עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בשבח האנרכיה, א' - את המונח אנרכיה תופסים בימינו כאי-סדר ו"איש הישר בעיניו יעשה". אבל האנרכיסטים הראשונים נשאו את נפשם לחברה עילאית, נאצלת ומסו
אנרכיה ושיתוף / אליהו רגב
בשבח האנרכיה – א'
2.7.2006
תמונה מכנס 2005

 

 

את המונח אנרכיה תופסים בימינו כאי-סדר ו"איש הישר בעיניו יעשה". אבל האנרכיסטים הראשונים נשאו את נפשם לחברה עילאית, נאצלת ומסודרת שתושג בדרכי שלום וחינוך


מוקדש באהבה לקבוצות השיתופיות-משימתיות החדשות בארץ

 

קבוצות שיתופיות חדשות צצות ומופיעות בארצנו, כיום, בעידן שקיעתו של השיתוף בקיבוצים. המונח החביב עליהן, שהן מרבות להשתמש בו להגדרת עצמן, הוא "אנרכיזם".

לרוב הציבור, המונח אנרכיה עדיין מעורר סימור שיער. תופסים את משמעו כאי-סדר ו"איש הישר בעיניו יעשה" ומניחים כמובן מאליו, כי מה שישר בעיני כל איש – אלה הם דברים רעים. אבל ההוגים הראשונים שנודעו בהיסטוריה בשם אנרכיסטים, נשאו את נפשם לחברה עילאית, נאצלת ומסודרת, חברה של אנשים טובים. הם אמרו להביא אותה בדרכי שלום, בדרך החינוך. רק לאחר מכן חלה גם הסטייה האלימה, וכנופיות שהטילו פצצות במקומות ציבוריים כינו עצמן באותו שם –  "אנרכיסטים", והכפישו את שם האנרכיה.

 

אנרכיה משמעה ביוונית "העדר שליטים". האנרכיסטים הראשונים התכוונו בעיקר לביטול עריצות המדינה, אך מאז התרחב המושג וכיום אפשר לדבר על  'האנרכיזם החדש'. 'האנרכיסטים החדשים' שואפים, קודם כל, לביטול כפיפותו של אדם לזולתו בכל המובנים: בפוליטיקה, בכלכלה, בדת, ביחסים בין המינים, בין המעמדות, הגילים, העמים ועוד. עצמאות וחירות לכל אדם. הכול שווים בזכותם לשלוט בעצמם, בחייהם שלהם.

יסוד שני, הכרוך לבלי הפרד בגישה האנרכיסטית, הוא השאיפה לחברה בה כל יחיד ייטול על עצמו אחריות לפעול כיכולתו לטובת כל אחר. מתוך גישה זאת, אנשים יתקשרו ביניהם מרצונם החופשי, יתארגנו ויחלקו תפקידים בהתאם, וטובתם של כל היחידים תיחשב שוות-ערך.

חברה אידיאלית כזאת, כלל אינה מתיישבת עם אלימות. חברה אידיאלית כזאת אינה צריכה שלטון שיכפה על היחידים התנהגות ראויה. ובינינו לבין עצמנו: חברה אידיאלית כזאת – היא שעמדה לנגד עיניהם של החלוצים שהקימו לראשונה קבוצות שיתופיות בארצנו, אלה שברבות הימים התגלגלו בשם "קיבוץ".

 

מאז ומתמיד האשימו את האנרכיסטים שהם מתעלמים מטבעו האגואיסטי של האדם. אכן, האנרכיסטים הראשונים סמכו על הצד האחר של טבע האדם – אלה  רגשי האהבה והאחווה שבו. הם קיוו שיצרי הטוב יגברו בחברה על יצרי הרע, במהרה בימיהם. האנרכיסטים החדשים, לעומתם, מכירים בכל הצדדים של הטבע האנושי, הם אינם משלים את עצמם שהדרך קצרה, ובכל זאת אינם מרימים ידיים. מצפונם מחייב אותם לפעול כיכולתם – ולו הדלה – לתיקון החברה ברוח האידיאלים האנרכיסטיים.

יש אפוא לתפוס את מושג האנרכיזם כשאיפה, כאידיאל הדוחף את האדם להתקרב אליו ככל שאפשר וללא לאות, בתוך המציאות, תהיה זו עכורה ככל שתהיה.

 

מתוך כלל האנרכיסטים, יש לייחד מקום ל"אנרכיסטים השתפנים"*. הם מיוחדים בכך שהם בוחרים להם, מבין האנשים אשר בגדר מגעם, את אלה שאיתם יוכלו לחיות את האידיאלים האנרכיסטיים ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. במילים אחרות: לחיות בשיתוף. האשימו אותם שהם מסתגרים בתוך קבוצתם הקטנה והאידיאלית, ומתנכרים לחברה הסובבת, הצריכה תיקון. אך לאחרונה מתרבות הקבוצות השתפניות שאוחזות בזה וגם מזה אינן מניחות את ידן. "כיוון שאין ביכולתנו להגשים מיד את האידיאל האנרכיסטי בחברה הרחבה," הן אומרות, "נגשים אותו, מיד – לפחות בקבוצתנו הקטנה. ויחד עם זאת, לא נזנח את מחויבותנו לפעול כיכולתנו לטובת אחרים ולתיקון העולם בכללו, צעד אחר צעד קטן, לקראת עתיד רחוק, לוט בערפל". אלה הן הקבוצות "האנרכו-שתפניות" החדשות.

 

כיום, הקיבוצים שנולדו בזמנו מרחם התנועות הקיבוציות רחוקים כבר מאוד מן האידיאלים האנרכו-שתפניים, ואידיאלים אלה התרחקו מאוד מהם. צריך להודות: זרעי האנטי-אנרכיזם היו כבר חבויים בהם מלכתחילה. כי קיבוצים אלה ינקו את עצם שיתופיותם מרוח הזמן של אז – זו רוח התגייסות היחידים בחסותן של סמכויות-על (תנועות, מנהיגים). כל חבר שהצטרף ויתר מרצונו החופשי על חירותו ועצמאותו מכאן ואילך, לטובת חיי השיתוף הסמכותי. הוא עשה זאת מתחילה באמונה ואף בהתלהבות. כך נבנה, נדבך אחר נדבך, מבנה חברתי מיוחד, הוא "מבנה הקיבוץ הסמכותי". במבנה הקיבוץ הסמכותי, השיתופיות והסמכותיות כרוכות זו בזו ללא הפרד ואין לתאר שיתופיות ללא סמכותיות. והנה פושטות בעולם רוחות זמן חדשות, אלה רוחות העצמאות האישית. בעטיין ניצבים היום כל הקיבוצים הסמכותיים בפני הברירה העצובה: או לוותר על השיתופיות לטובת העצמאות האישית, או לוותר על העצמאות האישית לטובת השיתופיות. רובם, כידוע, בוחרים והולכים בדרך הראשונה.

אבל, כאמור, קמות גם קבוצות חדשות. הן מושתתות מלכתחילה על תפיסה שונה, תפיסה "אנרכו-שתפנית" אותנטית. בהתאם לכך הן נוטות לעצב לעצמן גם מבנה שונה, מבנה שבו דווקא שיתופיות ועצמאות אישית כרוכות זו בזו ללא הפרד.

 

מהו אפוא המבנה החדש הזה, הראוי לשתפנות האנרכית? ובמה הוא שונה ממבנה הקיבוצים הישנים?

לשם כך אני מזמין את הקורא לפרק הבא בדבריי, ובו ניסיון להשיב על שאלות אלה.

 

                                                                                            (מאמר ראשון מתוך שניים)


בשבח האנרכיה, ב' - מאת אליהו רגב
מעגל הקבוצות



נכתב בתאריך
3/7/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו