עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מי מפחד מסקטוריאליות (ב) - ההזדהות עם סקטור, גם אם היא מגבילה מאוד את תפיסת העולם, יש בה דבר-מה שאי אפשר להכחיש: היא מייצגת משהו ממשי, מעולם האינטרסים, ולא חזיון-תעתועים מופשט השייך "לכוווו---לם". מאמר שני ואחרון
(מי מפחד מסקטוריאליות (ב
מאת מיכה אשחר, 26.4.2006
כלובי הדגים

ההזדהות עם סקטור, גם אם היא מגבילה מאוד את תפיסת העולם, יש בה דבר-מה שאי אפשר להכחיש: היא מייצגת משהו ממשי, מעולם האינטרסים, ולא חזיון-תעתועים מופשט השייך "לכוווו---לם".

מאמר שני ואחרון


כשטומי לפיד שכנע את חבריו ב"שינוי" להיכנס לממשלה – אז, פעם, מי זוכר? הוא התריע מפני הסכנה ששרון יבחר בש"ס וזעק: "הם יחזירו את קצבאות הילדים"! – מול האיום הממשי הזה, השתכנעו חברי הכנסת של "שינוי" כי אכן עדיף להיות במקום הנכון כדי למנוע את ה"אסון". במקרה הזה ש"ס ייצגה את האינטרס שלי טוב יותר ממה שעשתה מפלגת העבודה, בזכות האינטרס הסקטוריאלי שלה.

הפוליטיקה איננה מתנהלת בתוך גבולות קונסנזוס, שבו יש מובן ל"אינטרס הכללי". להיפך, בתוך גבולות של הסכמה, אין בפוליטיקה שום צורך. הפוליטיקה היא קודם כל זירת מאבק, או שדה-קרב, בין אינטרסים מנוגדים, שאי אפשר ליישב ביניהם ברוח טובה סביב שולחן עגול, כמו שהגשם לא יתחיל פתאום לרדת מלמטה למעלה.

אפשר להחליט כי המאבק מתנהל לפי חוקי-משחק, אבל מתברר כי גם על חוקי המשחק יש מאבק! ועל אופי הפלטפורמות הפוליטיות.

דא עקא, גופים פוליטיים אינם סובייקטים. סקטור איננו סובייקט. הסובייקטים הם, נעבעך, בני אדם בעלי אינטרסים וערכים ממשיים, הזקוקים למילוי סדיר של הכרכשתא ולפינוי עודפים וכולי וכולי וכולי, לפני שיהא בכוחם לכתוב מאמרים על סקטוריאליות.

האופן שבו אותם סובייקטים ממשיים מקיימים את עצמם, ממלאים את הפונקציות ההכרחיות לקיומם, קובע את אופן ההתייחסות שלהם אל העולם וממילא את שייכותם לסקטור ממשי מסוים. אותו סקטור מגדיר את סוג האינטרסים שלהם. אם אני מתפרנס מחקלאות, ממילא האינטרסים, הערכים והשקפת העולם שלי חייבים להתיישב עם עובדה זו.

****

 ההזדהות עם סקטור מסוים, איננה רק דבר טבעי ומובן עבור אותם סובייקטים. היא אינטרס שלהם שנובע מהצורך לנצח במאבק הפוליטי הקונקרטי המתרחש כל הזמן. אותו מאבק פוליטי - אם אינו קונקרטי עבור אותם סובייקטים, איננו קונקרטי כלל ואיננו קיים. זה חוזר שוב לתיאור הפוליטיקה ששרטטתי למעלה: אם היא איננה רלוונטית לאנשים ממשיים, היא איננה קיימת. אם היא רלוונטית אזי "האינטרס הכללי" הוא במקרה הטוב טעות בתפיסת המציאות, ובמקרה הרע - תיאור שרלטני של המציאות שנועד לגרום לאנשים להצביע למי שהולך לדפוק אותם עד העצם. ככה עשו לעדות המזרח במשך הרבה שנים, ואין צורך להצטעצע בהסברים מלומדים על הזדהות מעמדית: פשוט עבדו עליהם בעיניים.

ראיתי את הסרט על הצוות האמריקאי שעזר לילצין לנצח את זוגנוב, בבחירות בשנות התשעים: הם רימו את המצביעים וגרמו להם להצביע עבור מי ששדד אותם. המצביעים לא עשו שום דבר רציונלי שצריך "להבין".

ההזדהות עם סקטור, גם אם לעתים היא מגבילה מאוד את תפיסת העולם, גם אם היא מובילה למוטציות פוליטיות כמו ש"ס, יש בה דבר-מה שאי אפשר להכחיש: היא מייצגת דבר-מה ממשי מעולם האינטרסים של סובייקט ממשי, ולא חזיון-תעתועים אבסטרקטי ששייך "לכוווו---לם".

עכשיו צריך להיות ברור כי כל דבר שנאמר דורש התייחסות גם באמצעות שכל ישר, מה שקשה מאוד ללמד. אביא דוגמה בעניין זה:

החלטת הממשלה הקודמת להפסיק את פעילותה של החקלאות הימית במפרץ אילת נפלה לפני ההתנתקות. והנה, ראש הממשלה הקודם תמך בעקביות במשך כל השנים, בחקלאות הימית. באותם שבועות שלפני ההצבעה על עתיד חוות הדגים ("כלובי הדגים" כפי שהם נקראים באופן מניפולטיבי המיועד לעורר רושם שלילי), השתנתה עמדתו פתאום והוא וויתר. לשונות מלחשות כי באותה תקופה שרון היה זקוק לתמיכה פוליטית ולא משנה מאיפה תבוא, ולכן נסוג בנקודה זו כדי להבטיח תמיכה במהלך חשוב יותר.

עכשיו נניח לצורך הדיון – כי הוא איננו עוסק בגידול דניס, לצערי – כי שמועה זו נכונה. האם הייתי מתנגד להתנתקות רק כדי להשאיר את החקלאות הימית במקום בו היא צריכה להיות, רוצה לומר, בים? לא. זו דוגמה להשקפת עולם צרה שבסופו של דבר עושה עוול לסקטור שאותו היא מייצגת לכאורה. זו קריקטורה של סקטוריאליות שנוח לצייר כשרוצים לתאר אותה באופן נלעג.

****

בימים אלה מתחדש המאבק לביטול המע"מ על מצרכי יסוד. בואו נביט במשמעות הדברים.

מצד אחד, חלק משמעותי ממצרכים אלה מיוצר על ידינו במישרין או בעקיפין. ביטול המע"מ על מצרכים אלה מהווה הוזלה שלהם באחד חלקי שבע בלי להשפיע על עלות הייצור. זה עשוי להגדיל את הצריכה שלהם, ולהגדיל את המחזור והרווח שלנו. מצד שני אנחנו קונים מצרכי יסוד, מי יותר ומי פחות. הוזלתם מפנה כסף לצרכים אחרים.

מי יכול להצטרף למאבק בעד מהלך כזה? צריך להבין את משמעות המע"מ. זהו מס רגרסיבי בהגדרתו, ומרושע במהותו: גם מי שאין לו הכנסה כלל, ונאלץ להתקיים מלחם ומרגרינה, איננו פטור ממנו. במובן זה הוא מס גולגולת, כי הדרך לא לשלם אותו איננה הורדה של רמת החיים אלא אי-קיום פיזי. בעלי הכנסה נמוכה מפנים את כל הכנסתם לצריכה, בעוד בעלי הכנסה גבוהה מקדישים כסף גם למטרות אחרות. מכאן שהעניים משלמים יותר מע"מ יחסית לגודל הכנסתם.

אני מסיק מכך שבאמצעות לובינג טוב אפשר לצרף נציגים של הציבור החרדי, למשל, למאבק לביטול המע"מ על מוצרי יסוד.

מי עוד מייצר מוצרי יסוד? מרגרינה אמרנו? צריך לפנות לתעשיינים. הם יכולים להיות מעוניינים בהגדלה של כמות הכסף שהולכת כולה לצריכה. הם יכולים גם להוכיח בתחשיבים כלכליים, שחלק מהכסף יחזור למדינה כמס על הכנסה שלהם.



נכתב בתאריך
26/5/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו