עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

איכה ישב בדד - הקיבוץ – כמוסד המזוהה עם הישראליות – נותר בודד וללא בני ברית מאחר וכל סקטור בחברה הישראלית המתפצלת סוגר עימו את חשבונו האישי

איכה ישב בדד
מאת פלג מור, 17.7.2006
נותר בודד...

 
 
הקיבוץ – כמוסד המזוהה עם הישראליות – נותר בודד וללא בני ברית מאחר וכל סקטור בחברה הישראלית המתפצלת סוגר עימו את חשבונו האישי

בעבר הרעים מדי פעם ברחבי העיר מצעדן הגאה של תנועות הנוער, בתוכן קבוצות בני הנוער מהקיבוצים, כאשר לפני כל אחת נישא בגאווה שלט עם שם הקיבוץ ממנו באה. במצעד הביאו הנערים את הבשורה הגדולה ההיא לעולם הבורגני, כשהן משוכנעות בצדקתן: הנה אנחנו מקיימים סדר חיים שונה, אנחנו נעלים מכם, צורת החיים שלנו היא המתקדמת והנכונה, ואילו אתם חיים בעולם שאבד עליו הכלח,עולם ישן שדינו להיחרב עדי יסוד.

והנה תוך כמה עשורים השתנו הדברים תכלית שינוי – העולם שכינינו אותו ישן לא רק שלא נחרב, אלא להיפך:  הוא מגביר חיל, רבים מתוכנו ששים לאמץ את דרכו, יוצאים בדחיפות להטיף לעליונותו – גם באתר זה – זאת בשעה שאת דרכנו שלנו, על גאוות היחידה שבה - נטשנו.

 

מאימתי ומדוע פסקה גאוותנו על היותנו חברי קיבוץ או בניו? ממתי ולמה התחלנו לחוש אי נוחות וחוסר רצון לענות כאשר היה עלינו להשיב על השאלה מהיכן אנחנו? 

התשובה היא מורכבת ורבת פנים. אין ספק שחלק ממנה קשור באובדן התמיכה החיצונית והחלשה ניכרת שחלה בהיקף האהדה שחשו כלפי הקיבוץ חוגים רבים בארץ ומחוצה לה. מצב זה  תרם מאד לירידה בתחושת הערך העצמי של חברי הקיבוץ והגביר את ההכרה כי למעשה נשאר הקיבוץ בודד בדרכו. מבחינת יחסי ציבור, בכל צומת שהגיע אליה, בחר הקיבוץ בכיוון הלא נכון. בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת היתה זו ההערצה למולדת השניה - ברית המועצות וסטלין "שמש העמים" - עד שהתבררו פשעי סטלין ואופיו של המשטר ברוסיה. עד היום יש מי שזוכר את הימים ההם ועושה בהם שימוש לעגני וציני.

 

****

 

הקיבוץ היה במהותו ארגון וולונטרי מובהק כאשר הוביל בן גוריון את המדינה להכרה בחשיבותה של הממלכתיות;  הקיבוץ סיים להוביל את רוב מעשה ההתיישבות דווקא כאשר החלה תנופת ההתנחלות בשטחים; הקיבוץ נתפס כמוביל אנטי-דתי בחברה הישראלית, דווקא עם עליית  קרנה של  הדת - בהתיישבות, בצבא, בתופעת החזרה בתשובה;  הקיבוץ נתפס בצד הלא נכון של הפוליטיקה עם המהפך הפוליטי בשנות השבעים; הוא נחשב למעוז אשכנזי טהור בעוד בחברה הישראלית עולה חשיבותם ונחשף עלבונם של בני עדות המזרח;  כאשר מושג הצדק החלוקתי הולך וקונה לו שביתה במקומותינו מצטייר הקיבוץ כעשיר שהונו בא לו שלא כדין עקב חלוקה לא הוגנת של אדמות מדינה;  המשבר הכלכלי של שנות השמונים פגע ברבים אך הותיר רושם שהקיבוץ נסמך על עזרת המדינה במידה מוגזמת שאחרים לא זכו לה, אולי אפילו על חשבונם.

כך 'הצליח' הקיבוץ להיות כמעט תמיד במקום הלא נכון ובעמדה הלא נכונה בצמתי המפנה בדרכה של החברה הישראלית.

 

בעידן זה חלקים שונים בחברה ויתרו על מרכזיותה הכוללת של הזהות הישראלית (הנרקמת מחדש באופן זמני בעיתות של מתח בטחוני) ופנו לכיוונים אחרים, בעיקר לאחור, על מנת לשאוב משם זהות מיוחדת להם, חדשה-ישנה. הדתיים  החרדים למיניהם ולסוגיהם נבדלים מהציבור הכללי באופן ברור, אפילו מבחינת שפה ונוהגי לבוש; לדתיים הלאומיים סדר יום משלהם; ערביי ישראל פונים ללאומיותם או לדתם; עדות המזרח מבקשות חזרה את הלגיטימציה לתרבותן; העולים מרוסיה הקימו להם רוסיה קטנה ואינם ממהרים לבולל את ייחודם בתוך הציבור הכללי;  המעמד העירוני הבינוני ומעלה נושא עיניו לתרבות המערבית הנוצצת, המיובאת מעבר לים.

 

מבין קבוצות האוכלוסייה המרכיבות היום את החברה הישראלית, אין לקיבוץ בעלי ברית - לכל אחת מעין חשבון משלה איתו: החרדים אינם שוכחים לקיבוץ את ניסיונו לברוא מהיהודי אדם חדש, חילוני, ניסיון שאמנם הצליח מבחינת הכפירה בדת, אך נכשל לחלוטין מכל בחינה אחרת; אצל הדתיים הלאומיים נתפס הקיבוץ כעוין את נושא חייהם, מפעל ההתנחלות בשטחים שמחוץ לקו הירוק; ערביי ישראל, מה לקיבוץ ולהם להוציא את התזכורת המתמדת על קיבוצים היושבים על מקומם של כפרים ערביים מלפני 48'; עדות המזרח שוטמות את הקיבוץ ואת כל מה שהוא מייצג, הדברים ידועים וקצרה כאן היריעה; אצל העולים מרוסיה מעורר הקיבוץ הד זיכרונות ישנים ולא חיוביים על המשטר ההוא ממנו באו;  המעמד העירוני הבינוני ומעלה תופס את הקיבוץ כישראלי מדי וישן מדי, בעידן בו חלק מאותו מעמד עובר הליך של התייוונות והיה שמח להעביר את מרכז חייו, התרבותי לפחות, אל ארצות שמעבר לים שאת תרבותן הוא מעריץ.

 

****

 

הישראליות כזהות הופרטה, נחלקה לחלקים ונקטעה לשברים, כל קבוצה באוכלוסייה הלכה לדרכה, אף לא אחת מהן אינה מעונינת יותר בזהות זו כראשונית לצורך הגדרתה העצמית, והיא למעשה נטושה באין דורש. היחיד שנשאר בעל זהות ישראלית ברורה וחד משמעית, מזוהה עימה ואינו יכול להיפטר ממנה אף אם ירצה, הוא הקיבוץ.

ככזה נעשה שלא בטובתו מטרה לאותן קבוצות אוכלוסייה שיש להן חשבון מכל סוג שהוא עם החברה הישראלית וסבורות שנעשה עימן אי-צדק ולא נהגו בהן בהגינות.

גם תומכים אידיאולוגיים אבדו במהלך הזמן:  מפ"ם נעלמה ולא נותר ממנה דבר בעל משמעות. מפלגת העבודה החלה להתייחס לתנועה הקיבוצית כמזכרת עוון עבר בלתי רצוי שעדיף לה בלעדיו. נוכחות הקיבוצים ונציגיהם במסגרת פוליטית זו נעשתה נטל ולא נכס, תזכורת מדאיבה להיצמדותה של המפלגה לאליטות הישנות ולחוסר יכולתה לפרוץ ולהגיע לחוגי אוכלוסיה אחרים. 

ההסתדרות הכללית - זו שחברי הקיבוצים היו מראשוני חבריה ושילמו לה את המס האחיד במשך שנים מתוך הכרת ערך אידיאולוגית, אף אם חלקים מפעולתה כמו האגף לאיגוד מקצועי היו חסרי רלוונטיות לחברי קיבוץ - איבדה את ייחודה כגוף הרואה למול עיניו את טובת האדם העובד מכל האספקטים של חייו והפכה לאיגוד מקצועי גרידא, וככזו הקשר בינה לבין הקיבוץ נעשה משני וזניח. העלמות הגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות נתפסה כערעור נוסף על יסודות קיומו של הקיבוץ.

 

כך נותר הקיבוץ לבדו בדרכו הייחודית החברתית, אחרי שמצד אחד בצמתי ההכרעה המכוננים בדרכה של המדינה לקח כאמור את היציאה שהיא אולי צודקת על פי דרכו, אך לא נכונה מבחינת יחסי הציבור, ומצד שני התפוררות הזהות הישראלית שהוא היה בין בוניה הותירה אותו ללא בעלי ברית, כשהוא ניצב מול חלקי אוכלוסייה שלא רק שאינן שותפים לדרכו, חלקם אף עוין אותו.

צורת ההתנהלות הקרויה במקומותינו קיבוץ מתחדש היא ניסיון של חלק מהקיבוצים וחבריהם   לחזור ולהיות פופולריים בחברה הישראלית, או לפחות לחזור ולהתקבל על דעתם של מעמדות הביניים העירוניים כחלק לגיטימי מהם, בחינת 'הנה תראו אנחנו בסך הכל לא שונים הרבה מכם', כאשר הם נכונים לצורך זה להקריב את דרך החיים הייחודית הקיבוצית.

 




נכתב בתאריך
16/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו