עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כשההון יוצא מהארון - השכונות הסגורות שמקים האלפיון העליון, מסמלות את יציאתו של ההון מן הארון וחושפות את מלוא כיעורה של מהפכת ההפרטה. את התשוב

כשההון יוצא מהארון
מאת דני גוטווין, 6.2.2006
פרופ' דני גוטווין

 

"השכונות הסגורות" שמקים האלפיון העליון, מסמלות את יציאתו של ההון מן הארון וחושפות את מלוא כיעורה של מהפכת ההפרטה.

את התשובה צריך לתת בקלפי 


האופנה החדשה של עשירי ישראל היא "שכונות סגורות". מתחמי נדל"ן יוקרתיים כמו מלון רמת אביב או הקאונטרי קלאב, ייהפכו לשכונות מוקפות גדר שבתוכן מגדלי דירות מפוארים עם מחירים למטר שיסננו בקפדנות את אוכלוסיית הרוכשים, אשר תאובטח על ידי משטרות פרטיות שיחצצו בין בועת הממון למדינת דו"ח העוני.

פרשת השכונות הסגורות עלתה לכותרות בשיאה של דרמה אחרת – קניית שמו של מוזיאון תל-אביב, אם לא את המוזיאון עצמו, בידי סמי עופר. נזיד העדשים שהציע עופר תמורת המוזיאון – ממש כפי שמשפחתו עשתה בצים, בבתי הזקוק ובחברות ממשלתיות אחרות – עורר ביקורת בקרב שוחרי האומנות שטענו נגד הפקעתם של נכסי ציבור והעברתם ללא תמורה של ממש לבעלי הון חמדנים.

סיפורן של השכונות הסגורות ושל סמי עופר – ממש כמו מסע הרכישות של גאידמק ולבייב בתחום הספורט - הוא ביטוי לשלב הנוכחי ביחסי ההון עם החברה הישראלית. זהו שלב היציאה מן הארון.

ההון כבר לא מסתתר. הוא אינו נרתע מלהיחשף, לתבוע שלטון ולבקש יוקרה. הוא גם איננו חושש שניקור העיניים, של השכונות הסגורות למשל, יעורר את זעמם של המעמדות

הנמוכים. הוא סבור שמנגנוני הדיכוי שפותחו במהלך השנים מעקרים את הסכנה.

 

***

ואולי יש דווקא לברך על יציאתו של ההון מן הארון. שהרי אחת מעוצמותיה של מהפכת ההפרטה הישראלית הוא בהיותה, עד כה, מהפכה בלתי נראית. ההון שמט את הקרקע מתחת לרגליהם של הישראלים מבלי שהללו חשו בכך. במסע יחצנות משוכלל, גייס ההון לעזרתו את התקשורת הכתובה והמשודרת, חלקים באקדמיה ובמערכת המשפט, כמו גם באמנות ובבידור, ואלה פעלו להפרטת תודעתם של הישראלים. הם גרמו להם לראות בהפרטה  מהלך טבעי והפכו אותם לתומכיה זאת בשעה שלאמיתו של דבר הם היו קורבנותיה. כוחה של מהפכת ההפרטה נבע אפוא מהיותה מהפכה סמויה מן העין.

הביקורת החברתית שהצביעה על תהליכים שמרחיבים את הפערים, המדרדרים את מעמדות הביניים אל העוני ואל חוסר הביטחון החברתי ודוחקים את המעמדות הנמוכים אל מחוץ לגבולות החברה הוכחשו תדיר על ידי להקת המעודדים של ההון - ממדורי הכלכלה ועד לסלונים של יום שישי.

מנקודת ראותו של המעמד הבינוני, ההון היה בלתי נראה ממש כמו העניים שאכלסו שכונות סגורות בפריפריה הרחוקה והקרובה. ואולם ככל שמהפכת ההפרטה מגיעה לשלביה הגבוהים והאלימים יותר כן הולך ונקרע המסך שהסתיר את המציאות מעיני הישראלים.

העוני חדר אל לב ההוויה הישראלית והעושר מפגין את זכויות היתר שלו באמצעות התבדלות גיאוגרפית. ככל שהעוני התפשט מן השכונות הסגורות של הפריפריה הישראלית ומאיים על ההוויה של מעמדות הביניים במרכזה, כך בונים להם עשירי ישראל שכונות סגורות שנועדו ליצור, ממש כמו הטירות הפיאודליות, את תחושת היראה אצל ההמונים ולהגן עליהן מפני התופעות השליליות של העוני שהם מחוללים.

***

 

מהותה של מהפכת ההפרטה כמהפכה בלתי נראית באה לביטוי פוליטי במשטר ממשלות האחדות הלאומית. ממשלות אלה הסתירו תחת הכותרת "לאומית" את העובדה שהפרויקט הלאומי שלהן היה האצתו ש תהליך ההפרטה.

"קדימה" היא המשך רעיון ממשלות האחדות, אבל בכלים אחרים. מתחת למעטה של ניהול עסקי של ענייני המדינה, מסתתר אגרוף מחץ של ההון. תמהיל של מאיר שיטרית (הביבי המחייך) במשרד האוצר ואוריאל רייכמן (נביא הפרטת המדינה) במשרד החינוך, שלא לדבר על אולמרט מבנק צפון אמריקה ועד בתי התמחוי, משרטטים את קווי המתאר של קדימה באופן מדויק, הרבה יותר מן הסיסמאות על "אחריות לאומית" שמנפיקים משרדי הפרסום.   

ניצחונה של אשליית ההפרטה בלט מכל בתנועה הקיבוצית. התנועה שהוכתה על ידי מדיניות ההפרטה, ערכיה נתלשו ממנה והיא פורקה בהדרגה, אימצה תוך שעבוד נפשי בלתי מצוי את העקרונות שמוטטו אותה. ככל שהקיבוצניקים הפריטו את עצמם, כן הלך ביטחונם החברתי ונשחק. וככל שהייאוש גבר, כך הוחלפה ההתמודדות עם המציאות בחמדנות נדבנית שהביאה אותה לשיתוף פעולה הולך ומתעצם עם ההון ונציגיו. כך למשל עם דובי וייסגלס, מהוגי הדעות של קדימה, שנשכר כפרקליטם של הקיבוצים בנושא הקרקעות. 

 

***

הסוואתו של תהליך ההפרטה סייעה לרבים מבני המעמד הבינוי להכחיש את תהליך ההתרוששות בו הוא נתון, להזדהות עם מחולליו ולפתח עוינות כלפי קבוצות אחרות של קורבנות, בעיקר אלה שמקרב המעמדות הנמוכים.

עתה, כשהעושר והעוני הופכים מדימויים של סיפורי אגדות להוויית חיים ממשית המוצאת ביטוי בשכונות הסגורות מכאן ובדו"ח העוני מכאן, דומה שהולך ונסדק מסך האשליה שמאחריו התחוללה מהפכת ההפרטה. שלב הסרת המסכות הוא הסיכוי הגדול של הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית שמנסה עמיר פרץ לבנות מתוך חורבותיה של מפלגת העבודה.

כמו לקראת כל שיאו של תהליך מהפכני, מטשטשת אצל השליטים ההכרה של גבולות הכוח באופן המעצים את צדדיו הכעורים של הדיכוי. החברה הישראלית מצויה היום במצב מהפכני מעין זה. לאן תפנה המהפכה הישראלית, זו שאלה פתוחה. האם היא תתגלגל לכיוון של "פרוניזם כחול-לבן" בסגנון השלטון הנשיאותי שיקל על פעולת ההון שמציעה קדימה, או האם תפנה מהפכה זו לכיוון הסוציאל דמוקרטיה החותרת לסולידריות חברתית, שוויון כלכלי ושחרור אנושי. זהו התוכן האמיתי של מערכת הבחירות הנוכחית.

     



נכתב בתאריך
6/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו