עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חידת ההצבעה הקיבוצית - על התמיכה הנמוכה במרצ בקבה"א; על מצבו הלא מזהיר של המועמד הקיבוצי בביתו; על התמיכה בסיום הכיבוש ועל הפזילה אל הגמלאים. למה חותר המצביע הקיבוצי?

חידת ההצבעה הקיבוצית
מאת יזהר בן-נחום, 2.4.2006
לתוצאות בקיבוצים

על התמיכה הנמוכה במרצ בקבה"א; על מצבו הלא מזהיר של המועמד הקיבוצי בביתו; על התמיכה בסיום הכיבוש ועל הפזילה אל הגמלאים.

למה חותר המצביע הקיבוצי?


ובכן, הבחירות מאחורינו. חמישה מחברי בית קמה התנדבו לסייע למרצ ביום הבחירות, אבל יש מישהו שגם המספר הענק הזה הפריע לו. אותו חבר פנה אלי בטענות על כך שהוא נדרש לממן פעילות שאינו מסכים לה. ההוצאה שבה מדובר, דרך אגב, היא עלות נסיעתן של שלוש מכוניות, שגמאו ביחד באותו יום כ-300 ק"מ, ומצרכים לסנדביצ'ים שנקנו במרכולית (לחם, גבינה צהובה ופסטרמה). הצעתי לחבר החרד לבזבוז כספי הציבור לפנות למזכירות הקיבוץ ורק על מנת שלבזבוז הכסף לא יתלווה גם בזבוז רוק, העדפתי שלא לשאול אותו האם, במסגרת דאגתו לכספי ציבור והשימוש בהם, הוא כבר סיים לבדוק כמה קילומטרים נוסעות כל המכוניות השייכות לקיבוץ בית קמה ולתאגידים השונים שהקיבוץ שותף בהם על חשבון כספי הציבור ולאלו מטרות בדיוק. 

בעיקרון, לא רק בקיבוץ אלא בכל קהילה – כפר, עיר ואף מדינה, נדרש הציבור לממן פעילויות ציבוריות שונות ואין דרך להבטיח שכל פרט באותה קהילה יסכים במאה אחוזים לגבי הדרך שבה מנוצלים כספי הציבור. עם זאת, לכל פרט יש זכות להעלות לדיון את השגותיו לגבי הוצאת כספי ציבור ואין ספק שדיון על מימון פעילות פוליטית מכספי הציבור הוא בהחלט לגיטימי. דיון כזה ודאי מתבקש, כאשר המפלגה הממומנת מכספי הקהילה זוכה לפחות ממחצית מקולותיהם של חברי הקהילה המממנת אותה. דווקא במקרה של בית קמה, אינני בטוח שזה המצב. אמנם מרצ זכתה אצלנו רק ב-73 מתוך 188 קולות כשרים וסביר בהחלט שגם כמה תושבים נתנו לה את קולם, אך עדיין אני מרשה לעצמי להניח שרוב מוחלט מ-93 חברי הקיבוץ שהצביעו בקלפי של בית קמה הצביעו מרצ.

 

****

 

לגבי הקיבוץ הארצי כולו, השאלה מסובכת יותר. אין לי נתונים על אחוז התושבים בין כלל המצביעים לכנסת בקיבוצי הקיבוץ הארצי (23,000 מצביעים), אבל למיטב ידיעתי, ברוב הקיבוצים אחוז התושבים נמוך בהרבה מזה שבבית קמה, כלומר ש-44 האחוזים שמרצ קיבלה בקיבוץ הארצי בהחלט מעלים סימן שאלה גדול לגבי המשאבים הרבים (לא רק הכספיים) שהקיבוץ הארצי משקיע במרצ. מצד שני, החברים העירוניים של מרצ נתנו לקיבוץ הארצי שני מנדטים וקיבלו ממנו חצי מנדט, מה שמסבך עוד יותר את השאלה מי כאן הפראייר.

אבל מי אמר שהקיבוצניקים רוצים בכלל לראות קיבוצניקים בכנסת, אפילו את הנציג המקומי שלהם? ג'ומס קיבל בלהב 47%, אבו קיבל בנגבה 44%, שי חרמש, שגמר בחוץ, קיבל בכפר עזה 34% ואורית נוקד עלתה על כולם וקיבלה בשפיים 61%. אפשר לראות בתוצאות האלו גם את חצי הכוס המלאה: הקיבוצניקים אינם מצביעים על-פי אינטרס מגזרי צר ויחד עם זאת, קרוב ל-90% מתוכם הצביעו בעד מפלגות המצהירות על רצונן בסיום הכיבוש. אצלנו, בבית קמה, אפשר לציין בסיפוק שרק שלושה מתוך 189 מצביעים נתנו את קולם למפלגות ימין, וזאת למרות שאיש אינו שואל את שוכרי הדירות על השקפותיהם הפוליטיות.

 

****

 

התנועה הקיבוצית המשתנה, אם כן, היא עדיין מעוז של המחנה הפוליטי היוני. על השאלות הקשות בזכות מה ועד מתי, אני מודה שאין לי תשובה. מה שמדאיג ומצער אותי לגבי בית קמה הוא דווקא ההצבעה לרשימת הגימלאים. 12 קולות בקיבוץ ששלושים מחבריו חצו את גיל 65 נותנים לנו 40% וגם אם נניח שבין 12 המצביעים היו כמה צעירים יותר, עדיין המספר הזה מעורר שאלות קשות. להזכירכם, קיבוץ בית קמה הוא עדיין קיבוץ שיתופי וותיקיו נהנים היום מזכויות העולות בהרבה על מה שרפי ואיתן וחבריו מנסים להשיג בכנסת. ולמרות זאת, נראה שוותיקי בית קמה מודאגים יותר מגורלם בקיבוץ העלול להשתנות, מאשר מהשאלה מה עמדתם של הגימלאים האלמונים לגבי הגורל הצפוי לנכדיהם בעת שירותם הצבאי. אפשר להבין את החשש הזה. הרי לנוכח המתחולל בקיבוצים אחרים, איש אינו יכול להבטיח לוותיקי בית קמה מה יהא גורלם מחר. השאלה המדאיגה היא באיזו מידה השינויים בתנועה הקיבוצית, המפחידים כל כך את ותיקיה, משפיעים לרעה לא רק על המסרים החברתיים שהיא משדרת, אלא גם על המקום המכובד שהיא עדיין תופסת במחנה ההתנגדות לכיבוש.



נכתב בתאריך
2/4/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו