עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עגל הזהב - תשעה באב הוא יום חלש לעסקים? אין בעיה, מארגנים באותו יום חגיגה לכלל חברי הקיבוצים. על תאוות הבצע של פארק המים בשפיים

שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
עגל הזהב
24.7.2006

ראשי > יום-יום

 

תשעה באב הוא יום חלש לעסקים?

אין בעיה, מארגנים באותו יום חגיגה

לכלל חברי הקיבוצים.

על תאוות הבצע

של פארק המים בשפיים


מי אמר שאין סולידאריות בתנועה הקיבוצית? הנה, אני מחזיק בידי פרסום צבעוני, על נייר כרומו, המזמין ל"חגיגת מים מיוחדת את חברי הקיבוצים בפארק המים שפיים, במחיר חסר תקדים: 29 ₪ בלבד לאדם!". ואין זו סתם סולידאריות, יש סביבה אפילו אידיאולוגיה, המנוסחת בסיסמה קצרה וקולעת (גם אם עלולה לעורר אי אלו אסוציאציות בלתי סימפטיות): "פארק אחד. תנועה אחת. יום אחד". איזו אחדות! איזו תנועה!

 

תנועה אחת? אני מבין. יום אחד? איזה יום?

 

מתחת לכותרת יום אחד, מופיע תצלום מתוך יומן, ובו שלושה תאריכים עוקבים בלוח השנה, והאמצעי שבהם  מוקף בעיגול. הוא הוא, היום האחד, יום חגיגת המים של התנועה הקיבוצית. ומהו אותו היום? 3 באוגוסט.

 

ומתחת למספר 3, מופיעה גם אות עברית. האות טי"ת. ומתחתיה כתוב – צום תשעה באב.

 

במאמר שפרסמו ב"הקיבוץ", זעקו משה ויהודית פלד מבית השיטה, נגד העובדה שביום האבל הלאומי של העם היהודי, היום בו לאורך אלפי שנים הוא אבל על כל אסונותיו וחורבניו, מוזמנים כל הקיבוצניקים לחגיגת מים מיוחדת. ביום שבו מיליוני יהודים בכל העולם צמים ואבלים, חוגגים הקיבוצניקים בפארק המים. קשה לי למצוא מילים להביע את שאט הנפש שלי מעובדה זו. טוב עשו יהודית ומשה כשהעלו את הנושא על סדר היום הציבורי, אף שבאופן בלתי מפתיע, שבוודאי לא הפתיע גם אותם, המאמר לא הרעיד את אמות הסיפים בתנועה הקיבוצית. עם שאלה מרכזית אחת הם לא ניסו להתמודד, ועליה אנסה להשיב במאמר זה. למה? מה עומד מאחורי היוזמה הנפסדת הזאת?

***

אפשרות אחת, היא שהמארגנים פשוט לא שמו לב. הם פתחו באופן שרירותי את היומן, חיפשו יום באוגוסט לשמח בו את הקיבוצניקים, במקרה נפל להם הטוש על היום הזה והם סימנו אותו.

 

אם אפשרות זו היא נכונה, היא חמורה מאוד. כזאת בורות! במאמרו "חורבן ותלישות", הגיב ברל כצנלסון בי' באב תרצ"ד 1934, על טיול של תנועת "המחנות העולים" שהתקיים בט' באב. ברל העריך שלא היה בקביעת התאריך זדון, אלא בורות, אך די היה בכך כדי להטריד את מנוחתו ולהדאיג אותו מאוד. "על אותם מדריכי הנוער אשר בעולמם הרוחני חסרה הידיעה וההרגשה של יום החורבן, אפשר אולי ללמד זכות בנוסח הידוע: סלח להם, כי אין הם יודעים מה שהם עושים. אבל על עצם העובדה, שבתוך תנועה כבירת תכנים ועמוקת רגשות אפשר שהדרכת הנוער תהא נתונה בידי מי שאין להם חוש לאוצרות הרוח של האומה, לסמלים היסטוריים, לערכים תרבותיים אין כפרה".

 

אילו חגיגת המים נקבעה לתשעה באב במקרה, מתוך אי ידיעה ובורות - לא היה לכך כפרה, כלשונו של ברל. אולם צריך להיות תמים במיוחד, כדי להאמין שמדובר במקרה. אנשי פרסום מקפידים מאוד על כל אות בפרסומיהם. לא יתכן, שמי שבחר לתלוש מתוך לוח השנה צילום של יום שבו כתוב בפרוש "צום תשעה באב", לא הבחין בכך. אין לי ספק שמי שבחרו את היום, בחרו דווקא את תשעה באב. מה הסיבה לכך?

 

אפשרות אחת – מדובר באמירה אידיאולוגית, לפיה תשעה באב הוא תאריך המתייחס לגלות. היום, עם הקמת המדינה, שהינה הבית השלישי, ראשית צמיחת גאולתנו, אין עוד משמעות ליום זה. ביום זה עלינו להתברך בהתגשמות דברי הנביא "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל מעטה תהילה תחת רוח כהה", ולהפוך את יום האבל ליום חג וששון.

 

אילו אכן היתה זו חגיגה שבאה לבטא מסר כזה, זו לא היתה החגיגה שלי, הייתי מתווכח איתה ומציג עמדה הפוכה, אולם הייתי מכבד אותה, ורואה בה ביטוי לגיטימי לגישה יהודית. אבל האם מישהו מאמין שגישה אידיאולוגית כזו עמדה מאחורי היוזמה? אם יוכח לי שאני טועה בהערכתי, אני מתנדב לבלוע זילזאל על המקום. נו, באמת.

 

אפשרות אחרת – זו עשיית דווקא. להכעיס. פרובוקציה לשמה. התרסה בפני הציבור הדתי, שמועדיו אינם מועדינו, חגיו אינם חגינו וימי אבלו אינם ימי אבלנו. גם על אפשרות זו לא הייתי מהמר. פארק המים בשפיים בונה גם על קהל דתי וחרדי, ואין לו כל סיבה לפגוע בו. אני מאמין שאין לבעלי הפארק ומשווקיו שום עניין בפרובוקציה, להכעיס.

***

אז מה הגורם ליוזמה הזאת? אכן, מאחורי היוזמה ניצבת אידיאולוגיה. האידיאולוגיה היא שעל הפארק להרוויח הרבה ככל הניתן, בכל מחיר. תשעה באב היא יום רע לעסקי השעשועים, כיוון שציבור דתי ומסורתי, ואף ציבור חילוני עם נטייה קלה למסורת, אינו נוהג להשתעשע בו בפארקי מים (בנוסף למשמעותו הדתית, התרבותית וההיסטורית של היום, קיימת גם אמונה תפלה אודות סכנת טביעה כתוצאה מרחצה ביום זה...).

 

אם היום הזה הוא יום חלש, זו הזדמנות למבצע, שימשוך קהל רב, שתשעה באב אינו מדבר אליו, וכך העסק ירוויח גם מיום זה.

 

זה הגורם לחגיגת המים הקיבוצית בתשעה באב. גורם זה חמור לאין ערוך משלוש האפשרויות הקודמות. מדובר פשוט בסגידה לעגל הזהב. אנחנו רוצים להרוויח ככל הניתן בכל יום בשנה, ואין לנו אלוהים. יש לנו עגל זהב – אידיאולוגיה של תאוות בצע שלוחת רסן וחסרת מעצורים.

 

ומה שחמור יותר – האידיאולוגיה הזו היא אידיאולוגיה מובילה דווקא בתנועה הקיבוצית, תנועה שחרתה על דגלה את ריסון תאוות הרכושנות והבצע למען ערכים נעלים.

 

ומה שמטריד אותי יותר, הוא שהיוזמים היו בטוחים שחברי הקיבוצים יעוטו על מבצעי ההנחות, והתאריך לא ישחק כל תפקיד בשיקוליהם.

 

ומה שמטריד אותי יותר מכל, זה שהם, כנראה, צדקו.




נכתב בתאריך
24/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו