עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ניו אורלינס זה כאן - לאחר שייבאה מארצות הברית את עקרון הפרטת בתי הכלא, ייבאה ישראל משם גם את שיטת הפקרת האוכלוסייה במצבי חירום

ניו אורלינס זה כאן
מאת דני גוטווין, 25.7.2006
פרופ' דני גוטווין

 

לאחר שייבאה מארצות הברית

את עקרון הפרטת בתי הכלא,

ייבאה ישראל משם גם את שיטת

הפקרת האוכלוסייה במצבי חירום


העורף הולך ומסתמן כגיבור המרכזי של מלחמת לבנון הנוכחית. כרגיל אצלנו, זה התחיל בדיבורים גבוהים על כך שהעורף מחזק את הצבא, המשיך במראות המקלטים המוזנחים ומסתיים בשאלה עד כמה מסוגל יהיה העורף להחזיק מעמד מול מטחי הטילים של החזבאללה.

כל המומחים הצבאיים מנפקים הצעות בדבר ועדות חקירה שתחקורנה מחדלים שונים שהתרחשו בשש השנים האחרונות בכל הקשור לעמידתנו מול החזבאללה, החל ממי עצם את עיניו נוכח אגירת ארסנל הטילים ועד מי לא הקפיד על מוכנותם של המילואימניקים.  ספק אם יש טעם וצורך בוועדות חקירה שכאלה, אך דומה שלא יכול להיות ספק בכך שקיים צורך דחוף בהקמת ועדת חקירה שתבחן את השאלה כיצד הותש אותו עורף על ידי מדיניות כלכלית שניוונה וריסקה אותו; כיצד ממשלת שרון ושרי האוצר סילבן שלום ובנימין נתניהו העלו את העורף קורבן לניאו ליברליזם ולבעלי ההון.

ישנה חפיפה כמעט מוחלטת בין העורף הישראלי לפריפריה הישראלית. הקטיושות והקסאמים, מסתבר, נוחתות בקרית שמונה, שדרות, מפרץ חיפה ואשקלון, משמע בכל אותם אזורים שבחיי היומיום אנחנו מזהים אותם עם מצוקה חברתית ותהליך מתמשך של ניוון כלכלי. המיצג האחרון של שמעון פרס הוא התפקיד של השר האחראי על פיתוח הגליל והנגב. ג'ורג' אורוול היה מספר לנו שקיומו של משרד כזה הוא  הוכחה ברורה  לתת הפיתוח וההזנחה של אזורים אלה.

 

***

 

הנגב המערבי, הגליל ומפרץ חיפה, אותם אזורים שנפגעו באופן האנוש יותר מן המדיניות הכלכלית שדחסה את העושר הלאומי בין גדרה לחדרה, ממש כפי שריכזה אותו בידיים מתמעטות והולכות, הפכו לפתע לעורף שאמור להגן על שלומה של מדינת ישראל.

אלא שהפקרת העורף הולכת ונמשכת גם בעצם ימי הלחימה. בהמשך למדיניות ההפרטה שהשתרשה כאן, גם מצב המלחמה הופרט. המסר ששידרה הממשלה לאזרחי החזית החדשה היה – תסתדרו בעצמכם.

באזור המופגז – מקרית שמונה דרך נהריה, בואכה חיפה – תגובתן של משפחות רבות, ביחוד כאלה שבהן ילדים קטנים, היתה להוציאם מאזור הסכנה ולרדת דרומה. אבל אז התגלתה החברה הישראלית במלוא כיעורה: הממשלה עמדה מן הצד והותירה את מציאת מקומות המקלט בדרום ליוזמתו של כל פרט. ראשונים, כמובן, הסתדרו בעלי היכולת: הם שכרו חדרי מלון בהוצאה ההולכת ומעיקה עליהם. אחרים מצאו משפחות מארחות, זאת בשעה שלחלשים יותר, נעדרי היכולות והקשרים, שרצו לצאת מאזור הקרב, לא נותרה ברירה אלא להתכווץ בבתיהם החשופים, או במקלטים המוזנחים.

במדינה שהתרגלה לראות בבתי תמחוי הפתרון לכל שירות שהמדינה נוטשת, התפתחה גם תעשיית תמחוי של המלחמה. גאידמק מקים ערי אוהלים, ישראלים טובים מציעים לארח ודודי זילברשלג – המותג המוביל של התמחוי הישראלי – מחליף את משרדי הממשלה בדאגה לעורף.

 

***

 

זוכרים את הביקורת שהושמעה על חוסר התמודדותו של הממשל האמריקאי עם הוריקן קתרינה שפגע בניו אורלינס? זוכרים את צקצוקי הלשון נוכח הפקרתם של הקשישים והעניים מאחור? אז הנה סקופ. לאחר שייבאה מארצות הברית את עקרון הפרטת בתי הכלא, ייבאה ישראל משם גם את שיטת הפקרת האוכלוסייה במצבי חירום.

פקידי האוצר שידעו לנפק בזריזות מדהימה גזירות שפגעו בקצבאותיהן של חד הוריות, או נטלו ממשפחות את הזכות לדיור ציבורי, לא היו מסוגלים להגיע עד היום להכרזת מצב חירום באזורים המופגזים.

המשמעות – פקידות ששכרן אינו גבוה בהרבה משכר המינימום, מגיעות מבועתות למקומות העבודה שלהן כדי לא להפסיד את השכר ומותירות מאחריהן ילדים ללא השגחה, או לחילופין נשארות בבית בידיעה שהמשכורת שהן תקבלנה תקוצץ באכזריות. הפקידות הן כמובן רק משל לעשרות מצבים בהם עובדים צריכים לממן ממשכורותיהם הדלות את מחיר המלחמה.

כך נולדת המשוואה הישראלית החדשה של חיים או לחם. גם אם יוכרז לבסוף מצב חירום, הרי הפרק של הפרטת הלחימה וחרדת ה"חיים או לחם" יישאר ככתם שלא במהרה יימחה.

מצבים קיצונים חושפים את ההיגיון העמוק של הסדר החברתי. המלחמה הנוכחית הבליטה את העובדה שעורף שווה פריפריה והציבה את מדיניות ההפרטה שנהגה כאן בעשורים האחרונים כמפגע אסטרטגי מן המעלה הראשונה.

יתר על כן, היא חשפה את הכזב שבדיבורים על הסולידאריות הישראלית. מסתבר שחברה אשר הפריטה את עצמה לדעת לא יודעת להתנהג באופן סולידארי גם בעת רעום התותחים.

את המשמעויות המתבקשות מכך לגבי מדיניות הכלכלית נותיר לוועדת החקירה ובלבד שהאוצר וההון לא יחקרו את עצמם. 



אתר חדש


נכתב בתאריך
26/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו