עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זילות החזון - חזון השיתוף הקיבוצי גלש במדרון עד לתהום שבו השיתוף נבחן על פי "יעילותו" לרווחיות העסקית, במקום שהיה תכלית וטעם הקיום
זילות החזון
מאת אליהו רגב (צצה), 14.3.2006
ירמיהו, מאת מיכאל אנג'לו

 

 

חזון השיתוף הקיבוצי גלש במדרון עד לתהום שבו השיתוף נבחן על פי "יעילותו" לרווחיות העסקית, במקום שהיה תכלית וטעם הקיום


הקדמה – אזהרה

מי שמחפש פתרונות שיתופיים לקיבוץ קיים – לא ימצא אותם בדף זה. מוטב שיגלוש הלאה לדפים אחרים. אבל מי שמחפש לו שותפים להתחלה חדשה – אולי ימצא כאן חומר למחשבה.

 

בשנת 1994 פורסם באמריקה מחקרם של קולינס ופוראס "לנצח נבנו", על התנהלותן המוצלחת של חברות עסקיות "בעלות חזון". הספר היה לרב-מכר, ומאז התאזרח המונח "חזון" במילון מינהל העסקים בעולם. הרעיון ש"חזון הוא טוב לעסקים" קנה לו מהלכים בשיח. התפשטה הדעה הנפסדת ש"ניתן ללמוד איך לעצב חברה עסקית בעלת חזון". סדנאות וספרי הדרכה "ליצירת חזון" צצו כפטריות אחרי הגשם. מועצות מנהלים נתכנסו כדי לבחור לעצמן "חזון" בהצבעה. שהרי הוכח שמוטב לשאוף להגשמת חזון -  ולא לרווח – כי כך ניתן להשיג יותר רווח. המונח "חזון" עבר פיחות חמור, והיו אף עסקים שהצהירו כי "חזונם" הוא "להיות בית העסק המרוויח ביותר בתחומו".

גם חברי קיבוצים טובים ונאמנים התלהבו למשמע המונח החדש, שעורר בלבם זיכרונות ישנים ועמומים. "מה שטוב לכל עסק וארגון" – אמרו – "יהיה טוב בוודאי גם לנו. שהרי הקיבוץ אינו אלא ארגון, שאמור להצליח בעסקיו. הבה נאמץ לעצמנו, אפוא, חזון כלשהו."

 

***

אבל המושג "חזון" המקורי התגלגל עד אלינו מחזון הנביאים, והוא זר בתכלית ל"חזון המנהלים" החדש והמנוכר. אם נעיין בספר ירמיהו, בו מתאר הנביא את יחסו לתופעת החזון שלו עצמו, נמצא בו פסוקים מרטיטים:

"מעי, מעי אוחילה. קירות לבי, הומה לי לבי לא אחריש"... "אוי לי אמי כי ילדתיני, איש ריב ואיש מדון לכל הארץ"... "ואמרתי – לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו – והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי. מלאתי, כלכל לא אוכל."

מתברר שהנביא אינו "בוחר לעצמו חזון" לפי ראות עיניו. נהפוך הוא - החזון בחר בו! (ובלשון התנ"ך: אלוהים בחר בו וכפה עליו את החזון) הוא בוער כאש בעצמותיו, ושיקולי "כדאיות" ממש אינם לעניין כאן. החזון, הערכים, האידיאלים – הם מטרה עליונה, ואינם אמצעי למטרה אחרת כלשהי. ומי שעושה אותם אמצעי, למשל למטרת רווח, מבטל אותם מעיקרם. אי אפשר לבחור בחזון, כי כל מה שבוחרים בו במודע – ממילא אינו עוד חזון. החזון מקנן בנשמה (או שאינו מקנן בה) לפני כל שיקול, ורק פסיכולוגים ומחנכים יסבירו לנו כיצד הוא הגיע שמה. הוא תמיד כרוך ברגשי התפעמות, התלהבות, התעלות, המביאים לידי התמסרות, וכן - גם קדושה. אפילו "חזונן" של חברות עסקיות מתואר בספרם הנזכר של קולינס ופוראס במונחים "דתיים". מצוין שם שיחסן לחזון דומה לזה של כתות דתיות.

 

***

 

למקימי התנועה הקיבוצית, אכן היה חזון שיתופי. הוא התבטא, למשל, בהצהרה "לברוא בימינו את הפרוטוטיפ לחברת העתיד הסוציאליסטית" (ועידת היסוד של הקיבוץ הארצי, 1927). חזון זה היה בשבילם המניע, התכלית, מהותו של השיתוף וטעם קיומן של כל פעולות הקיבוץ.

מאז, שקע חזון השיתוף הקיבוצי במדרון עד לתהום שבו השיתוף נבחן על פי "יעילותו" לרווחיות העסקית. במקום שהיה תכלית וטעם הקיום, מנסים לעשותו לאמצעי לקידום תכליות נטולות חזון שיתופי. כבר אי אפשר להשיב לתחייה את החזון השיתופי רק מכיוון ש"חזון הוא טוב לעסקים".

רק קבוצות חדשות של אנשים, שהחזון באמת פועם בלבם, ואינו נתון לשיקולים זרים,  רק אנשים שנכונים להקריב בשמחה נוחיות ורמת מחיה למען הגשמת חזונם, רק הם יוכלו להגשים מחדש חזון של שיתוף.

 



נכתב בתאריך
14/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו