עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלחמה ושוויון - העיסוק במצוקתם של עניי הצפון מחייב התייחסות לשאלה האם גם בקיבוצים קיימת הבעיה של פער בין עשירים ועניים מבחינת היכולת להתפנו

מלחמה ושיוויון
מאת יזהר בן נחום, 29.7.2006


 

העיסוק במצוקתם של עניי הצפון מחייב התייחסות לשאלה האם גם בקיבוצים קיימת הבעיה של פער בין עשירים ועניים מבחינת היכולת להתפנות דרומה

הטור האחרון שלי, שבו הוזכרה האפשרות של הפרטת המכבסה, עורר את זעמם של מספר חברי קיבוץ. מסיבה שאינה ברורה לי הופנה הזעם כלפי, כאילו אני הוא זה שמקדם את הרעיון הנ"ל. ניסיתי להסביר לזועמים שאני דווקא מתנגד להפרטת המכבסה ולכן מיהרתי לפרסם את השמועה שהגיעה אלי בדרך מקרה. בניגוד לגישת בת היענה, הגורסת שאם אנחנו לא יודעים על דברים או מתעלמים מקיומם הם לא קורים, אני חושב שהחשיפה היא זו שיכולה, אולי, למנוע מצב שבו נקום בבוקר אחד ונמצא את עצמנו עומדים בפני מציאות חדשה מבלי שנשאלנו. אם על הפרטת המזון החליטו בלי לשאול לדעתנו, למה שישאלו אותנו על הפרטת המכבסה?

בינתיים פרצה המלחמה וכל ענייני ההפרטות למיניהן, כמו גם נושאים רבים אחרים שנראו לנו חשובים כל כך בימים כתיקונם, ירדו זמנית מסדר היום. ארצנו למודת המלחמות כבר רגילה לכך שבימי מלחמה מתגלה עם ישראל במיטבו. החשבונות הקטנוניים נשכחים וכל אלו שבימי שגרה נושאים ברמה את דגל האגואיזם (סליחה, לא אגואיזם, "אחריות החבר לפרנסתו"), מתפארים היום בסולידריות ללא התחשבנויות ובעזרה הדדית, חינם אין כסף. אמנם בקיבוצים שבהם מוסדות מיושנים כמו חדר אוכל או מכבסה אולי הופרטו אבל לא נסגרו, קל יותר להתמודד עם משימות של אירוח פליטים מהצפון, אבל אלו באמת זוטות. עם קצת רצון טוב (ואני בטוח שיש הרבה רצון טוב) ניתן לאלתר חדר אוכל בכל מקום. בעיתוני התנועה הקיבוצית, השופעים סיפורים מחממי לב על עזרה לתושבי הצפון, לא מצאתי התייחסות לשאלה האם גם בקיבוצים קיימת הבעיה של פער בין עשירים ועניים מבחינת היכולת להתפנות דרומה, אבל אני מניח שכולנו מקווים שכל נושא ה"פליטים" וההתפנות דרומה הוא בעיה זמנית, שתיפתר מהר ככל האפשר עם שובו המיוחל של השקט לצפון הארץ במהרה בימינו אמן.

 

***

 

ומה יהיה אז? בשש אחרי המלחמה? משרד האוצר מבטיח לנו שכל השכירים יקבלו את מלוא משכורתם (הבסיסית? כולל, או לא כולל בונוסים, טיפים ושעות נוספות?) וכל העצמאיים יקבלו פיצוי בגובה של 80% מההפסדים שנגרמו וייגרמו להם, אבל כמו שאמר החייל ההומו לרס"ר שצעק עליו  "אני אז.. אותך", הבטחות לחוד ומעשים לחוד. סביר להניח שגם הפעם נתחיל בקרוב לשמוע סיפורים על מחלוקות בקשר למספרים ולנתונים, נזקים ישירים ונזקים עקיפים, קשיים ביורוקרטיים, פקידים שלא מזדרזים לחתום וועדות שלא מזדרזות להתכנס ובקיצור, כמו שאומרים יהודים – עד שתבוא הנחמה תצא הנשמה ועם הבטחות בטלוויזיה לא הולכים למכולת.

הקיבוצים המכונים "מתחדשים" מתחלקים לשניים: ל"מתחדשים פחות", שבהם החבר מעביר את כל התקבולים בגין משכורת או פעילות כלכלית עצמאית לחשבון הבנק של הקיבוץ ומקבל אותם בחזרה מהקיבוץ לאחר ניכוי של מס הקהילה; ל"מתחדשים יותר", שבהם התקבולים הנ"ל זורמים ישירות לכיסו של החבר והוא אחראי לשלם את מסיו לקהילה.  אם, למרות הבטחותיו של משרד האוצר, יפחתו אותם תקבולים, יעמוד הקיבוץ הצפוני ה"מתחדש פחות" בפני השאלה המעניינת האם להעביר לחבר בדיוק את מה שהכניס, או שמא "לחזור אחורה" ולתת לחברים תקציב בסיסי אחיד עד יעבור זעם. מהקיבוץ ה"מתחדש יותר" תיחסך הדילמה הזו. כל אחד יאכל מה שהוא מצליח להרוויח ומי שלא מרוויח כלום - יאכל אותה. כמו אומרים בצה"ל – לכל שבת יש מוצאי שבת ואחרי כל מלחמה מגיעה מתישהו רגיעה, שבה חוזרים לשגרה של "אחריות החבר לפרנסתו" ומי שאינו מצליח להתפרנס, כנראה אינו אחראי. 

אבל בעצם, מה כל הסיפור הזה נוגע לי, כחבר בית קמה? הרי בית קמה, נכון להבוקר בשעה תשע וחצי, הוא עדיין קיבוץ שיתופי ובאזור שלנו אין שום מלחמה? הבעיה היא שמשום מה בדיוק כרגע הבליח במוחי הפרנואידי שיר של הכומר הגרמני מרטין נימולר:

 

כשלקחו את הקומוניסטים לא אמרתי כלום,

כי אני לא קומוניסט.

אחר כך לקחו את היהודים,

הקתולים, הליברלים וחברי האיגודים המקצועיים

וכל הזמן לא אמרתי כלום,

כי אני לא זה ולא זה ולא זה.

עכשיו באים לקחת גם אותי,

אבל כבר אין מי שידבר.

 

                                                                             

 


למאמרים נוספים של יזהר בן נחום



נכתב בתאריך
30/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו