עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

החוק מת מצחוק - פרוטוקול של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא השינוי בקיבוצים שופך אור על האופן בו נראים תהליכי השינוי בעיני החוק

החוק מת מצחוק
מאת רונן סנדר, 3.8.2006
עו"ד אורי זליגמן


 

פרוטוקול של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא השינוי בקיבוצים שופך אור על האופן בו נראים תהליכי השינוי בעיני החוק

בשבוע שעבר נתבשרו חברי הקיבוצים כי תקום ועדה תנועתית לבדיקת הפרות תקנונים בקיבוצים. מן הידיעה ניתן לחשוב כי הפרות אלה הן תופעה חדשה ולא דבר שנמשך כבר כמה שנים.

לאחרונה פרסמתי מאמר חריף על התנהלות ההפרטות והמעבר לשכר דיפרנציאלי בקיבוצים, על הפרת התקנות שבדרך. ספק אם הלשון הבוטה הזיזה למישהו ממקדמי השינויים.

חומרת המצב מפרספקטיבה של רשם האגודות  אורי זליגמן, כפי שהוא מוצגת להלן, שופכת אור כלשהו על האופן שבו נראית התנועה הקיבוצית באורו של החוק. את הציטטות העביר לי עורך הדין גל פלג המתמחה בתקנוני הקיבוצים.

ואלה הדברים שנאמרו בוועדת הכלכלה של הכנסת, ביום 31.7.2000 (אורי זליגמן, למי שאיננו מכיר, הוא רשם האגודות השיתופיות):

 

היו"ר אברהם פורז: אני מבין שיש אליך פניות שהשינויים האלה לא חוקיים.

אורי זליגמן: לא. יש אלי פניות אחרות, ואני אביא דוגמה קיבוצית. קיבוץ כפר-רופין הוא על הפרק די הרבה זמן. קיבוץ כפר-רופין היה קיבוץ שנתקל בבעיות כלכליות, ומשם התחיל בסיס השינויים, וההתחלה של השינויים היתה בעצה אחת אתנו ועם מטה הסדר הקיבוצים. הם אמרו לנו: אנחנו רוצים לאפשר לחברים לעשות עבודה נוספת, אנחנו רוצים שהם יקבלו תמורה עבור התרומה שלהם לקיבוץ. עשינו את השינויים, אני מיד אעמוד על איך השינויים מתבצעים.

לאותו קיבוץ אצה הדרך, והחליטו בסופו של דבר לשייך את הנכסים לחברים. גם בנושא הזה ישבנו עם הקיבוץ, למדנו מה הם רוצים לעשות... ופה קרה לי דבר שפעם ראשונה שקרה לי מאז שאני הרשם. הקיבוץ הציג את העניין כהסכמה פה אחד, כולם רוצים וכולם מסכימים ואין איש שמתנגד, ומה שמפריע להם זו ההגדרה של תקנה בתקנות. מי שצריך לשנות את התקנה הזאת זה שר העבודה, והוא יכול לשנות זאת בהינף יד.

….

אחרי שכפר-רופין הציגו בפני את השינוי, וישבתי אתם וישבתי עם מטה ההסדר ועם מזכירי התנועות, וישבנו ברצינות, ערב אחד אני שומע את הכלב נובח בחוץ. אני יוצא לגינה, בדרך כלל לא עוברים שם אנשים. עומדים שם שישה אנשים מבוגרים - הכתובת שלי לא רשומה בשום מקום, הטלפון לא רשום בשום מקום - חברי קיבוץ כפר-רופין. אני אומר להם: תיכנסו. הם אמרו: לא, אנחנו לא רוצים להיכנס. אמרתי: אני אקשור את הכלב, הוא לא יעשה לכם שום דבר. הם אמרו: לא, אנחנו לא רוצים שיראו אותנו, אנחנו לא רוצים להגיד מי אנחנו. הם אמרו לי: אתה, הרשם, היחיד שיכול לשמור עלינו. מי שעושים את השינויים, אלה הבנים שלנו, אנחנו פוחדים אפילו להגיד שאנחנו מתנגדים. התופעה הזאת חזרה עם אותו קיבוץ, שבאו שוב אנשים, ולחשו לי בשקט, אל תשנה, תשמור עלינו, האנשים רוצים לגזול את הרכוש, להרגיש את עצמם כמו גבעונים, לחלק את הרכוש, ואנחנו לא מסכימים.

 

היו"ר אברהם פורז: הפסאדה שיש רוב מוחלט היתה מדומה.

 

אורי זליגמן: דווקא אותו קיבוץ, הוא זה שמוביל בדרך כלל את המגמה של השינוי, ובכל ישיבה על שינוי הם נמצאים שם. אגב, למרות שהם שייכו את הנכסים ולמרות שהם עשו שינויים מרחיקי לכת, בינתיים לא שיניתי את ההגדרה שלהם כקיבוץ, כי אנחנו רוצים לראות לאן תתפתח התמונה. גם המזכיר החדש של התק"ם טרח ובא אלי עם אנשי הקיבוץ, וביקש.

 

היו"ר אברהם פורז: אתה מוכן להיות ליברלי. אם הם רוצים לעשות שינויים, אתה אומר: לקיבוץ פנים רבות, גם אם הפנים קצת משתנות זה עדיין קיבוץ.

 

אורי זליגמן:  לא. לקיבוץ יש הגדרה בתקנות, ואני משפטן ויש לי סמכות שיפוטית ומעין שיפוטית, ואני צריך לבוא ולהתאים את המסגרות. אני מאפשר את כל השוליים הגמישים שרק אפשר.

 

היו"ר אברהם פורז:  היכן אתה חורג מסמכות, או היכן גבול הסמכות?

אורי זליגמן:  אני לא חורג מסמכות, כי ברגע שקיבוץ משנה, או אגודה משנה את התקנות שלה, בשלב הראשון אני צריך לאשר את שינוי התקנון, ושינוי התקנון זה לא הליך כל כך מסובך שאי-אפשר לעמוד בו. אחרי שינוי התקנון צריך לבוא ולשקול אם עדיין לסווג אותם באותו סוג של אגודה.

אני רואה את עצמי כמי שיש לו ארון מלא מגירות, ובכל מגירה יש סוג מסוים של אגודה שיתופית, מגירה אחת יכולה להיות קיבוץ, מתחת לזה או מעל זה יכול להיות מושב שיתופי, מושב עובדים וכן הלאה. ברגע שמישהו עושה שינוי בתקנון שלו, אני צריך לבדוק אם הוא מתאים עדיין להיות קיבוץ, או להוריד אותו למושב שיתופי, או להעלות אותו למושב עובדים, או לכפר שיתופי, הכול בהתאם".

 

****

הטענה המושמעת רבות ע"י דוחפי השינויים בנוסח: אין ברירה, טובת הקיבוץ לנגד עינינו, טובת החברים –  היא חסרת שחר ועומדת בניגוד גמור לפסיקת בג"ץ שאמר מפורשות: "על כל רשות מינהלית לפעול  ולהפעיל  סמכותה בהתאם לדין הקיים, ואין היא רשאית שלא לעשות  כן  בגלל  אפשרות שחקיקה עתידית תשנה את התמונה ותפתור בדרך כלשהי  את  הבעיה המתעוררת עתה בבית המשפט."

לרשם האגודות מסתבר כוח לא קטן לכפות את החוק והתקנות על מי שצריך. כך כתב הוא עצמו במאמר בכתב העת מפנה בשנת 1999:

 

"... אני אומר לכולם: אין לי בעיה לאשר לכם כל שינוי אבל תדעו לכם, שעם השינוי אני אצטרך לבדוק אם אתם עדיין מתאימים לאותה מגרה (הכוונה להגדרת קיבוץ או מושב או ישוב קהילתי). זה מוטל עליי על פי הפקודה, זה מוטל עלי על פי התקנות...

....... יש די הרבה קיבוצים שמדברים על שינוי תקנון, ויש מידע על קיבוצים שלמעשה, בלי שינוי תקנון, שינו את אורחות החיים בניגוד לדין.

מי שעושה משהו בניגוד לתקנות, או בניגוד להוראות הרשם, עובר עבירה פלילית, והעונש הוא עד שנת מאסר ועל כל שבוע שזה נמשך קנס של 1000 ש"ח. זה קנס אישי, אי אפשר לבקש מהקיבוץ שישלם את הקנס, הוא חייב להיות משולם על ידי החבר. אני לא מציע לאף אחד ללכת ולהסתכן בהליך פלילי בנושא זה, אלא לנסות לשנות כמו שצריך".

 

עד כמה שידוע לכולנו רובם הגדול ואולי אפילו כלל הקיבוצים הדיפרנציאלים לא שינו עד היום את התקנון של קיבוצם כנדרש ומכאן משתמעת לכאורה מגיפה של עבריינות פלילית בקרב הקיבוצים הדיפרנציאלים.

הייתכן שראשי התנועה אינם מודעים לכך כאשר הם עצמם מתנדבים להקים ועדה שתבדוק הפרות של התקנונים?

היכן הרשם שפרסם את הדברים הנ"ל שחור על גבי לבן?

מעניין מה עלול לקרות אם יגיש חבר כלשהו תלונה למשטרה, או יתבע את מנהלי קיבוצו אישית על מה שהרשם כותב במפורש כי הנו עבירה פלילית. אינני משפטן ואשאיר את הדיון הזה לעורכי דין.

 

 




נכתב בתאריך
3/8/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו