עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חברים תותבים - לנקלטים במסגרת "הצמיחה הדמוגרפית" קוראים "חברים חדשים", "חברים בעצמאות כלכלית", או "חברים בחופשה מיוחדת". משכורתם זורמת לכיסיהם

חברים תותבים
מאת יזהר בן נחום, 5.7.2006

 

לנקלטים במסגרת "הצמיחה הדמוגרפית" קוראים  "חברים חדשים", "חברים בעצמאות כלכלית", או "חברים בחופשה מיוחדת". משכורתם זורמת לכיסיהם ואין להם חלק בנכסי האגודה השיתופית, אז מה ההבדל בינם לבין תושבים?


שמח אצל שכנתנו מדרום. מהלך השינוי, שרוב חברי הקיבוץ תומכים בו, תקוע. לפי המידע שבידי, שני אנשים מעכבים את השינוי. אחד מהם הוא חבר קיבוץ בעצמאות כלכלית, שדורש לקבל זכות הצבעה ובכך למנוע, בקולו הבודד, את השגת שני השלישים הנדרשים לאישור המהלך. החבר השני הגיש תביעה משפטית נגד התהליך כולו וטוען שאינו חוקי.

פעמים רבות, בעל-פה ובכתב, כולל בטור הזה, הבעתי את דעתי, כי מה שמכונה "התחדשות" בתנועה הקיבוצית, דהיינו – התנערותה של הקהילה מדאגה לחלשים בתוכה והגדלת הפער בין עניים לעשירים, אינו אלא חזרה אל הישן. עם זאת אני משוכנע, שזכותם של בני אדם לבחור את צורת חייהם ואיני מוצא טעם, תועלת או הצדקה אידיאולוגית, בנסיונות לשמר את צורת החיים השיתופית באמצעות צווים של בתי משפט או עמידה על קוצו של תקנון.  

בינתיים אני נהנה מחיי בקיבוץ השומר עדיין על אופיו השיתופי ויכול להשקיף בשלווה ובשמחה לאיד על צרותיהם של אחרים, אלא שידוע לי היטב, כי הקיבוץ שלי אינו משנה את אורחות חייו לא מתוך חוסן פנימי, אלא פשוט מכיוון שאין בו בכלל דיונים על נושא כלשהו, מלבד הבעיה הקיומית של הברזות מתורנות השמירה בשער אחר הצהריים. קשה להאמין שאורח חיים שיתופי המתקיים על אינרציה בלבד יכול להאריך ימים, אבל אם ממילא נגזר גורלו של בית קמה לסיים ביום מן הימים את חייו כקיבוץ שיתופי, אולי מוטב שהקץ יבוא ללא כאבים?

      מסתבר שגם בלי תהליכים ממושכים ומייסרים, דיונים מייגעים והצבעות חוזרות ונשנות בקלפי, גם אצלנו נשמטות הלבנים אחת-אחת ובאין רואה. לאחרונה שמעתי שמדברים על הפרטת המכבסה ועל ביטול ארוחת הערב בלילות שבת. מספרים שדווקא אצל שכנתנו הדרומית, זו שרוב חבריה הצביעו בעד שינוי, חדר האוכל בלילות שבת הומה אדם. אז מי שומר יותר על "הקיבוץ הישן"? אופס, הסתבכנו.

 

****

אולי כדאי לחפש נחמה בעיתוני התנועה הקיבוצית, המספרים לנו בגיל ובשמחה על צמיחה דמוגרפית בקיבוצים רבים. בקיבוץ רבדים, למשל, הביאה הצמיחה הדמוגרפית לכך שחג השבועות נחוג שוב בהצלחה לאחר הפסקה של שלוש שנים, כאשר החברים החדשים לקחו בו חלק פעיל. אבל גם אצלנו, בבית קמה, יש צמיחה דמוגרפית. בתי הקיבוץ מלאים עד אפס מקום במשפחות צעירות עם ילדים ואת חג השבועות המוצלח שלנו, שבו התושבים לוקחים חלק פעיל, לא הפסקנו לחוג מעולם.

וכבר אני מדמה לשמוע את ידידי ניתאי קרן, מזכיר רבדים, נוזף בי: "מה אתה מערב מין בשאינו מינו? אצלכם אלה תושבים. להביא תושבים זה לא קונץ, אבל אנחנו קלטנו חברים חדשים." חברים? קוראים להם "חברים חדשים", "חברים בעצמאות כלכלית", או "חברים בחופשה מיוחדת". משכורתם זורמת ישירות לכיסיהם ואין להם חלק בנכסי האגודה השיתופית, אז מה ההבדל בינם לבין תושבים?

פעם שאלתי את בני הצעיר מה ההבדל בין "להקה" כמו אתניקס ובין "זמר יחיד" כמו שלמה ארצי. בשני המקרים עומדת חבורת אנשים על הבמה, כשאחד שר והאחרים מנגנים. אתה לא מבין כלום, נזף בי הילד. נכון שב"אתניקס" רק זאב נחמה שר, אבל המנגנים כותבים אתו את השירים ולכן זו "להקה". עדיין לא הבנתי מה ההבדל, אבל הבנתי שהבעיה היא אצלי. אני פשוט סתום ולכן, כמו שאני לא מבין את ההבדל בין תמיר קליסקי לאבי סינגולדה, אני לא מבין את ההבדל בין "תושב" ל"חבר בעצמאות כלכלית".

מה שאני כן מבין הוא שזה מה שהאנשים רוצים. איך קוראים לזה זה כבר פחות חשוב. אני רק מקווה, לטובתם של הקיבוצים המתגאים בקליטת "החברים החדשים", שהם לא יגלו פתאום בין אותם "חברים" איזה "מלח הארץ" שמתפרנס מסחר בקוקאין, ואז, בשל היותו "חבר" ולא "תושב", הם פתאום יגלו שהם תקועים אתו. אבל זו באמת רק דוגמה היפותטית. חבר קיבוץ שסוחר בקוקאין? אין חיה כזאת.




נכתב בתאריך
5/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו