עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתוף, הדור הבא - ככל שאני נחשף למעגלי הצעירים האידיאליסטים, בנערן וברביד, בקומונות העירוניות ובתנועות הנוער, כך גוברת הכרתי שיש עתיד לרעיונ
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
שיתוף, הדור הבא
15.5.2006

ראשי > אידיאלי
הדור הבא

ככל שאני נחשף למעגלי הצעירים האידיאליסטים, בנערן וברביד, בקומונות העירוניות ובתנועות הנוער, כך גוברת הכרתי שיש עתיד לרעיונות של צדק חברתי וסולידריות


לרגל צאת ספרו החדש של מוקי צור "אורות רחוקים", ערכו לכבוד מוקי תנועות הבוגרים של תנועות הנוער ערב תרבותי בבית אלון בגינוסר. הם המחיזו מונולוגים מתוך ספרו של מוקי, הלחינו ושרו שירים של רחל ושל גורדון ויצרו ערב מרגש מאוד וברמה תרבותית גבוהה ביותר. בזה אחר זה עלו נציגי התנועות השונות וברכו – בשפה כל כך שונה משפת ה"כזה כאילו" וה"מד-הים" (סליחה, "מד-אים"), בביטוי עז המשלב ידע והעמקה לצד השקפת עולם יהודית, ציונית וסוציאליסטית מוצקה ומחוייבות להגשמה, והפגינו אהבה והערצה למוקי, מורם ורבם.

 

הסוגיות המעסיקות את הצעירים הללו, רובם בשנות העשרים לחייהם, העסיקו גם אותי כשהייתי בגילם (ומעסיקות אותי גם היום). אולם איפה יכולתי למצוא שותפים? כשהייתי בגילם, והגעתי לימי עיון, מפגשים וסימפוזיונים בסוגיות של יהדות, של ציונות של צדק חברתי, מצאתי עצמי צעיר יחיד בים של שיבה, ונתקלתי במבטי חיבה של "ה, יש צעיר אחד שמתעניין, שאכפת לו". והנה, היום אין כינוס, מפגש או יום עיון בנושאים אלה, אם זה "הקהל" בסוכות באפעל, או כנס על העליה השניה ביפעת, שאינו נכבש בידי החולצות הכחולות של תנועות הבוגרים, במדי צבא של בני הגרעינים או בחניכי המכינות הקדם צבאיות. ומה שחשוב יותר – אין מדובר בסקרנות אינטלקטואלית גרידא, אלא בתלמוד המוביל לידי מעשה, בחבורה הולכת וגדלה של חולמים ומגשימים, המובילים מעשה חברתי, אולי מהפיכה חברתית. מול מגמות הניהיליזם, הציניות, החומרנות, החמדנות, הניכור וההתפוררות בחברה הישראלית, המעגל ההולך וגדל של צעירים אלה, מציב אלטרנטיבה של מחוייבות לתיקון עולם.

 

***

 

שלושה ימים לפני אירוע זה, שוחחתי עם ידיד, שבנעוריו היה מרכסיסט אדוק והיום הוא חסיד אדוק לא פחות של מילטון פרידמן. שוחחנו על צביונו השיתופי של קיבוץ אורטל. כמי שגדל על ברכי המרכסיזם, הוא התנבא באוזניי, על התהליך הדטרמיניסטי שיביא את  אורטל לנטוש את דרכה השיתופית. לא יהיה זה תהליך אידיאולוגי של שינוי בהשקפת העולם, אלא ההוויה תקבע את התודעה. "כאשר לא תוכלו למלא את הפעוטונים, תאלצו להשתנות". וכי למה לא נוכל למלא את הפעוטונים? כיוון שהקיבוץ השיתופי אינו מקום שצעירים יצטרפו אליו.

 

מעולם לא הייתי מרכסיסט, מעולם לא האמנתי בתהליכים דטרמיניסטיים, ואיני חושב שההוויה קובעת את התודעה. אני מאמין בחלוציות, ברצון האנושי, באידיאליזם, ב"אני ואתה נשנה את העולם".

 

ככל שאני נחשף למעגלי הצעירים האידיאליסטים, בנערן וברביד, בקומונות העירוניות ובתנועות הנוער, כך גוברת הכרתי שיש עתיד לרעיונות של צדק חברתי וסולידריות, ושרעיונות אלו, שהיום הינם רעיונות חתרניים מול האידיאולוגיה השלטת, עשויים לנצח. ככל שאני נחשף לתופעה המרעננת הזו, אני מזהה מסה של תודעה, עם מוטיבציה להשפעה ואנרגיה לפעולה. אני מאמין בכוחה של התודעה הזו, לעצב ברוחה את ההוויה החברתית בישראל. ככל שאני נחשף לקבוצות הצעירים הללו, הולכת ומתחזקת אמונתי בעתידו של הקיבוץ, בעתיד הרעיון השיתופי.



נכתב בתאריך
15/5/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו