עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עניינים - בונוס ביזרעאל * מוכרים ובוכים * טיפשות העיתוי
עניינים / עזרא דלומי
17.4.2006

ראשי   > יום-יום

א. הבונוס לא יופרט


לדף הקיבוץ

בקיבוץ יזרעאל, חלוקת דיווידנדים ובונוסים שנתיים לחברים, היא כמעט שגרה. ההצלחה הפנומנאלית של מפעל "מטרוניקס" - המייצר רובוטים לניקוי בריכות - לצד הצלחות בענפים אחרים, מאפשרת להעביר סכומים יפים לקהילה המחליטה כיצד להשתמש בהם: לעתים למטרה ציבורית, לעתים להעשרת תקציב החברים, לעתים גם זה וגם זה. לאחרונה התנהל בקיבוץ ויכוח סוער ששורשיו בבונוס שחילק המפעל לפני כמה שנים לקבוצה של חברים מעובדי המפעל, שהצטיינו בעבודה. הטיעון היה "אם מחלקים לשכירי המפעל, למה לא לחברים העובדים בו".

מאז הנושא כאילו נרגע, אבל למעשה הוא המשיך לבעבע. השאלה האם למי שייצר רווחים גבוהים מגיע יותר, נותרה תלויה והמתינה לדיון הציבורי שהסתיים זה עתה, לאחר שרגש מאוד במשך מספר חודשים.

להצבעת הקלפי הציגה ועדת חברה שלוש חלופות בעלות ארומה דיפרנציאלית, כזו או אחרת: האחת אמרה - בונוס שווה לחברים שמילאו מכסת עבודה שנתית; ההצעה השנייה היתה –  ועדה נבחרת תקבע זכאויות לבונוס על-פי המלצות מרכזי הענפים; והשלישית - בונוס דיפרנציאלי לחברים לפי רמת הרווחיות של ענפיהם.

את הקלפים טרפה קבוצת חברים שהגישה הצעה פרטית ולפיה כל בונוס שיחולק הוא רכושה של הקהילה וזו תחליט כיצד להשתמש בו. הצעה זו קיבלה 64% מקולות החברים. שאר הקולות התפזרו בין ההצעות האחרות.

רחל מטלון רכזת ועידת חברה, שנבחרה זה עתה למזכירת הקיבוץ, סבורה שהתוצאה משקפת תערובת של רצון בהמשך השיתוף והשוויוניות המלאים, לצד חשש משינויים, אפילו מינוריים.

- זה סוף פסוק לדיון הזה?

"אני מניחה שהסוגיה לא תעלה מחדש בשנים הקרובות."

עכשיו, לאחר שהעניין נחתם, שאלה אחת עדיין טורדת: יזרעאל היה פעם שקוע בבוץ עד צוואר בגלל כשלון של מפעל אחר. האם מישהו חשב אז לקנוס את עובדי המפעל המפסיד? למה רק את ההצלחות מבקשים חסידי הבונוס האישי להפריט?    


 

ב. מוכרים ובוכים   


על שומריה

כשמנחם בגין עמד בראש "חירות", היה לו נאום שאהב לשכפל. זה הלך בערך כך: "אתם יודעים", הוא קרא לקהל, "בכל שנה אמריקה נותנת לנו מאות מיליונים! מאות מיליונים!" ואז היה פונה לעומדים בשורה הראשונה ושואל: "אתה קיבלת מזה משהו? ואתה קיבלת מזה משהו?" משהשיבו ב"לא", היה ממשיך: "אז מה הממשלה עושה עם כל הכסף הזה?!" השומעים ענו למה שכיוון אליו בגין: הכסף הולך למפא"י, להסתדרות, לפנקסים האדומים.

אני נזכר במניפולציה הזאת כל אימת שמישהו מתרץ את "המצב הכלכלי בארץ" ב"השקעות בהתנחלויות". פרס, למשל, חלוץ מקימי ההתנחלויות בשומרון, מבכה את 60 המיליארדים שהלכו לשטחים; גם גברי ברגיל נאחז לאחרונה במנטרה הזאת. הוא עושה זאת כמענה לדרישות העולות, לפרק את הקיבוצים הזעירים. הכסף מושקע מעבר לקו הירוק, בגלל זה הקיבוצים הזעירים תקועים, אומר גברי שהוביל, יחד עם ג'ומס, את מכירת שומריה. ברגיל, כנראה, איננו מבין את הסתירה בין הסנגוריה שלו על הקיבוצים הזעירים, לבין פרשת שומריה.

לא, לא בגלל ההתנחלויות גדל העוני ולא בגלל ההתנחלויות יש קיבוצים חלשים. שהרי לא  מעט קיבוצים הנמצאים מעבר לקו הירוק הם במצב של תקיעות. עליהם לא ניתן לומר שקופחו בתקציבים.

השימוש בסמרטוט ההתנחלויות נועד להסתיר את הכשל הקיבוצי האמיתי: המדובר בירידת ערכי השוויון והערבות ההדדית. התנועה בחרה להתמודד עם ההפרטה החיצונית ע"י הפרטה פנימית בהפכה את המחלה לתרופה. כרגיל, במקרים כאלה, זה רק החמיר את המצב. כמו בחברה הישראלית, גם בתנועה הקיבוצית המופרטת, החלשים נחלשו עוד יותר. זה לא קרה בגלל ההתנחלויות.

יש חשבון ארוך עם ההתנחלויות על תהליך ההשחתה שהוא חולל בחברה הישראלית, שהקרין גם על התנועה הקיבוצית, ועל התסבוכת המדינית שגרמו. באשר למשבר שלנו, מוטב להביט בראי ולהסמיק. המתנחלים התחזקו בגלל דבקותם באמונתם. הקיבוצים נחלשו בעיקר בגלל נטישת ערכיהם. רק לאחרונה אמר ברגיל  ל"במחנה" כי מצב של פחות שירות משמעותי של קיבוצניקים בצה"ל, מצביע על רצון "לנורמאליות".

אמת, לא צריך להתגעגע ל-40% טייסים קיבוצניקים וגם לא לסיירות על טהרת בני-משק; מצד שני, מי שמקדש "נורמאליות" שבה אין תחושת שליחות ואחריות לחברה, מקדש מצב שבו אין ערבות הדדית, ובאין ערבות – אין סיכוי לקיבוצים חלשים. כי מהי ערבות אם לא אחריות יתרה?

באופן אירוני ניתן לומר שבניית ההתנחלויות סיפקה תעסוקה והגדילה את התל"ג בשנים של מיתון. זה מתאים למשל הבורות המיוחס לקיינס ולפיו במצב של אבטלה עדיף שאנשים "יתפרנסו" מחפירה וסתימה של אותם בורות. עכשיו הגיעה שעת הסתימה.

טוב לו ההתנחלויות לא היו קמות, אך חבל לתלות בהן את מצב הקיבוצים.


ראו גם
יציאת מצרים של חברי שומריה - את הפסח הזה מקווים חברי שומריה לעשות במקומותיהם החדשים. נועם לוי ויגאל אפללו, מזכירי שומריה האחרונים, מספרים ערב הפסח על הקשיים האישיים, על הכעס והאכזבה מהתנועה ומקווים שההחלטה לוותר על הקיבוץ הייתה נכונה, איל להב, הדף הירוק, 12.4.2006
הפסח הזה כולו מרור - הסוכנות היהודים ומינהל מקרקעי ישראל מציבים שאלה על המשך קיומם של הקיבוצים הזעירים , יעקב דרומי, הדף הירוק, 12.4.2006

 

 

ד.  עיתוי קטלני


לאתר המחוז

עיתונאים שהופכים לדוברים גורמים לי לתחושה לא נוחה. מי שהוא כלב שמירה אמיתי, לא בקלות ייהפך לפודל. עניין של השקפה. מי שהוא כלב שמירה המועיד עצמו לביקורת השלטון, לא באחת יהפוך לדוברו. אבל לזה כבר התרגלנו: עיתונאים, גם בכירים, נעשו לדוברים, שבו להיות עיתונאים וחוזר חלילה.

מבחינה זאת אין דבר חריג ברעיון ששלמה גלזר, העורך המסיים של "הדף הירוק" ישמש כדובר מחוז התק"ם ב"עבודה". מבחינת עוד צעד קטן לאיחוד התנועות, זהו אפילו מהלך חיובי. מותר לשאול למה מזכירי התנועה צריכים שני דוברים פוליטיים, בנוסף לדובר התנועתי, אבל לא בזה עסקינן. עסקינן בעיתוי ההצעה של ולוולה לגלזר, שנראה בין תמוה לאומלל. משהו המצביע על שיבוש של שיקול הדעת. זהו עיתוי ש"ישרוף" את גלזר, עוד טרם כניסתו לתפקיד.

ערב פרישתו מהעריכה הוציא גלזר, בכמה מאמרים חריפים, מספר שלדים שהיו טמונים בארונות הקבה"א. מוטב מאוחר. המאמרים חשפו בעיות – כספיות, נוהליות ואחרות – שעד לפרסומן נלחשו מפה לאוזן.

עכשיו, על רקע המתח הקיים בין המזכירים, יהיו רבים שיקשרו בין  השלדים הללו לבין קידום המינוי של גלזר. וגם אם אין זה כך – אין ספק שיהיו מי שיאמינו, או שירצו להאמין שזה כך.     

עיתוי המינוי עושה את ההבדל בין גלזר כדובר הפוליטי של ולוולה, לבין גלזר כ"סוכן" של ולוולה בקיבוץ הארצי, גם אם לא זה התפקיד שיועד לו.

"רוץ לאט, תדפוק את כל העדר", אמר הרועה הזקן לפר הצעיר. דבר חכמה המתאים גם לענייננו זה.    


 


נכתב בתאריך
17/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו