עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השיתוף לא פאסה - הדרך השיתופית מתמודדת הרבה יותר טוב עם סיכוני אי ודאות תעסוקתית הקיימים בזמננו מאשר הדרך המופרטת
השיתוף לא פאסה
מאת פלג מור, 9.3.2006

 

 

הדרך השיתופית מתמודדת הרבה יותר טוב

עם סיכוני אי ודאות תעסוקתית

הקיימים בזמננו מאשר הדרך המופרטת


כתב חבר (בעילום שם) בתגובה לאתר 'שווים', על דרך החיים הקיבוצית השיתופית: 'מה שהיה כבר לא מתאים'!

חבר זה איננו לבד. לא מעטים שותפים להערכתו זו. על מדרכות הקיבוץ השיתופי, הנתפס לעיתים כישן, שומעים זאת הרבה. ואולם צריך להעמיד מול מציאות החיים המודרנית את צורת החיים הקיבוצית-שיתופית ולבדוק האם באמת אין בה, כפי שטוענים רבים, תשובה של ממש להיבטים שונים של מציאות זו, לקשיים ולאתגרים שהיא מציבה לאדם בתקופתנו, למשל בתחום העבודה והפרנסה.

 

רוב בני האדם צריכים לעבוד חלק גדול מחייהם על מנת להתפרנס. לכן עליהם להתאים עצמם לעולם העבודה והשינויים החלים בו ולדרישות מקום העבודה. הצורך בפרנסה הבאה מעבודה אינו חדש – הוא מלווה את האדם כבר שנים הרבה. עם זאת, נדמה שבדורות האחרונים חלים בעולם זה שינויים רבים ותכופים מבעבר. שינוי ראשון וחשוב ביותר הוא חוסר הביטחון התעסוקתי: גוברת ההיתכנות לכך שאדם יצטרך – מרצונו, או בעל כורחו - להחליף/לעזוב את מקום עבודתו ולמצוא לעצמו מקום עבודה חדש. לעיתים אין למקום זה קשר לעבודתו הקודמת ולכן כל הניסיון שצבר במקומו הקודם יתברר כחסר תועלת. שינויים נוספים נובעים מעידן הגלובליזציה: יבוא של אופנות ניהול; טכנולוגיות חדשות שאימוצן הכרחי כדי לצמצם עלויות ולהגביר את כושר התחרות; הרעה בתנאי עבודה שגורים; שינויים אינטנסיביים בפעילות במקום העבודה על מנת לענות טוב ומהר יותר לדרישות השוק המשתנה ללא הרף. עם כל אלה נדרש העובד, גם חבר הקיבוץ, להתמודד במקום עבודתו.

 

****

 

האם צורת החיים הקיבוצית-שיתופית והחבר החי בה חסרי אונים וכישורים להתמודדות זו, או אולי להיפך - דווקא מבנה חברתי המתאפיין בהסדרי שיתוף בין החברים בו, כפי שהדבר בקיבוץ, מעניק לחבר יתרונות שאינם עומדים לרשותו בכל מערכת אחרת?

מבחינות מסוימות דומה הקיבוץ ליחידה משפחתית, בהגדרתה הכלכלית, לאמור - ניהול משק בית משותף. הכנסות החברים מעבודתם זורמות לקופה כללית ומחולקות ממנה על פי נהלים קבועים. יכולת קיומו של כל חבר ברמת חיים וברמת רווחה סבירות, אינה תלויה באופן מיידי וישיר בכושר עבודתו, יכולת השתכרותו ובמצבו הפיננסי של מקום העבודה.

כך נמנעת התופעה שהאמריקנים מכנים 'מרחק של תשלום אחד', מטבע לשון שפירושה שאדם עלול שלא לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות אם תשלום משכורת חודשית אחת התעכב, או לא יגיע לחשבונו. זה יכול להיות ההבדל הקריטי בין המשך של קיום חיים נורמאלים לבין תחילת התדרדרות שאין לדעת את סופה. חבר הקיבוץ אינו עומד לבדו בהתמודדות הכלכלית וכך  מתאפשר לו לחיות את חייו ללא האימה הקיומית שהיא, במקרים רבים, מנת חלקו של מי שהוא ומשפחתו תלויים לפרנסתם במקום עבודה מסוים וחוששים ליציבותו. בניגוד לחברה החיצונית, כאן, מצב של אבטלה, אינו מהווה סיכון מיידי למעמד הכלכלי של המשפחה. 

 

לשיטה הקיבוצית יתרונות המעמידים את החבר במקום גבוה ויציב יותר מאשר עובד בצורת חיים אחרת - אם עליו להפסיק את עבודתו לפרק זמן מסוים על מנת לרכוש השכלה לשם קידום מקצועי, אם ברצונו להחליף מקום עבודה, דבר הכרוך במרכיבים של אי ודאות, אם עבודתו הופסקה או שהוא נאלץ לעבוד חלקית בשל מגבלות גיל או בריאות -  בכל המקרים האלה השיטה הקיבוצית מעניקה בסיס יציב, איתן ותומך לחבר הבודד ואינה מותירה אותו לנפשו. ככזו היא  מתאימה להתמודדות הכלכלית הנדרשת מאדם עובד בתקופתנו, יותר מאשר צורות חיים אחרות.

 

 



נכתב בתאריך
9/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו