עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הקיבוץ כמרחב מוגן - דוגמה טובה "לעולם האמיתי", מושא תאוותם של "מחדשי הקיבוץ", ניתנת לנו עתה בהקשר למצבה של האוכלוסייה האזרחית בקו העימות, על החלוקה הממאירה בין מי שיש לו ויורד דרומה למי שאין לו ונשאר חשוף לטילים

הקיבוץ כמרחב מוגן
מאת פלג מור, 6.8.2006
(ירון קמינסקי - הארץ)


 

דוגמה טובה "לעולם האמיתי", מושא תאוותם של "מחדשי הקיבוץ", ניתנת לנו עתה בהקשר למצבה של האוכלוסייה האזרחית בקו העימות, על החלוקה הממאירה בין מי שיש לו ויורד דרומה למי שאין לו ונשאר חשוף לטילים

מה יש בה במלחמה שהיא מוציאה החוצה וחושפת לאור השמש את הטוב ורע שבחיי אדם, את הנעלה והנקלה במסגרות החברתיות שבהן הוא חי?

בימי החירום בהם אנו נמצאים מתגלה צידו היפה של עם ישראל - ההתנדבות והאכפתיות, הכנסת האורחים ותחושת האחדות. אולם ככל שמתרבים ימי המערכה, קשה יותר להסתיר את השפעתם של הפערים הכלכליים הקיימים כל ימות השנה בחברה הישראלית, שתחושת האחדות לעת צרה, המכנסת את כולנו יחדיו לזמן מה, מספקת להם כיסוי חלקי בלבד. צד מכוער אחד של מציאות זו מתגלה כשמתבררת החלוקה החדה וחסרת הרחמים של האוכלוסייה לבעלי אמצעים ולאלו שחסרים אותם. ברור שמי שיכול מבחינה כלכלית עזב את אזור המערכה ונשאר בו  מי שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לנטוש.  כך ראינו בכלי התקשורת מי נשאר בערים הצפוניות - המשפחות שכבר חזרו כאשר התברר להן ששהות במקום אחר יקרה מדי, העולים החדשים החסרים את הקשרים הנכונים ואולי גם את היכולת הישראלית כל כך 'להסתדר', תושבי בית האבות שאין מי שיוריד אותם למקלט, הבעל שאינו יכול לפנות לבדו את אשתו הנכה מדירתם למקום מוגן ואין מי שיעזור. צד מכוער אחר הוא ספסרות המלחמה העולה כפורחת, נהגי מוניות המעלים מחירים ביודעם שאין לשירותיהם תחליף בזמן ובמקום מסוימים, בתי מלון המנצלים את מצוקתם של פליטי אזורי הקרבות, החייבים למצוא לעצמם מקום להשתכן בו.

 

****

העזרה הממשלתית נמוגה במידה רבה, כפי שנמוגה מעורבותה של המדינה ואחריותה החברתית בימי שלום, ואת הואקום שנוצר ממלאים ארגוני מתנדבים ובעלי הון. נזקקות עתה לסיוע השכבות החלשות, אלה שיוקרתן החברתית נמוכה ובשנים האחרונות הן יעד להתעללות ממשלתית, השכבות שגלי קיצוצים בתקציבי הרווחה ובקצבאות פגעו בהן שוב ושוב. כל אלה הם פן נוסף, קשה לעיכול, של התפוררות הסולידאריות החברתית שלא חשבנו שתיתכן בארץ - בודאי שלא בעת מתח בטחוני. אך הנה באה המציאות וטופחת על פנינו.

כששרר השקט לא שמנו לב עד כמה נפרמה הרקמה החברתית. אימצנו את אורחות הקפיטליזם הנוצץ שמעבר לים הגורס שכל אחד לנפשו, לפי תפיסת עולמה של תאצ'ר שאין דבר כזה הקרוי 'חברה'. בו זמנית סברנו בתמימותנו שתופעות כאלה, של ניצול ציני של מצוקות האוכלוסייה בעת מלחמה, הן נחלתם של עמים אחרים ואצלנו זה לא יקרה.

בקיבוץ השיתופי ישנם חברים המסתובבים טעונים על המדרכות, סבורים שמגיע להם לקבל יותר מהקופה הציבורית ולמעשה הקיבוץ במתכונתו הישנה, כלומר הקיבוצית, רק מעכב אותם בדרכם להצלחה כלכלית אישית המחכה להם ממש מעבר לפינה, אם רק ייפטרו סוף סוף מסרח העודף המיותר הזה המכונה קיבוץ.  אחד מהם אמר לי פעם, כהסבר לשינוי המתבקש לפי דעתו: "אה,אנחנו לא חיים בעולם האמיתי..."  אותו אחד  כבר עזב מזמן בדרכו לחיות בעולם האמיתי. ככל הידוע לי הוא לא נחל שם איזו הצלחה ראויה לציון, אבל מילא, זכותו.

טענה זו ודומות לה, על החיים שלא בעולם האמיתי, מושמעות מדי פעם כלפי חברי הקיבוץ, בתוספת לא מעט לעג המאפיין אותם כתלותיים, לא עצמאיים וחסרי יוזמה.  בשנים האחרונות יש גם מי שתולה בזה את ההסבר לקשיים כלכליים  שפקדו את הקיבוצים, ולא ממש משנה להם, לטוענים כך, שמיליון וחצי איש בישראל נמצאים מתחת לקו העוני (גם אחרי תשלומי ביטוח לאומי) - לא בקיבוצים אלא ברובם בסקטור העירוני. המדובר באנשים לא תלותיים, עצמאיים וריבוניים. כל אחד מהם לנפשו, מתנהל עיסקית (!), אחראי לפרנסתו (!) ובכל זאת עני...   בפריפריה קיים דפוס ההתיישבות של עיירת פיתוח וקיבוצים סביבה. חלק לא קטן מאנשי העיירה מוצאים פרנסתם בענפי הקיבוצים, במפעלי התעשייה שהקימו, במפעלים האזוריים השייכים להם, נהנים מיזמותם של חברי הקיבוץ, אך נדיר שקורה מקרה הפוך.

****

דוגמה טובה לעולם האמיתי, מושא תאוותם של "מחדשי הקיבוץ", ניתנת לנו עתה בהקשר למצבה של האוכלוסייה האזרחית בקו העימות במלחמה הנוכחית - איך מתחלק עולם זה בין מי שיש לו ומי שאין לו, ואוי למי שנמצא בצד הלא נכון, שהרי, אבוי למפסידנים...

 

חברי הקיבוץ מקיימים ביניהם שותפות, שהיא דרגה גבוהה יותר של קיום אנושי. הם ויתרו מרצונם על החיים בעולם אמיתי זה, שהוא ג'ונגל של תחרות על אמצעים ומשאבים, ובחרו לחיות במסגרת שיתופית היוצרת עבורם מרחב מוגן: לא מקלט שקירותיו עבים ובלתי חדירים החסום לגישה חיצונית, לא חדר אטום החסום לשאר חלקי הדירה -  אלא מרחב מוגן שבסיסו השיתוף, המשקף את תפיסת העולם שכל אדם הוא חבר שותף בחברה האנושית, אינו הפקר לכוחות חיצוניים העושים בו ככל העולה על רוחם, זכותו להגנה אינה פועל יוצא של יכולתו 'להסתדר', ערכו וכבודו אינם מותנים בהישגיו הכלכליים. 

 

 

 

 




נכתב בתאריך
6/8/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו