עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא הכל זה כסף - בכל רחבי תבל, ממבוך עצי המנגרובה של הדלתא של נהר הניז'ר ועד ליערות הגשם של פפואה, נשמעת לאחרונה בקול גובר והולך תביעתם של קהילות ותושבים מקומיים לערבות הדדית ולצדק כלכלי וחברתי * שני מאמרים

לא הכל זה כסף
מאת נמרוד הלפרן, הארץ ודה-מרקר, 15.3.2006
אתר הארץ
בכל רחבי תבל, ממבוך עצי המנגרובה של הדלתא של נהר הניז'ר ועד ליערות הגשם של פפואה, נשמעת לאחרונה בקול גובר והולך תביעתם של קהילות ותושבים מקומיים לערבות הדדית ולצדק כלכלי וחברתי.

תושבי כפרים בהודו מפגינים נגד קוקה קולה בשל זיהום מקורות מים, קהילות בארה"ב נאבקות על הגנת עסקים מקומיים לנוכח הדורסנות של ענקית הקמעונות וול-מארט, בני שבטים חמושים בקשתות ובחצים משביתים מכרות זהב באינדונזיה במחאה על הפרת זכויות אדם, ותושבים בניגריה מחבלים במתקני נפט של רויאל דאץ'-של בגין גזילת אדמותיהם עתירות הזהב השחור.

התביעה המהדהדת מכל קצות העולם היא לשוויון ברמה בסיסית יותר מאשר שוויון הזדמנויות בלבד או שוויון במשאבים בסיסיים. מדובר בשאיפה לשוויון אפשרויות בחירה אמיתי, בזכות שלא להיות רעב, חסר בית וחינוך, ללא בגדים וחולה. חירות המאפשרת את פריחתו של הפרט והגשמת מאווייו. תביעה זו מבקשת לקרוא תגר על תפישת השוויון הליברלי מבית מדרשם של חסידי כלכלת השוק, אשר הולכת ומתפוררת לנוכח תביעות גוברות והולכות מצד קבוצות אתניות, נשים ומיעוטים להכרה בפלורליזם של תפישות לגבי מהו ה"טוב".

חתן פרס נובל לכלכלה, אמרטיה סן, נחשב לאחד ממבטאיה הבולטים של תביעה זו. סן, פרופסור לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת הרווארד, מבקר את ההנחה של הכלכלנים הקלאסיים לפיה ניתן לנסח תועלת כלכלית רק במונחים כספיים, ומציע גישה כלכלית שונה מהגישה הכלכלית התועלתנית. לתפישתו, יש לשקלל במשוואה הכלכלית גם שיקולים מוסריים רחבים יותר שאינם עונים ל"רציונל" הכלכלה הקלאסית - כמו אקולוגיה, מחויבות הדדית בין בני אדם וחירות. לדבריו, התיאוריה הכלכלית הקלאסית, שמתייחסת רק למוצרים כלכליים שעולים כסף, נכשלה במילוי התפקיד המרכזי של כל תיאוריה מדעית - תיאור מלא של התמונה הכלכלית.

אין זה מקרה כי חלק ניכר מההתקוממויות המתרחשות כיום ברחבי העולם קשורות לנזקים סביבתיים, שכן התיאוריה הכלכלית הקלאסית מתעלמת משיקולים אקולוגיים ומהצורך בכלכלה בת קיימא. לשיטתה, אסונות טבע (כמו גם מלחמות) מצטיירים כצמיחה כלכלית משום שההוצאות גדלות ויותר עבודה נעשית.

בעולם ההפוך על ראשו של כלכלת השוק בו התמ"ג כולל בחישובו ייצור אך לא הרס, רכיבה על אופניים לעבודה תורמת פחות לצמיחת התוצר מאשר נסיעה במכונית, וכך גם לבישת סוודר במקום הגברת החימום. בכל פעם שמתרחשת תאונת דרכים או שאדם מאובחן כחולה בסרטן, התמ"ג צומח, וכאשר מגדלים ירקות בגינה במקום לקנות אותם בסופרמרקט, או כאשר נשארים בבית כדי לבלות יותר זמן עם הילדים במקום לעבוד במשרה חלקית נוספת, הדבר פוגע בתוצר.

התיאוריה הכלכלית הקלאסית, אשר מתעלמת מהמימד הפוליטי של הכלכלה, מניחה שבעיות הסביבה ייפתרו אם רק יהיה למשאבים טבעיים מחיר. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, לא הכל זה כסף.

 

מלכודת השיח של כלכלת השוק

מאת נמרוד הלפרן, הארץ, 29.4.2005

 

כל ניסיון לקרוא תגר על ההגמוניה הימנית בדיון המקרו כלכלי חייב להתחיל בזניחת מושגי היסוד של שיח זה - דוגמת "צמיחה" ו"תחרותיות" - אשר משקפים את האינטרסים של המגזר העסקי ושל בעלי ההון

 

 

"השוויון בפני החוק אוסר על העשיר והעני כאחד לישון תחת גשרים, לקבץ נדבות ברחוב ולגנוב לחם", כתב לפני יותר ממאה שנים הסופר הצרפתי אנטול פראנס. וכמו השוויון המדומה של החוק, מבקש כיום השיח הכלכלי הימני מבית מדרשם של רייגן ותאצ'ר (וכן, גם נתניהו) להציג חזות אובייקטיווית נטולת פניות. אלא שאין כך הדבר.

היגיון כלכלת השוק שקנה לו אחיזה בארה"ב ובמספר גדל והולך של מדינות בעולם, בהן גם ישראל, טומן בחובו מלכודת שרבים ממתנגדיו מתקשים לחמוק ממנה. אבני הבניין של השיח הכלכלי הימני - מונחי יסוד כמו "צמיחה כלכלית", "ניידות חברתית" ו"תחרותיות" - נגועים בהטיה אידיאולוגית אשר משקפת את נקודת מבטם ואת האינטרסים של המגזר העסקי ושל בעלי ההון. לכן, כל ניסיון לקרוא תגר על ההגמוניה של תפיסת "השוק החופשי" חייב להתחיל בזניחת השימוש במונחים אלו והחלפתם במושגים שמשקפים נאמנה את המצב הכלכלי האמיתי של האזרח הקטן.

דוגמה מובהקת לכך היא הדיון המתנהל בארה"ב סביב הצורך בקיצוץ מסים וצמצום הוצאות הממשלה, אשר מתמקד כמעט תמיד במילת הקסם - "צמיחה". אלא שבניגוד לדעה הרווחת, צמיחה אינה מבטיחה שפע כלכלי למרבית האנשים החיים בחברה נתונה. למעשה, לא פעם ההפך הוא הנכון. מחקר שערכו הכלכלנים האמריקאים תומס פיקטי ועמנואל סאאז, שממצאיו עולים בקנה אחד גם עם נתוני משרד התקציב של הקונגרס, מראה כי ב-2000-1973 ירדה ההכנסה הריאלית הממוצעת של תשעת העשירונים התחתונים בקרב משלמי המסים בארה"ב ב-7%. עם זאת, ההכנסה הממוצעת של המאיון העליון זינקה באותה התקופה ב-148%, בשעה שהכנסתו של האלפיון העליון קפצה ב-343% וההכנסה של ה-0.01% העשירים ביותר נסקה ב-599%. יתר על כן, נתונים אלה אינם כוללים רווחי הון, ולפיכך אינם נובעים מרווחי העתק ששילשלו לכיסם עשירי אמריקה בתקופת הבועה של שוק המניות.

ההנחה הסטטיסטית שלפיה צמיחה כלכלית מיטיבה עם כולם שגויה ביסודה. די בכך שקומץ מיליארדרים יגדיל את הכנסתו באופן משמעותי בשעה שרמת השכר של מרבית ציבור העובדים תתכווץ בכדי שבכל זאת תהיה צמיחה בשכר הממוצע בשוק העבודה. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" דיווח לאחרונה כי ב-2004 ובחודשים הראשונים של 2005, גדל השכר הממוצע בארה"ב בשיעור נמוך משיעור האינפלציה לראשונה מאז המיתון של 1990. במלים אחרות, בתקופה זו ספג ציבור העובדים בארה"ב קיצוץ גורף בשכרו, בעוד שהפלא ופלא - הכלכלה צמחה בשיעור מרשים של 4% ורווחי החברות הגדולות בארה"ב הגיעו לשיאים חדשים הודות לשיפור בפריון העבודה על אף השחיקה בשכר העובדים.

אשליית הפריון הגבו