עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הכו במתנחלים והצלתם את הקיבוצים - יוסי שריד טועה ומטעה כאשר הוא מאשים את המדינה, ובעיקר את המתנחלים, במצבם של הקיבוצים

שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
הכו במתנחלים והצלתם את הקיבוצים
4.4.2006

ראשי > אידיאלי


לכתבה

יוסי שריד טועה ומטעה כאשר הוא מאשים את המדינה, ובעיקר את המתנחלים, במצבם של הקיבוצים

 

 


מאז ההחלטה ליישב את עקורי עצמונה בשומריה, מתנהל ויכוח ציבורי בתנועה הקיבוצית בסוגיית עתיד הקיבוצים הזעירים. את עמדתי בנדון ביטאתי בטור זה, במאמרי "קיבוץ מת או יישוב חי".

 

מהדיון הזה נעדרת שאלה מרכזית אחת – למה זה קורה? מה הסיבה לכך שמספר רב כל כך של ניסיונות התיישבות קיבוצית בדור האחרון, לא הצליחו להתרומם ולהפוך לקיבוץ בר קיימא? אכן, סוגיה מטרידה שעד יום ו' האחרון לא היה לי עליה מענה.

 

סוף סוף הבנתי. יוסי שריד נתן את התשובה. במאמרו "משלמים פעמיים" שפורסם ביום ו' 31.3.06 ב"הארץ" הוא הסביר לי את מה שבעצם היה עלי להבין לבד. קראתי, ולא האמנתי על עצמי – איך לא חשבתי על כך עד כה? הרי התשובה כל כך פשוטה וכל כך טובה. הרי זו תשובה מתאימה לכל צרה ומצוקה, לכל נגע ומחלה.

 

אם יש לך את מי להאשים, פתרת חצי בעיה. יוסי שריד נותן לנו את מי להאשים. כמובן – את המתנחלים. זה הרי ברור – הם אשמים בתאונות הדרכים. הם אשמים בסצנת האלימות במועדונים. מיותר לציין שהם אשמים בשפעת העופות. ברור, מובן מאליו, שהם אשמים גם במשבר הקיבוצים. עובדה – זה היה כתוב שחור על גבי עיתון. קראתי. יוסי שריד כתב. והוא הרי יודע.

 

הנה, כמה פנינים: "מרגע שיישוב קם בתוך הקו הירוק ולא מעבר לו  נחרץ גורלו לכליה. אמנם שומריה הוא יישוב ספר, אך איננו התנחלות, ועל כן הוזנח והופקר... לחברי הקיבוץ לא היה צה"ל לשמור עליהם. בלילות שמרו בעצמם ובבוקר יצאו לעבודתם מחוץ לקיבוץ... ב-38 השנים האחרונות כל מה שהתרחש כאן, בגבולות הקו הירוק, כאילו התרחש מעבר להרי החושך. רק יש"ע היה כאן, וכל השאר היה שם ...40 שנה כמעט השחיתו את כספי המדינה על התנחלויות" וכן הלאה וכן הלאה.

 

****

"הכו ביהודים והצלתם את רוסיה" הלהיבו עצמם הפוגרומצ'יקים האנטישמים. תלמיד טוב הם העמידו להם, אותם אנטישמים. "הכו את המתנחלים, והצלתם את המדינה" – זו משנתו של יוסי שריד. והוא מכה ומכה ללא רחם, הרי חייבים להציל את המדינה. ואם במשבר הקיבוצים עסקינן – נכה במתנחלים והיצלנו את הקיבוצים. ננסה לתאר לעצמנו איך היתה סוערת המדינה, ובצדק, אילו דברים דומים היה כותב אביגדור ליברמן, אך במקום על המתנחלים היה כותב על הערבים? אבל ליוסי שריד הכל מותר, ודמם של המתנחלים תמיד מותר. ליוסי שריד יש פטור מפוליטיקלי קורקט, ובלאו הכי קובעי טעם המותר והאסור לא כללו את המתנחלים בפרוייקט הפוליטיקלי קורקט שלהם.

 

הרבה דברים מכעיסים במאמרו של שריד. אתייחס לשנים מהם. ללא קשר להסתה נגד המתנחלים, שריד טועה ומטעה כאשר הוא מאשים את המדינה במצב הקיבוצים. אכן, יש מקום לביקורת על המדינה על הזנחה בתחום התשתיות בקיבוץ זה או באזור אחר. אולם משבר הקיבוצים בכלל והקיבוצים הזעירים בפרט אינו נובע מהמדינה אלא מעצמנו. אם במקום לעשות חשבון נפש ולבחון היכן טעינו והיכן אנו טועים באופן הקמת הקיבוצים החדשים ומה עלינו לעשות אחרת כדי להצליח במשימה זו, קל יותר להאשים את המדינה. הרי תמיד קל יותר לרחם על עצמנו ולהתבכיין, מאשר לחשוב באופן יצירתי ולסלול דרכים חדשות. ואם המדינה אחראית, מה טוב מאשר למצוא גם הסבר במה היא אחראית – בכך שהעדיפה את ההתנחלויות. יוסי שריד יודע, כמובן, שדבריו הם הבל ורעות רוח. אז מה? אם אפשר להסית, לחרחר מדון ושנאה, לא יוסי שריד האיש שיהסס.

 

הדבר השני המטריד, הוא היחס לעקורים. במאמרו שמחתי למצוא את המילה עקורים. חברי קיבוץ שומריה מכונים בפיו "עקורים". אמנם הם לא נעקרו בכוח, ואלמלא הסכימו איש לא היה עוקר אותם בכפיה, אבל הם ניסו להכות שורשים ונעקרו והשימוש בטרמינולוגיה הזו מצדו של שריד נכונה. אבל תושבי עצמונה שנעקרו בכוח מכונים בפיו "מפונים", משל היו שקית אשפה או חפץ חשוד.

 

את ניכורו של יוסי שריד למתנחלים ניתן להסביר בחילוקי הדעות הפוליטיים. הוא התנגד תמיד להתיישבות מעבר לקו הירוק, והתיישבות זו מנוגדת בתכלית הניגוד להשקפתו הפוליטית. השקפתו הפוליטית מכובדת בעיניי, אך אינה מצדיקה את השנאה וההסתה.

 

אך מי שנעקרו מיישוביהם כבר אינם "מתנחלים". מי שדיבר על "חזרה הביתה" – מן הראוי שיגייס את כל משאבי האמפתיה שלו ויצא מגדרו לא רק להרעיף עליהם אהבה, אלא בעיקר לסייע להם לשקם את חייהם. זו ההגינות המינימלית לה ניתן לצפות ממי שתבע עקירת היישובים ותביעתו מולאה.

 

אך אין המדובר רק בהגינות אלא גם באינטרס פוליטי. האינטרס הפוליטי של המתנחלים הוא להקשות על שיקומם של העקורים, כדי להקשות על גיוס דעת קהל תומכת בעקירה עתידית וכדי לדרבן את המתיישבים המועמדים לעקירות בעתיד להתנגדות עיקשת יותר. האינטרס הפוליטי של תומכי הנסיגה והעקירה, הוא להקל ככל הניתן על קליטתם של העקורים ושיקומם, כדי להוכיח שהשד אינו נורא כל כך וכדי להקל על קבלת החלטה דומה בעתיד.

 

****

 

והנה, דווקא הציבור הדתי לאומי יוצא מגדרו כדי לסייע ככל הניתן בשיקום העקורים. ניתן להבין זאת, הרי לא הכל פוליטיקה ומדובר בעזרה לעצמם ובשרם, לקהילות אחיות שלהם. אי אפשר להבין את ציבור השמאל המנוכר כל כך לציבור העקור, לבו ה"הומניסטי" גס כל כך למצוקתם והוא מגלה חוסר אכפתיות קיצוני כל כך למחדל הקולוסאלי של הממשלה בטיפול בהם.

 

העקורים נלקחו לבתי מלון ליומיים שלושה וחיים בהם כבר כמעט 8 חדשים ואין פתרון באופק. אין זו עמדה פוליטית אלא עובדה. כל אדם הגון, ובעיקר תומכי ההתנתקות, צריך למחות ולזעוק חמס נוכח העוול הזה. במקום זאת, שריד ושכמותו התעלמו מכך במקרה הטוב, והאשימו את ... העקורים עצמם, במקרה הרע. הביקורת על התנהלות הממשלה הוצגה בידיהם כתעמולה שקרית של הימין.

 

והנה, מבקר המדינה שבדק את הנושא, אישר את הביקורת, בדו"ח חריף במיוחד על המחדל. גם עם ביקורת המבקר מתמודד שריד. הוא מאשים את המבקר, בכך שפשוט אינו מכיר ואינו יודע מה קורה באמת, כי אילו ידע "גם הוא היה מודה ביחסנותם של מתנחלי עצמונה, מה שפר עליהם חלקם".

 

מיהו מתנחל? אם עד עקירת היישובים סברתי שכשיוסי שריד הסית נגד המתנחלים הוא התכוון למי שמתגוררים מעבר לקו הירוק, היום ברור שלדידו, להיות "מתנחל" זו מחלה חשוכת מרפא. מי שהיה מתנחל, ישאר מתנחל גם אם יתגורר במלון באשקלון או בקראווילה פרוצה לרוח ולגשם בנגב המערבי. אצל יוסי שריד הקו הירוק אינו מציב קו אדום לשנאה ולהסתה.

 

 


משלמים פעמיים, יוסי שריד, הארץ 31.3.2006


נכתב בתאריך
4/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו