עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הקץ לרפ"יזם - עוד לא מאוחר ללכת קדימה, ל"עבודה". הגיע הרגע לסיים 40 שנות רפ"יזם

מהקץ לרפ"יזם
מאת אודי מנור, 19.3.2006
רשימת פועלי ישראל - ויקיפדיה

 

 

עוד לא מאוחר ללכת קדימה, ל"עבודה".

הגיע הרגע לסיים 40 שנות רפ"יזם


העניין פשוט. להרבה, הרבה מדי ישראלים, נמאס. ממי נמאס? מהישראלים האחרים: מהחרדים הבטלנים; מהערבים הפרימיטיביים; מהעולים הקוטרים; מהמובטלים שלא רוצים לקבל כל עבודה שנותנים להם; מעובדי המדינה שרק הולכים לעבודה אבל לא עובדים; מאיגודי העובדים שתמיד רוצים רק עוד ועוד.

 

כווווולם רוצים להיות מיליונרים, או לפחות עשירים, או להנפיק עצמם בבורסה, או לזכות בלוטו, או לקבל תפקיד מנכ"ל עם כל התנאים.

מי הם 'כווווולם'? החבר'ה של אפרים קישון. אלו שנמאס להם מהאינסטלטור שאף פעם לא מגיע, מהפקיד השרירותן, מהעסקן הנהנתן, מהשכן הנצלן. כוווולם הם אלו שרוצים שיתנו להם סוף סוף לחיות בארץ הזאת.

 

לא, הם לא נולדו עם אהוד ברק אז, בכיכר רבין, ב-17 למאי 1999. הם גם לא נולדו עם ד"ש ב-17 למאי 1977. מתי הם נולדו? אולי עוד בתקופת המערות. אין לדעת. אך מהבחינה הפוליטית הם נולדו לא יאוחר מה-14 למאי 1948. או אולי בפברואר 1949. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת "לעשות לביתו". ב-1950 הם הסתופפו תחת המטריה המכובדת של 'הציונים הכלליים'. ב-1965 הם היו לרפ"י שהתפלגה ממפא"י. ב-1977 הם התפזרו בין הליברלים של 'הליכוד', האולטרא-ניאו-ליברלים של 'המערך' ובין טהורי הנפש וצחי הרבב, המוכשרים, המקצוענים, והמעונבים לעילא של ד"ש.

 

ב-1965 הם ניצחו אסטרטגית. במיתון היזום פרצה מהמיצר הניאו-ליברליה הישראלית פרי מדרשו של לא פחות ולא יותר דוד הורוביץ (ההוא מביתניה) שעיצב את בנק ישראל והיה לנגידו הראשון.

 ב-1977 הם ניצחו פוליטית. ומאז 'כל השאר היסטוריה' כמו שאומרים: חלוקת הנכסים הרגרסיבית הידועה בציבור בשם 'מפולת מניות הבנקים', 'התכנית לייצוב המשק' של  1985 [שימון פרס], הסדר הבנקים הידוע בציבור בשם 'הסדר הקיבוצים' בשנים 1989 (שימון פרס) ו-1996 (שוחט-רבין), כשבמקביל מפריטים כל מה שזז: חברת העובדים, ובנק הפועלים, ומערכת החינוך והבריאות [חיים רמון] והשירות הציבורי ושוק העבודה [אולמרט ושטרית ושרון].

 

מאז ה-9 לנובמבר 2005  מסתמנת אלטרנטיבה. פרץ "השתלט" על מפלגת ההון והפך אותה חזרה לבעלת סיכוי להיות ראויה לשמה: 'מפלגת העבודה'. מסתמנת חלופה? אז מה. העייפים של 1950 - חלקם מתו חלקם רק התבגרו חלקם כבר אחרי פנסיה, אך לרובם בנות ובנים - גם הם עייפים ונורא נפלאים. גם הם רוצים לנוח מהקולקטיביזם המגייס. גם הם רוצים מדינה קטנה. גם הם רוצים כמו הפרופסור הוניג, גיבורו האומלל ולכן ההירואי של קישון, שהנטו יראה כמו הברוטו.

 

ב-1950 הם היו 'ציונים כלליים'. ב-2006 הם הולכים 'אחורה'. אז והיום הם רוצים לחיות בארץ הזאת. ועוד לא נוצרה אבן החכמים שתביא אותם לתובנה שעל מנת לקדש את האינדיבידואליזם יש לייצר מערכת ציבורית חזקה המבטיחה הגינות והוגנות לכל. ובהעדר אבן חכמים, כל שנותר הוא לעשות שימוש בביקורת התבונה הטהורה. אפשר גם להסתפק ב"סתם" תבונה. כך או אחרת, עוד לא מאוחר ללכת קדימה, לעבודה. הגיע הרגע לסיים 40 שנות רפ"יזם, ויפה שעה אחת קודם. הרגע הוא יום ג' הקרוב.



נכתב בתאריך
19/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו