עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סוף מלחמת החפירות - ייתכן והכנס השנתי של הזר"ש מסמן את סיום מלחמת החפירות ואת ראשיתו של המעבר "מהגנה להתקפה"

סוף מלחמת החפירות
מאת עזרא דלומי, 21.5.2006
מהגנה להתקפה?

 

ייתכן והכנס השנתי של הזר"ש מסמן את סיום מלחמת החפירות ואת ראשיתו של המעבר "מהגנה להתקפה"        


גם אם ניקח ברצינות את הבדיחה לפיה שליש מבאי הכנס השנתי של הזר"ש הם חברי "קיבוצים מתחדשים" שהגיעו לבארי רק כדי לאכול ארוחת צהריים בחינם, עדיין קשה להתעלם מן הנוכחות המרשימה.  כ-350 חברות וחברים היו שם, הרבה מעל למצופה. כמעט ועידת תנועה.

הרשימה מאוד גם נוכחותם של "כחולי המדים" - חברי תנועות הבוגרים, הקומונות והקיבוצים העירוניים. ההשתתפות הצעירה הזו בלטה בניהול החוגים, באווירה, בדרישות הגבוהות. אבל היא גם הבליטה את "החוליה החלשה" – נוכחות קלושה של דור הביניים הקיבוצי. נראה שמדובר בעניין "אובייקטיבי", שהרי שכבת הגיל הזאת התדלדלה בכל התנועה הקיבוצית. רובה התרסק בקרבות המשבר ונפוץ לכל רוח.

הנוכחות "הכחולה" בכנס מעודדת משום שללא אינטראקציה ממשית בין תנועות הבוגרים הכחולות לבין הזרם והמעגל השיתופי, נדונו הזר"ש ו"המעגל" לדריכה במקום ולקרבות מאסף על כל קיבוץ וקיבוץ.

עם יד על הלב, הקיבוצניק – כמעט בכל מקום, מופרט או שיתופי – הוא בדרך כלל אותו קיבוצניק: עם אותו סט השקפות ועם אותה כמיהה לחיים זעיר בורגניים המתובלים בארומה שיתופית. לא הרבה יותר. הוא ינוע לצלילי מנהיגיו בתנאי שיובילוהו לחוף מבטחים. ואם חוף המבטחים הוא שיתופי – מה טוב. ואם לא, הכל צפוי והרשות נתונה.

לכן, מה שחשוב בראש וראשונה למימוש הדרך השיתופית, זו הקבוצה המנהיגה בכל מקום. עליה מוטלת חובת ההוכחה שקיבוץ שיתופי-שוויוני הוא דבר נכון, אפשרי, ראוי ובעל חיות. מן הבחינה הזאת, תנועת הבוגרים היא השחקן שמרים לזר"ש להנחתה. 

חבריה מאפשרים לראשי הזר"ש להפריך את הטענה של מובילי "הקיבוץ המתחדש" שהם מפריטים למען הדור הצעיר, "כי אחרת הוא יברח מהקיבוץ". אז הנה, יש מאות צעירים בעלי יכולת שחיים מופרטים אינם כוס התה שלהם.

האינטראקציה הזו חשובה לא רק לזר"ש. היא חשובה גם לתנועות הבוגרים, למרות שממבט ראשון נראה כאילו הן מביאות את הנדוניה הגדולה, הרעיונית-משימתית, לחתונה המתהווה. חלק מ"הבוגרים" הולכים וקרבים לגיל שבו מתחילים תהליכי התמסדות – משפחה, לימודים אקדמיים, ילדים – המצריכים יותר מתקציבי קיום דלים וחדר קטן בקומונה. הסיוע בתהליכי ההתמסדות הארגונית (ולא רק היא) צריכה להיות הנדוניה של הזר"ש.

בברית כזאת, הכי צפוי ומפתה לקיבוצים השיתופיים הוא להתייחס לתנועות הבוגרים כאל חיל מילואים איכותי שבא "להשלמה".  בבקשה, יש לנו בית בשבילכם, תבואו, תיקלטו, תהיו חברים, תיקחו אחריות. מה יותר פשוט מזה? זאת תהיה טעות ללכת בכיוון הזה, מה גם שספק אם הוא אפשרי. הרושם הוא שעבור רוב "הכחולים", ההשתלבות בקיבוץ הקלאסי – איננה אופציה. מתבקשים יחסי גומלין מסוג אחר. אלה מצריכים מחשבה ושיקול דעת מעמיק שיניב תשואה שתשרת את שני הצדדים במאבק על פניה של החברה הקיבוצית בפרט והחברה הישראלית בכלל. 

ייתכן ועוד יתברר שהכנס הזה סימן את סיום מלחמת החפירות של הזר"ש ואת ראשיתו של המעבר  מהגנה להתקפה.         




נכתב בתאריך
21/5/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו