עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אני רץ לפוליטיקה - מי שבורח מהפוליטיקה בטענה "שזה מסריח", משמר את המצב הקיים.

אני רץ לפוליטיקה
מאת אלעד הן, 12.4.2006
רק פוליטיקה

 

 

מי שבורח מהפוליטיקה בטענה "שזה מסריח", משמר את המצב הקיים.

אני, כאדם צעיר, החלטתי לקפוץ פנימה כדי להשפיע   


– אז מה התוכניות שלך?

– אני? אני מתכנן להיות פוליטיקאי.

– מה זאת אומרת פוליטיקאי? דילים, שוחד וכל זה? חשבתי שאתה בן אדם הגון, חשבתי שאתה רוצה לשנות משהו במדינה!

 

בזמן האחרון, מאז שהחלטתי שהפוליטיקה היא הכיוון אליו אני הולך, יצא לי לנהל כמה שיחות מהסוג הזה. על פי רוח הזמן הפוליטיקה היא משהו עלוב, בזוי ואינטרסנטי, במקרה הטוב, וכר צמיחה לשחיתות ופשע מנוול במקרה הפחות טוב. בכל מקרה, זהו מקום שממנו אדם ישר, שדעתו איתנה, ירחק.

הלוך הרוח הזה יכול לנבוע רק מהסתכלות חלקית על המציאות, והוא משרת למעשה את הדבר שבו הוא מנסה להלחם. ולכן דווקא מי שחשובה לו דמותה של המדינה צריך להיות מעורב ואף משפיע בפוליטיקה.

 

הבחירות שהיו

 

את הבחירות האחרונות עיצבו והכריעו מספר מגמות, שאת כולן אפשר לכנות מגמות מהפכניות. כלומר, המערכת הפוליטית בישראל נמצאת במצב של שינוי רדיקלי שמתבטא קודם לכל בהתפרקות ובניה מחדש של חלק גדול מהמסגרות הפוליטיות שליוו את המדינה מאז הקמתה. העלייה של  'קדימה', שהיתה אמנם מתונה מהציפיות הראשוניות, אך הייתה חסרת תקדים בהיסטוריה של מפלגות חדשות בישראל; ההחלשות הניכרת של הליכוד; עליית כוחו של ליברמן; ההעלמות דה פאקטו של המפד"ל; עליית הגמלאים; שבירת דפוסי הצבעה מסורתיים של המפלגות הגדולות ובכלל זה שינוי סוציולוגי בדפוס ההצבעה למפלגת העבודה - כל אלה מצביעים על שבירת המבנה הבסיסי בפוליטיקה הישראלית.

בתוך מגמת העל הזאת אפשר לאתר התפתחות של שני כיוונים אפשריים וסותרים: האחד הוא הכיוון החברתי, או הסוציאליסטי. כיוון זה הוא תגובת נגד למדיניות הכלכלית של העשורים האחרונים, שניתן לשים אותה תחת הכותרת "הגזירות", או "משטר ההפרטה". מדיניות זו יצרה אחדות אינטרסים חדשה בקרב רוב הציבור, שכמעט כולו נפגע ממנה. התודעה הזאת עדיין אינה מגובשת, אבל ברית של בעלי האינטרס הזה היא שהעלתה את עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, ועמדה מאחוריו בבחירות, כך שלמרות 'בריחת הקולות' למפלגת קדימה מקרב האלקטורט המסורתי של המפלגה, היא שמרה על כוחה.

הכיוון השני שאפשר לאתר בפוליטיקה הישראלית הוא מה שאני אכנה הכיוון הפרוטו-פשיסטי. המלים אולי קשות, אך הכיוון הזה מסתמן ראשית לכל במפלגת קדימה. הקמת קדימה היתה צעד נוסף בהחלפת פוליטיקה קונקרטית, של משא ומתן בין כוחות ושל פשרות, בפוליטיקה וירטואלית, שמתרכזת במנהיג שאת תדמיתו מעצבים בקפידה ושמסתיר באורו הרב והמעוצב את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות (משטר האדלריזם, אם תרצו). הכיוון הוא פרוטו פשיסטי לאו דווקא בגלל התכנים הספציפיים המוצעים ע"י המפלגה, אלא בגלל פיתוח מערכת ההסתרה של הפוליטיקה. סמן מובהק יותר של הכיוון הפרוטו פשיסטי הוא ליברמן, שנבחר על בסיס המתח המוזר בין תדמיתו כמי שהמשטרה (הרעה והמושחתת) רוצה ברעתו – כך הוא ממוצב כ"חזק" או "בולדוזר" – לבין עמדתו המוצהרת לפיה הוא ידאג שתחושת הביטחון שאבדה לרבים במדינה תוחזר להם באמצעות חיזוק המשטרה והענישה. חלק נוסף בתדמית זו היא תוכניתו הקרה והרציונאלית לפתרון המתחים האתניים בישראל באמצעות העברת שטחים מיושבים בערבים ישראלים אל מחוץ לישראל.

 

ברקע לכל ההתרחשות הזאת, וכביכול במנותק ממנה ניצבת הא-פוליטיות. היא מתבטאת בשיעור הצבעה נמוך, בתחושה שהפוליטיקה אינה רלוונטית, בהצבעה שרירותית (הגמלאים כמשל) ובציניות כלפי המערכת הפוליטית.

 

 

הסיבות לא-פוליטיות

 

התובנה הנפוצה ביחס לפוליטיקה - "כולם אותו דבר" –  לחם חוקם של רוב המחזיקים בעמדה א-פוליטית, מגלמת בתוכה מציאות מאד לא פשוטה. למראית עין לפחות, קשה להבחין בחלופות בפוליטיקה של העשורים האחרונים. כל הממשלות האחרונות נקטו, מי יותר ומי פחות, במדיניות הפרטה וקיצוצים. התקשורת הממוסדת גיבתה ומגבה באופן עקבי את המסר שהמדיניות הזאת היא היחידה האפשרית, והוויכוח הוא לכל היותר על דגשים שונים בתוכה.

ההתחזקות של 'הפוליטיקה הוירטואלית' (שקדימה היא כאמור השיא שלה עד היום) שמרכזה בתדמיות, בשיווק וב'ספינים', מוסיפה לתחושה הקיימת אצל אנשים רבים של חוסר התמצאות מוחלטת. הם לא מצליחים להבין על מה ולמה מתנהלת הפוליטיקה, ותשובה סבירה אפשרית שהם מסוגלים לתת לעצמם היא שהיא מתנהלת על יחסים אישיים, הטבות שונות ומנעמי השלטון. לכך מסייעות כמובן תגליות של שחיתות שלטונית חדשות לבקרים.

המסקנה הנגזרת היא, שכל מעורבות, אפילו הצבעה, אך ודאי שמעורבות יותר גדולה, היא להיות "פראיירים" של המושחתים הללו. וזה, כמובן, לא רצוי.

ראוי לשאול את איזה מהצדדים במערכת הפוליטית הישראלית החדשה – החברתי והפרוטו-פשיסטי – משרתת התודעה שאומרת שאין מה להתערב בפוליטיקה ושמוטב לא לקחת בה חלק, כי היא משחיתה. להבנתי, התודעה הזאת הולכת יד ביד עם מי שמעוניין להפקיע את הפוליטיקה מהישג יד הציבור, ולהסתיר אותה היטב מאחורי מסכים של תדמיות. כך, חוסר המעורבות, שנובע לעתים מאינסטינקט של מחאה או כעס, הוא עקר לחלוטין ומשרת באופן מובהק את יוצריו, הפרוטו פשיסטים.

 

אין ברירה: פוליטיקה

 

כל הסתכלות מלאה על הפוליטיקה לא יכולה להתעלם מכך שעם כל מגרעותיה היא נותרה הדרך המרכזית דרכה יכול כלל הציבור להשפיע ולעצב את המדינה. דווקא התחזקות הכוחות שאין להם כל עניין במעורבות עממית בשלטון צריכה לחזק את הרצון שלנו להשפיע ולעצב את הפוליטיקה ולהיות מעורבים בה.

זה נכון, לא הכל בפוליטיקה נעים וטוב, ונכון, על אידיאות טהורות חייבים להתפשר בפוליטיקה, אבל סיכוי אחר לשינוי אין בנמצא.

אז מה לעשות? אני רוצה להציע שלוש רמות של עשייה פוליטית. בהנחה שסדר היום של קוראי המאמר הזה הוא סוציאל-דמוקרטי, הייתי מציע ראשית לכל להתפקד למפלגת העבודה. זאת המפלגה שנושאת היום את מירב הפוטנציאל להיות סוכן שינוי למדיניות סוציאל-דמוקרטית, מדינת רווחה ועצירת ההפרטה הפרועה. אבל כדי שמהלך זה יצליח מפלגת העבודה צריכה שבין חבריה תהיה מסה קריטית שתתמוך במדיניות כזאת.

השלב הבא הוא פעילות בסניף המקומי. אחד מהדברים שחסרים למפלגה היא פוליטיקה 'אנטי וירטואלית', כלומר פוליטיקה נגישה, יומיומית וקשורה להווי החיים של האנשים. הסניפים, שהם הקיום של המפלגה בשטח, חיים היום רק מסביב לבחירות ולמעשה רבים מהם אינם מתפקדים גם בזמן בחירות. מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, שאי אפשר להטות אותה מדרכה בקלות באמצעות החלפת העומדים בראשה, חייבת להיות בעלת מוסדות חיוניים ו"שטח" חי בין בחירות לבחירות. חשוב להחיות את הסניפים המקומיים ולהחזיר את ימיהם כמרכזי תרבות ודיון קטנים אבל אפקטיביים. זה לא קשה, אבל זה צורך זמן ויכולת התמדה. בבחירות הבאות יהיו הסניפים בסיס טוב יותר לפעילות ההסברה והארגון ויהיו בהם יותר פעילים שהתפישה הסוציאל-דמוקרטית חשובה להם ופחות עשייה אוטומטית של עסקנים ותיקים.

לבסוף, אני חושב שאין משימה ראויה יותר היום מניסיון אמיתי של סוציאל-דמוקרטים לתפוס תפקידי מפתח בפוליטיקה, במרכזי המפלגות, הועדות השונות, ולבסוף במשרות פוליטיות ממשיות כחברי כנסת וחברים ברשויות המקומיות. רק אם נהיה שם נוכל להשפיע על החברה והמדינה; וככל שנהיה רבים, ייטב.

 

הכותב חבר ביסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) ובתנועת הבוגרים של המחנות העולים – קבוצות הבחירה



נכתב בתאריך
12/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו