווה למוטט את הקיר כולו

פעם אחר פעם אני מוצא את עצמי מתלבט בשאלה, האם כ"שיתופיסט" אני אמור לשמוח על כך שקיבוץ בית קמה נשאר בינתיים קיבוץ שיתופי, גם כשאני יודע שהסיבה לכך איננה חוסן ערכי, אלא חולשה מתמשכת של מערכת קבלת ההחלטות בקיבוץ. בפעם האחרונה שבה קיימנו בבית קמה תהליך רציני ויסודי בנושא אורחות חיינו, הוליד ההר עכבר בדמות החלטה מגוחכת על בונוס של 3.5 אחוזים, שאמור לעודד אנשים להתאמץ יותר ולהגדיל את הפריון וההכנסה.

בשלב זה איש בבית קמה אינו רואה באופק מהלך רציני של דיונים באורחות חיינו וגם לא את מי שיוכל להוביל מהלך כזה. לכן אין להתפלא על כך שיש בקיבוץ חברים המעדיפים לקפוץ על כל הזדמנות להפיל אבן אחת בחומה, בתקווה שבסופו של דבר יתמוטט הקיר כולו.

הפעם הקודמת שבה נקרתה לנו הזדמנות כזו היתה בפברואר 2005, כאשר הובאה לשיחת הקיבוץ הצעה לשלם לחברים עבור שעות נוספות של תורנות שמירה. ההצעה נפלה משום שרוב הנוכחים בשיחה הבינו, כי קבלתה תגרום לעוול משווע לא רק על–פי התפיסה השוויונית של הקיבוץ ה"ישן", אלא דווקא על-פי העקרונות הדיפרנציאליים של הקיבוץ ה"חדש". אם אתה שואף לעודד אנשים להגדיל את ההכנסות באמצעות הפרשיות בשכר, יהיה זה אבסורד לתגמל בנדיבות עבודה המתוגמלת בשוק בשכר מינימום, בשעה שעובדי חוץ המביאים לקיבוץ משכורות גבוהות ייאלצו להסתפק בבונוס של 3.5 אחוזים. עם זאת, היו חברים שתמכו בהצעה מתוך הגישה של "בואו נפיל את האבן הראשונה בחומה". אותם חברים הבינו, כי מתן שכר דיפרנציאלי עבור עבודה כלשהי, תהא אשר תהא, יפתח דינמיקה שתוביל ליישומו של אותה שיטה גם לגבי עבודות אחרות.

 

****

לפני שיחת הקיבוץ האחרונה, שבה הובאה הצעה לתגמל את מזכיר הקיבוץ ב-2,000 ₪ לחודש, התכוננתי לשוב ולנמק את התנגדותי באותם הטיעונים שהשמעתי לגבי ההצעה לתגמל את השומרים. ברור לי, שטיעונים בנוסח "אם ניתן יד להצעה כזו זה כבר לא יהיה קיבוץ", הם כבר מזמן פאסה. הדרך היחידה שבה אפשר, אולי, להדוף הצעה כזו, היא לדבר על חוסר הצדק הטמון בה לגבי חברים אחרים, שתורמים לקיבוץ לא פחות מהמזכיר, אבל גם הפעם חששתי מתמיכתם של אלו המחפשים את הדלת האחורית כאשר הדלת הראשית חסומה.

בסופו של דבר, נפלה ההצעה מסיבה טכנית, אבל הרושם שלי מהדיון היה, שגם אילו הובאה להצבעה היא לא היתה זוכה ברוב. מי שנעץ בה את המסמר האחרון היה יו"ר הוועד הממונה, שהבהיר בקולו השקט כי ברגע שנתגמל משרה אחת, לא נוכל לעמוד בפני הלחץ המוצדק לתגמל בשיעור דומה גם משרות אחרות, אלא שיו"ר הוועד הממונה, בתוקף תפקידו כאיש עם היד על הברז, הוסיף והבהיר כי אין לבית קמה יכולת כספית לתגמל גם את האחרים ולכן הרעיון כולו אינו בר-ביצוע.

בינתיים אנחנו במילכוד 22. גם תומכי השכר הדיפרנציאלי מבינים, כנראה, שאי אפשר להגיע אליו אלא באמצעות תהליך מסודר. עכשיו צריך לחכות עד שנצא מהמבוי הסתום של בחירת מזכיר. כשסוף סוף יהיה לנו מזכיר, הוא יצטרך קודם כל לבחור לו מזכירות ואז המזכירות תצטרך להביא בפני השיחה הגדרת סמכויות, שיטה ארגונית, דרך פעולה ותוכנית פעולה ואז באמת אפשר יהיה להתחיל בתהליך מסודר של שינוי אורחות החיים, שיכלול חוגי דיון, הרצאות אורח, חוברות ומצגות ובסוף בסוף – הצבעה בקלפי.

ועד שכל זה יקרה, אומר לעצמו החבר השיתופיסט, או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות, או שאני אמות. או שפשוט נחכה, כמו תמיד, ליו"ר הוועד הממונה. הנה, את הפרטת המזון הוא הוריד  עלינו מלמעלה, בלי כל הבלגן של דיונים שבכל מקרה היו מגיעים בדיוק לאותו מקום. עכשיו הוא עובד על פתרון לבעיית קליטת הבנים ואם נהיה ילדים טובים, הדוד הטוב יביא לנו גם שכר דיפרנציאלי בלי כאבים.


למאמרים נוספים של יזהר בן נחום



נכתב בתאריך
4/9/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו