עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המפעל כוועדת קליטה - חברי מזכירות ניר-יצחק יצאו ללמוד מניסיונו של מפעל "אלתם" בעין השופט בקליטת חברים צעירים וחזרו עם כמה תובנות

המפעל כוועדת קליטה
מאת מריו טויב, 28.4.2006
לאתר אלתם, עין השופט

חברי מזכירות ניר-יצחק יצאו ללמוד מניסיונו של מפעל "אלתם" בעין השופט בקליטת חברים צעירים וחזרו עם כמה תובנות

 


'קיבוצים תאומים' – תינוק שלא נולד, אבל זו המסקנה לאימוץ וביצוע, של אנשי מזכירות ניר יצחק וחברי ועדות משאבי אנוש וצעירים, אחרי ביקור ושיחות עם חברים ובעלי תפקידים בעין השופט. הבחירה על קיבוץ זה, לא היתה מקרית: יו"ר המזכירות הכלכלית של ניר יצחק – אלישע שפירא הוא משם ודגמי הפעילות שהוא הביא לזרם השיתופי, נחשבים למקובלים, אחרי שזכו להכשר בקיבוצו: "הייתי רקדן בלהקה הקיבוצית לאורך שנים" סיפר אחד ממשתפי הפגישות, רם, בן 36, "כמוסדניק הגעתי ל"אלתם" (מפעל לגופי תאורה של עין השופט). בגיל 30 נכנסתי למפעל, אלישע פנה אלי לנהל את מחלקה, למרות שלא למדתי באופן מסודר לימודים גבוהים. יש כאן שני מפעלים ואפשר לומר שתהליך הקליטה ב"אלתם" הוא מוצלח יותר מאשר במפעל השני."  שפירא עצמו, סיפר במפגש על תהליך שמוביל לתוצאה נכונה מבחינתו - חבר נוסף בקיבוץ: "המפעל עוסק ברכיבים מקצועיים לתאורה. 60% מהעובדים הם מהקיבוץ. השאר שכירים. הוא קם בסוף שנות ה-60 כמפעל למבוגרים. היתה הידברות עם צעירים לפני הלימודים. הצענו להם כניסה לעבודה במהלך לימודיהם, לא דווקא בתחום המקצועי. יש כאלה שבמהלך הלימודים השתלבו מקצועית במפעל. יש כאלה שבסוף הלימודים וגם אחר כך. לטעמי, הדבר החשוב הוא החשוב: הידברות מתמדת. הדבר נתן לנו אפשרות, להרחיב את פעילויות המפעל לפי הכוחות – שבאו מכאן. בתוך המפעל פתחנו את האפשרות של תואר שני - (לא מיידי), כחלק מהפעילות.  מאיפה זה בא? סטודנט מעין השופט שלמד בטכניון אמר שחברות חיצוניות מחזרות אחרי הסטודנטים כולל אחריו -  רק קיבוצי (עין השופט) לא מחזר.  המפעל משתתף בעלויות הלימודים, אך ההחלטה בסופו של דבר ליציאה ללימודים היא של ועדת השכלה של הקיבוץ".

קליטה משולבת – עבודה (במפעל) וחברה (קהילה = קיבוץ), היא לדעת הצעירים שנשארו בעין השופט נוסחה מנצחת. זה פעל על הצעירים וגם על נקלטים שבאו במסגרות שונות, כעולים חדשים או כבני זוג: "הגעתי לארץ לפני 3.5 שנים" סיפרה קטיה, עולה ממדינות חבר העמים,  "למדתי באולפן ועבדתי חלקית בקיבוץ. רציתי להישאר בקיבוץ והתחלתי לעבוד במפעל. הציעו לי ניהול מחלקה לאחר שנתיים. בהמשך - למדתי לתואר שני במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. במחלקה שאותה אני מנהלת היום, יש  15 עובדים, חברים ושכירים".

קיבוץ עין השופט פתר בעיות מנהלתיות שונות, הקשורות ביציאה ללימודים בכמה דרכים: חובת כמות ימי עבודה לצעירים כחלק מהמסלול, אפשרות להשתלמות במגוון של תחומים עם הבטחת תעסוקה בתחומים חופפים או מקבילים, הגדרה מעשית של הצדדים הארגוניים (לינה, כלכלה, נסיעות וציוד) באופן התואם את הצרכים, רוב הסטודנטים שלומדים במוסדות בסביבה – חוזרים כל יום לקיבוץ בהסעות מסודרות (כך שומרים על קשר יותר הדוק עם הקיבוץ) ועוד: "המסלול לצעיר של עצמאות כלכלית, הוא ההיפך הגמור למה שעושים בעין השופט – זה מרחיק את הצעיר מהקיבוץ וענפיו" הדגיש שפירא.

חברי ניר יצחק סיכמו את ההשתלמות החד יומית כחוויה מעשירה, אם גם קצת מתסכלת: "אני מקווה, שהנהלת הקיבוץ והנהלות המפעלים, ישכילו לשבת ביחד לטובת קליטת הצעירים – הבנים של שני הקיבוצים", סיכמתי לעצמי, כמסקנה מן המפגש.

מתוך עלון ניר יצחק



נכתב בתאריך
28/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו