עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קיבוץ בכל מזג אוויר - אני שולל את טענתו של דני גוטוויין שתנאי הכרחי לקיומו של הקיבוץ, הוא קיומה של מדינת רווחה. הקיבוץ צריך לעמוד על רגליו "בכל
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
קיבוץ בכל מזג אוויר
28.2.2006

ראשי   > אידיאלי
בכל מזג אוויר

 

 

 

אני שולל את טענתו של דני גוטוויין שתנאי הכרחי לקיומו של הקיבוץ, הוא קיומה של מדינת רווחה. הקיבוץ צריך לעמוד על רגליו "בכל מזג אוויר", מבלי שיסתמך על תמיכת המדינה


לפני כשלוש שנים, נערך בכנס עובדי החברה למתנ"סים רב שיח, בסוגיות החברתיות שעל סדר יומה של מדינת ישראל. העיתונאי מיכאל מירו ("קול ישראל") שהשתתף בפאנל, תקף בחריפות את החברה למתנ"סים בפרט ואת המלכ"רים של המגזר השלישי בפרט, על עשייתם החברתית. "אתם משמשים עלה תאנה למדינה ומאפשרים לה להתחמק מאחריותה החברתית" הוא הצליף בנו, מנהלי המתנ"סים. לטענתו, כל מעיינינו צריכים להיות מופנים למאבק ציבורי על דמותה החברתית של המדינה.

 

אין זו הפעם היחידה ששמעתי עמדה זו. לאחרונה קראתי מאמר היוצא נגד גיוס משאבים למען הקהילה מעסקים פרטיים. כותב המאמר טען אותה טענה – שאסור לשחרר את המדינה מאחריותה החברתית, וגיוס משאבים מגורמים פרטיים חותר תחת המאבק למען מדינת הרווחה.

 

אני מצדד במדינת הרווחה ואת עמדתי זו השמעתי לא אחת, מעל במות רבות, אך הטענות הללו מקוממות אותי. אני רואה בהן שלושה כשלים:

 

א. יש בהן הד לגישה הבולשביקית לפיה ככל שיהיה רע יותר – כך יהיה טוב יותר. שעה שהמצב החברתי בישראל הולך ומתדרדר, יש לעמוד מנגד, לא להתערב, לא לנסות לעזור, לא לנסות לתקן את העוולות, אלא יש להסתפק במאבק פוליטי לשינוי המדיניות (או לחילופי השלטון). אני מחויב יותר לתפיסה היהודית של "לא תעמוד על דם רעך".

 

ב. גישה זו היא התשליל של הפונדמנטליזם הניאו שמרני, המתנגד למדינת הרווחה, בטענה שהיא משחררת את הפרט מאחריותו לחייו וכו'. כפי שהפונדמנטליזם מימין משליך את כל יהבו על האינדיבידואל מתוך גישה מופרכת שאם כל אחד ידאג לעצמו, ייטב לכולם, כך הפונדמנטליזם משמאל משליך את כל יהבו על המדינה, ומשחרר את הפרט ואת הקהילה מכל אחריות.

 

ג. הכשל העיקרי בגישה זו, הוא המסר הסותר את רעיון הסולידאריות החברתית. המדינה היא ארגון ענק ומנוכר, שאינו יכול בשום אופן להיות תחליף לחברה עצמה. מדיניות חברתית של המדינה אינה יכולה בשום אופן להיות תחליף לסולידאריות החברתית, לרעות, לחברות, לאחווה, לערבות ההדדית, לשכנות הטובה, ליחסים בין האנשים, להתארגנות החברתית הוולונטרית.

 

****

 

אני מצדד במדינת הרווחה, כיוון שאני רואה בכל אורגן כלי שיש להשתמש בו כדי לקדם את הצדק החברתי. קל וחומר, כשמדובר במדינה, שהינה גוף חזק, המסוגל ליצור תשתית של חברה צודקת, בעיקר באמצעות השקעה רבתי בחינוך, ובפרט בחינוך באזורי מצוקה. המדינה היא הגורם היחיד היכול להשקיע את ההשקעות הדרושות לבריאות ולרווחה ועליה לספק רשת ביטחון שתמנע נפילתם של אזרחים שכשלו. מדינת הרווחה צריכה לאזן ולרסן את המשק החופשי, החיוני לצמיחה כלכלית, אך ללא איזונים עלול להביא לפערים נוראיים בחברה ולעוני הולך וגדל, כפי שנוכחנו בשנים האחרונות.

 

אולם המדינה אינה חזות הכל ובעיני היא אף אינה העיקר. ללא סולידאריות חברתית, אין סיכוי למדינת רווחה. הסולידאריות החברתית אינה יכולה לבוא לידי ביטוי במנגנונים ממשלתיים, אלא רק בקהילה אינטימית וולונטרית. המדינה אינה יכולה בשום אופן להתמודד עם מצוקת הניכור והאטומיזציה של העידן הפוסט מודרני. רק קהילה יכולה לעשות כן. יש למדינה תפקיד חברתי חשוב, אך אין הוא יכול בשום אופן להוות תחליף לחברה עצמה. אסור למדינה לשחרר את האזרחים מאחריותם החברתית.

 

בדרך כלל אני נוהג לברוח מה"איזמים" למיניהם, שעל רובם אבד כלח, כולל המושג סוציאליזם. ובכל זאת, כיוון שמדובר היום על תחיית הסוציאל-דמוקרטיה, אני מאמין שהסוציאליזם האמיתי הוא בראש ובראשונה סוציאליזם קהילתי וולונטרי, ולא סוציאליזם אטאטיסטי.

 

אני מאמין בהתארגנות קהילתית להשגת צדק ושוויון. יש לחתור לחיזוק חיי הקהילה והמעורבות החברתית של האזרחים, בכל צורות החיים – העירוניות והכפריות. ההתארגנות הקהילתית המתקדמת ביותר, היא הקיבוץ השיתופי. אין תרומה גדולה יותר לתיקון עולם, מקיומם של קיבוצים שיתופיים (כולל קיבוצים עירוניים) רבים ככל האפשר.

 

****

במאמרים רבים מעל במה זו, טוען פרופ' דני גוטוויין שאין תקומה לקיבוץ בהעדר מדינת הרווחה. האם כוונתו לכך, שהדרך היחידה של הקיבוץ לקיום כלכלי הוא תמיכה של המדינה? או שמא טענתו היא שבעולם ערכי דרוויניסטי השולל את רעיונות הצדק החברתי של מדינת הרווחה, אין סיכוי לרעיון הקיבוצי? את שני ההסברים הללו אני שולל.

 

הקיבוץ חייב לעמוד על רגליו העצמאיות ואסור שיסתמך על תמיכת המדינה. הרעיון השיתופי, כמו כל רעיון, אינו יכול להצדיק את עצמו רק על פי נכונותו התיאורטית, אלא על פי הצלחתו האמפירית. מי שאינו מאמין שחברה שיתופית ושוויונית מסוגלת להצליח מבחינה כלכלית ללא תמיכת המדינה, בעצם אינו מאמין באמת ברעיון הקיבוצי.

 

ההסבר השני הגיוני הרבה יותר – קיימת השפעה גדולה של הסביבה על הקיבוץ, ואם עולם הערכים של הסביבה סותר את עולם הערכים הקיבוצי, קשה יותר לקיבוץ להגשים את דרכו. ומדוע בכל זאת איני מקבל אותו? כיוון שאני מאמין בחלוציות ובאוונגרד. ככל שעולם הערכים של הסביבה פחות סולידארי, כך עולה הצורך בקיומו של הקיבוץ. אני מאמין, שדווקא המצב החברתי הקשה אליו התדרדרה המדינה, מחייב את הצגת הקיבוץ כדרך חיים אלטרנטיבית. ככל שתצליח דרך החיים האלטרנטיבית הזאת, כך תגבר השפעתה על הסביבה ועל ערכיה.

 

יש חשיבות רבה במאבק פוליטי על דרכה החברתית של המדינה, אך לא זו בלבד שמאבק זה אינו חזות הכל, הוא גם אינו העיקר. העיקר הוא השפעה על סולם הערכים של החברה, של האזרחים, והצבת הערכים הסולידאריים כחלופה לערכים האגואיסטיים.

 

 

 


ראו גם:
הנגררים קדימה, מאת דני גוטווין, 21.2.2006


נכתב בתאריך
28/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו