עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מיהו איל? - למה אדם עשיר נקרא "איל הון" ולמה חתן פרס נובל לא נקרא "איל חכמה"? מה הופך מישהו ל"איל"?
?מיהו איל
מאת עזרא דלומי, 6.3.2006
לכתבה ב"הארץ" על בג"ץ והקיום בכבוד

 

 

למה אדם עשיר נקרא "איל הון" ולמה חתן פרס נובל לא נקרא "איל חכמה"?

מה הופך מישהו ל"איל"?


בשבוע שעבר קראתי ב"דה-מרקר" כתבה על יצחק תשובה. על איך האיש הפשוט מנתניה נעשה גדול בקנה מידה עולמי והפך לאיל הון שקונה חברות דלק, מייבא ימבה מכוניות ורוכש נדל"ן בכל העולם. המון נדל"ן. תשובה הוא רק משל. ישנם לא מעטים כמוהו. חלקם התחילו מאפס, חלקם קיבלו את העושר בירושה, גדלו, תפחו והתנפחו.

אני חייב להודות שהסיפורים האלה לא עושים לי כלום. הם לא מחלצים ממני קריאות התפעלות וודאי שלא מעוררים בי קנאה. 

מאז שהחלה אופנת פרסום טבלאות המולטי מיליונרים והמיליארדרים – היום "סתם מיליונרים" זה כסף קטן – אני שואל את עצמי מה טוב בזה שלמישהו יש חצי מיליארד. מה עושים בזה, במה זה משרת את תכלית הקיום. מילא שלושה-ארבעה מיליון בשביל שיהיה בית גדול ואוטו מפואר, ובשביל שגם הילדים יהיו מסודרים ושלא ייאלצו לקחת משכנתא, אבל בשביל מה מאות מיליונים? מה עושים עם כל הכסף הזה חוץ מאשר להסתחרר מרוב צורך לשמור על ערכו "ולהשביחו" ולדאוג מפני ירידה מצמרת הטבלה? מה באמת כל כך משמעותי בזה? נכון, בכסף גדול קונים גם השפעה פוליטית, אבל ההשפעה הזו לא נועדה אלא כדי שאפשר יהיה לצבור באמצעותה עוד כסף...

 

***

 

לאחרונה, בעקבות פסיקה של השופטת דורנר, מרבים לעסוק כאן בהגדרת "הקיום בכבוד". כלומר,  בשאלה מה הם התנאים שמה שהקיום שמתחת להם נחשב ל"בלתי מכובד". ככל הידוע עניין זה לא הוכרע, אבל בעצם הדיון היה כדי לסייע (תרמה לכך גם בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה) במתן לגיטימציה לדרישה להעלות את שכר המינימום, דרישה שעד לפני שנתיים-שלוש נחשבה לכפירה בעיקר.

כעת צריך לעסוק בצד השני של המשוואה. לנושא הקיום בכבוד ושכר המינימום העוסקים ב"רצפת הקיום", צריך להיות צד משלים שעניינו – "תקרת הקיום". אם למשל 1,000 דולר לחודש זה שכר מינימום או קיום בכבוד, אז יש לקבוע סכום (נניח 10,000 דולר) שהוא "תקרת קיום". מה שמעבר לזה יוגדר כ"מותרות" ומה שהרבה מעבר לזה יוגדר כ"רדיפת בצע".

מדד כזה לא יעצור את מרוץ המיליארדרים, את הכמיהה הנואשת לעוד האינסופי.  גם לא סביר שהוא ישנה את "חוקי השוק". ואולם הוא עשוי לשנות את התייחסותנו אל "אילי הממון". קצת פחות יראה, פחות כבוד, פחות השתאות, מעט יותר הרמת גבה.

 

***

 

זו איננה  קריאת הלל לפוריטניות ולסגפנות, אני בעד שאנשים יחיו טוב, באושר וברווחה; זהו ניסיון לשכך את הקנאה וההתפעלות של רובנו מכל מה שמריח ממנו הרבה כסף. שהרי חלק גדול מן המרוץ אל העוד הבלתי נתפס ניזון גם מקריאות ה"וואוו" של הציבור, מן המוכנות שלנו להיות עפר לרגלי טייקוני ההון כדי לזכות בפירור או שניים. זה לא בלתי אפשרי. מה שדרוש זה שינוי ב"מצב הצבירה" שלנו, כלומר שינוי בתודעה. להתייחס אל צבירת ההון כמו אל בולמיה, רק שבמקום באוכל,  כאן מדובר כסף. בקיצור, אנחנו הבריאים והם החולים.

הטריגר לכתיבת הדברים הללו הוא המונח "איל הון".  המונח "איל" (הזכר בכבשים)  הושאל כדי לסמל כוח, חשיבות, גבריות (מילון אבן שושן).  כך יש "איל הון", "איל נפט", "איל פלדה".

אני תוהה מדוע, למשל, מי שזוכה בפרס נובל על הישג בתחום עיסוקו, איננו נקרא "איל חכמה", או "איל מדע"? מדוע כוח וחשיבות של "אילות" מזוהים רק עם עוצמה כספית ולא עם עצמה מוסרית, רוחנית, או מדעית.  הסיבה די ברורה: זהו סדר החשיבות המקובע בראשנו. את הדיסקט הזה אני מבקש להחליף. חוץ מ"איל הון" ו"איל נפט", אנחנו זקוקים ל"איל שיתוף", "איל צדק חברתי", ו"איל רווחה" כדי שנוכל לנתב את קריאות ההתפעלות שלנו למקומות יותר קונסטרוקטיביים. אחרי הכל, גם קריאות ההתפעלות מלמדות על סדר החשיבות של חיינו.         



נכתב בתאריך
6/3/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו