עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הבולשביזם של החופש - פעם כשהקיבוץ קנה לכל הילדים אופניים זהים, קראנו לזה "בולשביזם". היום כשילד דורש מהוריו לקנות לו פריט (לעתים בלתי נחוץ) זהה

הבולשביזם של החופש
מאת מיכה אשחר, 14.3.2006
אופניים בניצנה

 

 

פעם כשהקיבוץ קנה לכל הילדים אופניים זהים, קראנו לזה "בולשביזם". היום כשילד דורש מהוריו לקנות לו פריט (לעתים בלתי נחוץ) זהה לזה שיש לכולם, קוראים לכך "חופש בחירה"


מקובל לחלוטין להגביל את חירותו של אדם כדי שלא לפגוע בחירותם של אחרים. השאלה מי קובע מהי פגיעה וכיצד היא נגרמת? תשובתי: תלוי בערכים שלנו והאופן שבו הם מדרגים "פגיעה". ומי היה זה שאמר (תרגום מאוד חופשי) "כשזכויות האדם עומדות בסתירה לזכויות הרכוש, מן הדין שזכויות האדם ינצחו"? התשובה: אברהם לינקולן.

 

במדינה מודרנית קיימת הסכמה רחבה בשורה של עניינים הקשורים בזכויות יסוד. למשל, יהיה קשה מאוד לקדם רעיון כלשהו אם הוא יביע התנגדות מפורשת לשוויון בין המינים. זה יהיה מאוד לא פופולרי.

אבל העובדה היא שעבודות כמו כביסה - במקומות שבהם מצד אחד אין שירותים קהילתיים משותפים (כמו בקיבוץ מופרט) ומצד שני הפער בשכר בין המינים ניכר - מבוצעות בעיקר על-ידי נשים.

 

עכשיו יקפצו כל הפמיניסטים ויוכיחו שאצלם דווקא הגבר (הם-עצמם) עושה את רוב הכביסה, או לפחות מוציא את הזבל, או אני לא יודע מה. ממש נחמד. מתוך זה מסיקים מיד שהעניין איננו תלוי במערכות הציבוריות אלא באנשים עצמם – ואז המערכות יכולות להתנער מאחריות. אחר כך כמובן ייכתבו מאמרים עוקצניים-מרירים על החלוקה הלא-שווה של עבודות הבית, ולזה יקראו "ביקורת חברתית".

 

בקיבוץ של פעם היה מקובל שבגיל מסוים הילדים מקבלים – כל שכבת הגיל יחד – אופניים בדגם שאותו מישהו בחר עבורם. עברו שנים וה"בולשביזם" הזה יצא מהאופנה. חילקו סכום כסף לתקציב, אבל אפשר היה לקנות בו רק אופניים – איזה דגם שתבחרו. ברוב הקיבוצים גם זה כבר מזמן לא קיים: הכסף משמש לכל מטרה שהיא.

 

החברה יצאה מהאחריות לקנייה, אבל השוק לא: השוק כופה עלינו את צרכיו ואת סדר העדיפויות שלו, בלי לדרגם בהתאם לצרכים שלנו ולערכים שלנו. לא צריך להיות נער מתבגר כדי לדעת למה הכוונה. הלחצים החברתיים והאופנתיים הם כאלה שלעיתים הורה נדרש להחליט אם לקנות לילדים משהו שבמקרה הטוב איננו מועיל להם, או אם להפוך אותם לחריגים בחברה שבה הם חיים. במלחמה מול השוק החברה מפנה את גבה להורים שנשארו בודדים במערכה, והחזק מנצח. זו דילמה שעוצמתה יכולה היתה לפגוע פחות לו הסכמנו להיות קצת יותר "בולשביקים". מה שאסור לנו, כמובן.

 

מה שמותר הוא לארגן "יום ללא קניות" בשם "ארגון ידידי כדור הארץ", "עמיתי המאדים" או "החברים של הרשל'ה". מותר לנו לקיים דיון מעמיק בשטיפת המוח של הפרסומות. מותר לנו לקבל חזרה, במאמץ קמעונאי, חלק זניח מתוך מה שלוקחים מאיתנו בקלות סיטונית.

 

שאלת האחריות המשותפת נעלמת כשצריך להתמודד עם היומיום. ואולם הדיון שלנו איננו עוסק בה אלא בחלוקת הכסף ותו-לא, כלומר, בהיבט הצרכני-גרידא של החיים המשותפים. ניסוח כזה של השאלות מצמצם בהכרח את טווח התשובות האפשריות. וכך, במקרים רבים, במקום לדון בדברים עצמם קוראים להם בשמות כמו "אנאכרוניסטי", "בולשביקי" ו"מיושן" ורק משום כך – בלא קשר לתוכן הדברים - בורחים מהם. חשוב לקרוא לדברים בשמם, אבל לא במקום הדיון בגופו של עניין. שהרי ניתן לחשוב על עוד כמה אמונות שהן ישנות ואפילו עתיקות, ובכל זאת לא נעז ללעוג להן רק בגלל עתיקותן.

 

קל מאוד להפנות את הגב ולעצום עיניים, כשרעיון השוויון הופך קונקרטי. כל מה שדרוש כדי לשמר את האי-שוויון ואפילו להגדיל אותו זה להמשיך לדבר, ולדאוג שהדיון לא יהיה קונקרטי.

אריך פרום מצטט בישוף (או כומר? אני לא ממש מתמצא בדרגות שלהם) שאמר "העולם איננו מתחלק כיום בין סוציאליסטים לקפיטליסטים, אלא בין אלו שאכפת להם, לבין אלו שלא".


הרקע לכתיבת רשימה זו הוא מאמר בנושא זה, המופיע באתר הכנסת: 

http://www.knesset.gov.il/library/heb/docs/sif004.htm



נכתב בתאריך
13/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו