עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

עניינים - המנצח המפסיד" הוא הביטוי הכי מתאים למה שקרה למפלגת העבודה בבחירות הללו. נכון יותר, לעמיר פרץ

עניינים / עזרא דלומי
4.4.2006
פרץ

א. המנצח המפסיד

"המנצח המפסיד" הוא הביטוי הכי מתאים למה שקרה למפלגת העבודה בבחירות הללו. נכון יותר, לעמיר פרץ. מצד אחד הוא הצליח למכור את סדר היום שלו, מצד שני הוא לא קיבל תשלום על הסחורה. מבחינת מספר מנדטים, הוא  יצא בהפסד. היו 22 של "העבודה" ו"עם אחד" ונשארו 19. מן הנפילה הגדולה של "קדימה", הוא לא קיבל דבר; הגמלאים (מפלגה חידתית שיש לתהות על קנקנה) העדיפו להסתדר בלעדיו. הירידה, אחרי הספירה החוזרת, מקידומת 2 (20 מנדטים) לקידומת 1 (19 מנדטים), יכולה להיות קריטית למנהיגותו. זה הרבה יותר מאבדן "עוד מנדט".
מאידך, על חוק שכר מינימום כבר לא אומרים ש"הוא ימוטט את המשק", הוויכוח עכשיו הוא רק על קצב היישום. כך גם לגבי חוק פנסיה. מן הפסיקה של בג"ץ בשבוע שעבר, השוללת כבילת עובדים זרים למעסיקיהם, עולה ניחוח עמיר פרצי מובהק. האווירה הציבורית נגד ההעסקה הפוגענית, נוצרה גם ובעיקר בזכותו.

ומול זה דלות האלקטורט. אין ספק, לפרץ יש  בעיית התקבלות. ואולי, בעצם, זו גם בעיה שלנו. אנחנו מתקשים לעכל אותו. אמת, היו לו בעיות בקמפיין, פרס ערק, את ברק הוא דחה, בנושא המדיני הוא זיגזג. 

עם זאת, אין ספק שהרטוריקה של המתנגדים כיסתה גם על מניעים עדתיים, שלא לומר גזעניים. ברק וביבי שגם הם היו "חסרי ניסיון" כשהתמודדו על השלטון, לא נדחו בלעג כזה. האנגלית של "זיפי" ליבני לא הכי רהוטה, אבל לה, אפילו שהיא שרת חוץ, ויתרו. המערכונים שעשו עליו ב"ארץ נהדרת" היו מן הזן שהזכיר את בדיחות דוד לוי. ומה לנו יותר מאבישי ברוורמן שנטל לעצמו את תפקיד "המלבין של פרץ". חשבתם מי זקוק ל"מלבין"?

נראה שעדיין קשה לרבים לקבל איש "ישראל השניה" כמנהיג לאומי. מבחינה זאת קיבוצי התק"ם - שם זכתה העבודה ל-53% מקולות המצביעים – הפתיעו לטובה. רק מיעוט מן התק"מניקים הלך עם פרס "שלנו" לקדימה.

לו נשאלתי, הייתי מציע לפרץ ללכת על תיק הביטחון. אין תיק טוב מזה כעמדת זינוק לראשות הממשלה. באוצר תמרר לו העיתונות הכלכלית את חייו. גם "השווקים הפיננסיים" יצעקו געוואלד. התייחסות נאותה לבעיות החברה מעמדת שר הביטחון תתברר כשווה זהב. אשכול, האזרח שגם הוא לא דיבר אנגלית אוקספורדית, היה שר בטחון מצוין.    

 

 

חזרה מהגיהינום

ב. לגיהינום וחזרה

 

מרצ, ובעיקר יוסי ביילין ואבו וילן, חזרו מן הגיהינום בו שהו במשך 24 שעות. לרדת מששה לחמישה מנדטים זה הפסד; מאידך, לרדת מששה לארבעה ולחזור לחמישה, לאחר ספירת המעטפות הכפולות, זה כמעט ניצחון. עם זאת, קשה לטעות במגמה: מרצ נמצאת בנסיגה. החבירה לביילין שהביא לנישואיו עם מרצ נדוניה דלה - תנועת המדף "שחר" - רק הרעה את מצבה.

הבחירות הללו חשפו ביתר שאת את העובדה שמרצ איננה הקבה"א; מרצ היא ראשי הקבה"א. רוב חברי הקבה"א אינם מרצ. קיבוצי התנועה משלמים מס למפלגה כאילו היא "שלהם", אבל בפועל רובם לא מצביע עבורה. חברי הקבה"א העניקו לה רק 44% מקולותיהם (10,033), בשעה שהעבודה קיבלה שם כ-30%. הצגת הקבה"א כאילו הוא מרצ, היא מזמן מצג שווא.

אמת, לא רצוי לחזור להצבעות בולשביקיות של 95% כפי שהיו פעם במפ"ם. מאידך 44% אינם מצדיקים התנהלות של ראשי הקבה"א, כאילו הם מייצגים 95% מהמצביעים.  כל כך הרבה אנרגיות, כספים וגיוס אנשים משקיע הקבה"א במרצ, בשם ציבור שרובו איננו תומך בה. הפסאדה הזו של  תנועה=מפלגה ושל כולנו מרצ, נועדה לאפשר לקבוצת אנשים קטנה לשמר את כוחה הפוליטי ולעשות בתנועה כבתוך שלה: כך במינוי מקורבים, כך בפירוק שומריה (שומריה ודי??), כך בגרירה ללא סוף של איחוד התנועות וכך בסכירה של פרסום מידע ביקורתי בעיתון התנועה. 

איך כתב חבר באתר אינטרנט קיבוצי על ראשי הקבה"א? "התחושה היא שיותר משהם שם בשבילנו, אנחנו כאן בשבילם."

 

 


"פועלים"

ג. המנצחים האמיתיים

 

אפילו הבנקים עצמם הרגישו שהפעם הם הגזימו, לכן פרסמו השנה את מאזניהם יום לאחר היוודע תוצאות הבחירות. כולם יהיו עסוקים בספירת המנדטים בשעה שהם יספרו את הכסף. מחשבי חישובים הגיעו ל-167 אלף ₪ (חזור – 167 אלף!) כשבאו לחשב את עלות שכרו היומית של צבי זיו, מנכ"ל בנק הפועלים. לא ייאמן.

וגם אם מדובר בגימיק חשבונאי וגם אם זה 90 אלף ליום ולא 167 אלף, עדיין מותר לתהות על גודל הטירוף, עדיין ראוי לתהות באשר לשקט שבו המספרים הללו חולפים מעל לראשינו; עדיין מותר לתהות כיצד, בסרקאזם אופייני, מצהיר יו"ר הבנק, שלמה נחמה, במסיבת עיתונאים, שהפערים החברתיים בישראל מדאיגים אותו. תגידו, השתגענו?!

ממשלה הגונה לא היתה מאפשרת הכנסת יד כה עמוקה לכיסו של ציבור הלקוחות. ממשלה הגונה היתה מפקחת על הדינוזאור הזה; ממשלה הגונה (כך עשתה, כמדומני, ממשלת הולנד עם בנק הדואר) היתה מאפשרת לבנק בבעלותה "להיכנס לשוק" ולגבות עלויות שפויות כדי להוזיל את עלויות הבנקים האחרים. אבל אז היו מתחילות צעקות שזה בולשביזם וקומוניזם. מה שלא בולשביקי זה להרוויח 167 אלף ₪ ביום. זה הרי "שוק ותחרות חופשיים". זה לא בולשביזם של ההון. בכלל לא.

זוכרים את "הסדר הקיבוצים"? זאת היתה תחנה חשובה בדרך לדיקטטורה של הבנקים. זוכרים אותנו אז?! זוכרים את הכניעה?! אל תגידו שלא אמרנו לכם.  

 


לכתבה

ד. הקמפיין המנצח

 

את שמו של מי שזכה בשנה שעברה בפרס יגאל אלון, כבר שכחנו מזמן. את שמו של מי שזכה השנה, נזכור עוד שנים רבות. מברוק גדול על הפרס יואל מרשק. אין ראוי ממך. וגם מברוק קטן על הקמפיין. יש לראובן אדלר עוד הרבה מה ללמוד.



נכתב בתאריך
3/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו