עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קוראים לזה מאבק מעמדי - המאבק בקיבוץ בין תומכי ההפרטה למתנגדיה מכיל הרבה סממנים מעמדיים. שביתה של חברי קיבוץ נגד ההנהלה, היא כבר לא עניין דימיוני

קוראים לזה מאבק מעמדי
מאת עזרא דלומי, 22.3.2006
דלומי

 

 

 

המאבק בקיבוץ בין תומכי ההפרטה

למתנגדיה מכיל הרבה סממנים מעמדיים.

שביתה של חברי קיבוץ נגד ההנהלה,

היא כבר לא עניין דימיוני.


לפני כשלוש שנים התלונן בפני חבר מפוטר מ"קיבוץ מתחדש": "לו הייתי היום בעיר, רוב הסיכויים שהיה איזה ועד עובדים שיגן עלי או, לפחות, הייתי מקבל פיצוי משמעותי. בקיבוץ – כלום. פיטרו מעכשיו לעכשיו וכעת,  בגילי, אני צריך לחפש עבודה". זה היה בימים שתוצאות הלוואי של ההפרטה היו בראשיתן, כשעדיין הזדעזענו מסיפור כזה. מאז התרגלנו: העור התעבה והתקשה, למדנו לזוז קצת הצדה למראה מצוקה של חבר, להגיד "זה מה יש" ו"ככה זה בעולם".  נזכרתי בשיחה הזו בעקבות הדיון שהתפתח באתר "שווים" על זכותו של החבר לקבל ייעוץ משפטי מהתנועה במקרה של מחלוקת בינו לבין הקיבוץ.


****

 

כזכור, אבותינו ייסדו את הקיבוץ על בסיס של שוויון לכל. החזון שלהם היה לעצב אורח חיים שבו לא יהיו ניגודי אינטרסים בסיסיים – לא בין החברים לבין עצמם ולא בינם לבין הקיבוץ. כולם מתחלקים בהצלחה שווה בשווה וכך גם בנטל הכישלון, כולם ערבים זה לזה. ככל שמדובר ברכוש הציבורי והקופה המשותפת - שלי שלך ושלך שלי.

אמת, לא הכל היה אידיאלי. היו מריבות: מי יהיה (ובעיקר לא יהיה) מזכיר, מי יעבור קודם לשיכון חדש, מי יקודם בתור ללימודים ועוד. ואולם על נושאים הבסיסיים כמו הזכות לעבודה ושוויון ערך העבודה, הערבות לחלש – כמעט ולא היתה מחלוקת.

זה אולי היה תמים, אולי אוטופי, אבל זאת היתה משאת הנפש. הביצוע "תקתק" לא רע במשך כמה עשורים והוא ממשיך לתקתק היום במיעוט של הקיבוצים. וכשהיו בעיות, וכשיצר כוחני גבר על בעלי תפקידים, פעל מנגנון האסיפה הכללית כגוף מרסן ומווסת.

 

****

 

יש להכיר בכך שההפרטה השתלטה על סדר יומם של רוב הישובים. היום, בקיבוצים רבים מאוד נהוג לשלם שכר דיפרנציאלי לפי "מחיר שוק",  תוך הפעלת רשתות בטחון כאלה ואחרות באמצעות מיסוי על השכר. ככלל זהו מודל תעסוקה "נורמאלי", הדומה לזה הקיים בכל מקום אחר, אך עם מרכיבי מיסוי יותר גבוהים: יש שכר גבוה ליושבי ראש, למנהלים ולבעלי תפקידים אחרים ויש שכר נמוך לעובדים-פועלים, וגם יש – לא עלינו – מובטלים מקבלי הבטחת הכנסה. הפערים בין מקסימום למינימום הם לעתים ביחס של ארבעה או חמישה לאחד, לעתים הרבה יותר. במילה לא מכובסת קוראים לזה "מעמדות". מה לעשות, ב"קיבוץ המתחדש" יש מעמדות. התנועה הקיבוצית הפכה לחברה מעמדית.

ההכרה בכך מחייבת שינוי במצב הצבירה שלנו. היום קוראים לזה "החלפת דיסקט". כשנחליף דיסקט נבין שבמקום בו יש מעמדות, צפויים מאבקים, מעמדיים ואישיים. כל אחד רוצה להיות, אחרי ההפרטה, במעמד יותר גבוה או, לפחות, לא להתדרדר למעמד נמוך.

מבעד לערפל השינוי נגלה שהמאבק בקיבוצים סביב שאלת ההפרטה קשור גם לנושא המעמדי. נכון, מסביב יש הרבה עשן: תלונות על מובטלים וטפילים, הבטחות לעושר, להתייעלות ולשיוך הבית, אבל האש היא אש המעמדיות. מה יהיה שלי, מה יהיה שלך, כאשר ברור שלשנינו לא יהיה אותו הדבר. אנחנו מתמודדים על מי יקבל יותר. חלק מההתמודדות נפתר בהסכמות, חלק במריבות, חלק כלל לא נפתר וחלק מגיע לבוררות, להתדיינות משפטית ולעתים אף לבית המשפט.  

 

****

 

המחלקה המשפטית התנועתית אכן קמה כדי לייעץ לקיבוצים ולתנועה, לא לחברים. אבל זה היה בזמן שבו שררה זהות אינטרסים בין החבר לקיבוץ. מעמד המנהל, היועץ והיו"ר כמעמד החבר. עצה משפטית למזכיר היתה עצה לכל הקיבוץ על כל חבריו. זו לא היתה עצה למנהל הקהילה כיצד להתנהל מול החבר. לא במקרה קמה בשעתה המחלקה המשפטית כיחידה קטנה שנועדה לפתור בעיות משפטיות שהתעוררו בתדירות לא גדולה. תהליכי השינוי, בהיותם בעיקר בעלי אופי חשבונאי, משפטי וארגוני, הביאו עלינו שפע של יועצים מתחומים אלה. הצפה של ממש. יועצים ומדריכים מתחום המוסר, האתיקה והערכים –  תמצא בקושי אחד. ומאחר ומדובר בזכויות קנייניות, בעתיד ילדים ש"בקיבוץ המתחדש" עבר לאחריות ההורים, בזכויות פנסיוניות שאינן מנוהלות עוד במסגרת קופה משותפת, בזכויות לבעלי צרכים מיוחדים, הצורך של החבר להתייעץ עם מומחים – משפטיים ואחרים - הפך להיות אלמנטארי. ככזה, זהו צורך שעל הקיבוץ והתנועה למלא. בתהליך ההפרטה כל דבר כמעט הוא "משפטי".

 

****

העובדה שחבר קיבוץ מן השורה מתקשה לקבל הגנה משפטית הולמת, מעוררת חשש שקיים זה מכבר, ולפיו חלק לא קטן מאדריכלי השינוי חשבו בעיקר על "הזכויות" שלהם: שכר יותר גבוה, תנאים משופרים לבעלי התפקידים והיו אף הרחיקו בפנטוז על שליטה בנכסים. את החובות שלהם כלפי עמך הנתינים – משמע זכויות החלשים – הם הרחיקו מעליהם. 

אז יש לי חדשות: אין זכויות בלי חובות. אין לאורך זמן מצב שבו מנהלים יקבלו פי חמישה מחברים ואפשרות לפטרם מעת לעת, מבלי שהחברים יוכלו להתארגן באמצעות ועד וקיום יחסי עובד מעביד; אין מצב שבו הסיוע המשפטי יינתן בנדיבות רק לממסד הדוחף את השינוי, ובקמצנות, אם בכלל, לחברים המתנגדים. אין מצב כזה.

המעבר מקיבוץ שיתופי ל"מתחדש", הוא לעתים גם מעבר מיחסי win-win (כולם מרוויחים) בין ההנהלה לחבר למצב של "משחק סכום אפס", שבו הרווח של האחד הוא ההפסד של השני. במצב כזה לשני הצדדים מגיעה יכולת שווה להתמודד על עמדתם ומעמדם.

הקיבוץ כבר אימץ מספיק נורמות קלוקלות מן החברה הסובבת. לא צריך להוסיף אליהן את הנורמה שלפיה החזק שוכר פרקליט צמרת ומכריע בעזרתו את החלש. מצב כזה עלול לזמן לפתחנו את השלב הבא במאבק: את השביתה. דווקא יהיה מעניין לראות קבוצת חברי קיבוץ השובתת מול משרדי ההנהלה. במחשבה שנייה, שביתה אולי תהיה האמצעי שבעזרתו יותנע תהליך שישיב את הקיבוץ לידי חבריו. לא מעט רפורמות ראויות נפתחו בשביתה ראויה.

 

 


ראו קישורים
זכות בסיסית חסרה, זמי בן חורין, עו"ד אמיר גנז, 16.3.2006
משחק סכום אפס - ויקיפדיה
מעמדות - ויקיפדיה


נכתב בתאריך
22/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו