עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אי שוויון בלי פתרון - גם ארה"ב אינה כל יכולה: נגיד הבנק הפדרלי, בן ברננקי, הודה באחרונה כי לעולם המערבי, המתבסס על כלכלת שוק, אין פתרון לאי השוו

אי שוויון בלי פתרון
The Marker, מאת דורון צור*,  27.2.2006
אתר The Marker

גם ארה"ב אינה כל יכולה:

נגיד הבנק הפדרלי, בן ברננקי,

הודה באחרונה כי לעולם המערבי, המתבסס על כלכלת שוק, אין פתרון לאי השוויון בחלוקת

ההכנסות בטווח הנראה לעין


אחד הדברים שיכולים לתסכל אנשים שהם "מאותגרים מתמטית", כמו שמעיד על עצמו כותב שורות אלו, הוא ניסיון לפתור בעיות מתמטיות המכונות אי שוויונים. משום מה זה תמיד מזכיר להם את ההגדרה למתמטיקאי - מישהו שמעביר את חייו בניסיון להוכיח שמשהו לא שווה.


מדד ג'יני - ויקיפדיה

אלא שלאחרונה, הניסיון לפתור את בעיית אי השוויון חצה את גבולות המתמטיקה, ועבר לאגף של מדע החברה והמדינה. אצלנו, נושא אי השוויון עולה כמעט מדי יום על סדר היום הציבורי, תופעה של ערב בחירות מן הסתם.

אבל הגידול המתמשך באי השוויון הכלכלי וחלוקת ההכנסות אינו תופעה ייחודית לנו. הוא מתרחש בעוצמה כזו או אחרת בכל העולם המערבי, כשהמובילה היא ארה"ב. זו מעולם לא ראתה בהגדלת השוויון בחלוקת ההכנסות יעד חברתי, כפי שחלק ממדינות אירופה וגם אנחנו ראינו אותו במשך זמן רב. עם זאת, למרות שהנושא אינו מוטבע בהכרתם של אזרחי ארה"ב ומעצבי המדיניות הכלכלית שם, השחיקה המתמשכת בשכר העשירונים התחתונים והגידול העקבי בפערים הכלכליים והחברתיים המתרחשים שם העלה את הנושא לסדר היום, אפילו באמריקה הקפיטליסטית למהדרין.

ניתן היה לראות זאת בחלק קטן מעדותו של נגיד הבנק המרכזי החדש, בן ברננקי, בפני ועדת הקונגרס בשבוע שעבר. ברננקי נדרש לענות על שאלות רבות, החל מדעתו בדבר החשש מבועת נדל"ן, דרך הגירעון בתקציב וכלה במאזן הסחר עם סין. אחד מחברי הוועדה שאל אותו האם הוא סבור שהגידול המתמשך באי השוויון בחלוקת ההכנסות מהווה איום על המצב הכלכלי ואם כן, מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת.


ברננקי מודה - אין פתרון

התשובה לשאלה הראשונה, חד וחלק, היתה - כן. שחיקת השכר המתמשכת של אותם עובדים בלתי מקצועיים, שאין להם סוג כלשהו של הכשרה מקצועית, מקטינה בהדרגה את יכולת הצריכה של מיליוני בני אדם. כך נוצרת ירידה בביקוש ופגיעה בצמיחה - אמר ברננקי. לרגע ניתן היה לדמיין שנגיד הבנק המרכזי הנכבד החליף את הזקן המטופח בשפם עבות, ונאם בפני חברי הקונגרס עם מגאפון.

בחלק השני של השאלה, לגבי מה שניתן לעשות, היו לברננקי מעט בשורות. מקור הגידול באי השוויון, הוא אמר, הוא בעלייתה של "פרמיית הכישורים" של העובד, מול עודף בצד העובדים הבלתי מקצועיים. פער השכר בין עובדים מיומנים, בעלי השכלה רלוונטית, לאלו שאינם כאלו הולך וגדל, והוא המקור העיקרי לאי השוויון המתעצם. לזה אין לנו פיתרון מהיר, המשיך ברננקי. רק שיפור במערכת החינוך וההשכלה יביאו לשינוי, אבל בטווח הארוך, שכן למי שכבר נמצא היום בתוך מעגל העבודה - זה ברוב המקרים כבר מאוחר מדי.

המשמעות הקרה והאכזרית של הניתוח הזה עבור מיליוני בני אדם המועסקים בעבודות ייצור או שירותים פשוטות היא אחת. נגזר עליכם שמצבכם הכלכלי ביחס לאחרים יילך ויורע, ואין שום דבר שניתן לעשות בנידון. אולי, אם נשקיע בחינוך, מצבם של ילדיכם יהיה טוב יותר.

במידה רבה, ההודאה הזו בכך שאין דרך בעולם המערבי, המתבסס על כלכלת שוק, לצמצם את אי השוויון בחלוקת ההכנסות בטווח הנראה לעין, מעוררת דאגה. הדאגה מתעצמת לנוכח העובדה שבקרב רבים ניתן לשמוע את האקסיומה שפתרון, או לפחות צמצום בעיית אי השוויון, טמון בעיקר בהכשרת עובדים ובחינוך לטווח הארוך ולא בהתערבות בשוק העבודה, כמו על ידי הגדלת שכר המינימום או באמצעות מנגנון המס.

השאלה היא האם האקסיומה הזו, שהדרך להקטנת אי השוויון עוברת דרך הכשרה מקצועית והשכלה רלוונטית נכונה. ההיגיון העומד מאחורי האקסיומה הזו נובע מהעובדה הבאה: הפער בין שכר עובדים לא מיומנים לשכר עובדים בעלי הכשרה מקצועית הולך וגדל משנה לשנה. מסקנה: כדי להעלות את שכרם של העובדים הלא מיומנים בעתיד עלינו להכשיר אותם. נשמע פשוט והגיוני.


האקסיומה הנגדית

מנגד, ניתן לחשוב גם על אקסיומה נגדית. בגלל עודף בעובדים לא מיומנים, שנגרם מכך שמאגר גדול של ביקוש לעובדי כפיים, הלא הוא מגזר התעשייה, מצטמצם ועובר למזרח - שכרם נשחק. אם נכשיר בעתיד יותר עובדים נקבל אז עודף בעובדים מיומנים - ואז גם שכרם יישחק. השוויון אולי יגדל, אבל לא בדיוק באופן אליו ייחלנו. אם ניקח את זה לקיצוניות - איפה נאמר שמתכנתים אינם יכולים לעבוד בשכר מינימום, כמו קופאים בסופרמרקט או שומרים בחניון? זה רק שאלה של היצע וביקוש. אם היצע המתכנתים יגדל מספיק - שכרם יישחק. כלכלה חופשית, חברים.

הרעיון הזה פסימי במידה רבה. ייתכן ואין לנו כלל פתרון לבעיית אי השוויון במערכת הכלכלית הנוכחית. זה מביא אותי לחשוב על מערכת אי השוויונים הכלכלית וההיסטורית הבאה, שכפי שאמרתי בהתחלה - אנשים מאותגרים מתמטית כמוני אינם יודעים למצוא לה פתרון.


אי השוויון של המהפכה התעשייתית

המהפכה התעשייתית קמה על שיפור טכנולוגי שהגדיל את הערך המוסף של עובדים, יצר אמנם עושר בקרב בעלי ההון, אבל מנגד גם שיפר את מצבה של כלל האוכלוסיה. זה מביא אותנו לאי השוויון של המהפכה התעשייתית:

 

{הערך המוסף של (אדם+אדמה+טוריה+זרעים)} < {הערך המוסף של (אדם+מכונה+חומר גלם+אנרגיה)}.

 

הצורך של מדינות מתועשות בחומרי גלם הביא לכך שהן נדדו לארצות נכר, לעיתים קרובות תוך שימוש בכוח, כדי להשיג את הדרוש להן. זה מביא אותנו לאי שוויון הבא.


אי שוויון הקולוניאליזם

{הכח של (אדם מערבי+ספינות+רובים)} > {הכח של (שבטים+חץ וקשת)}

 

אבל, עמים תחת שלטון זר נוהגים להתקומם, ומחיר השליטה בהם נהיה בלתי נסבל, מה שמביא אותנו לאי שוויון כוח הנחישות:

 

{הנחישות של (אדם מערבי+ספינות+רובים+אינטרס כלכלי)} < {הנחישות של (שבטים+חץ וקשת+רצון לחופש)}

 

הקולוניאליזם התחלף במנגנון סחר, שהתבסס על אי השוויון הבא:

 

{הערך המוסף של (אדם במדינה מערבית+מכונה+ חומר גלם+אנרגיה)} > {הערך המוסף של (אדם במדינה מתפתחת+אדמה +טוריה+זרעים)}.

 

אלא שהמדינות המתפתחות אינן רואות את עצמן ככאלה שנגזר עליהן לעבוד בענפים בעלי ערך מוסף נמוך והצרכן במדינות המפותחות רעב למוצרים זולים. מכאן נובע אי שוויון הבא.


אי השוויון של הסחר החופשי

{העלות של (אדם במדינה מתפתחת+מכונה+חומר גלם+אנרגיה)} < {העלות של (אדם מערבי+מכונה +חומר גלם+אנרגיה)}

 

זה כמובן השלב בו אנו נמצאים היום, שבו נשחק השכר של העובד הפשוט בעולם המערבי. אבל אין דאגה אומרים לנו, אנו בדרך לאי השוויון הבא, אי שוויון מהפכת המידע:

 

{הערך המוסף של (אדם מערבי+מחשב+השכלה טכנולוגית)} > {הערך המוסף של (אדם במדינה מתפתחת+מכונה +חומר גלם+אנרגיה)}

 

כל שנדרש הוא להסב את העובד הפשוט ולהעניק לו את הכישורים הנדרשים לעידן המידע. אלא שכנגד טענה זו מתייצב אי השוויון הבא - אי שוויון מיקור החוץ:

 

{העלות של (אדם במדינה מתפתחת+מחשב+השכלה טכנולוגית)} < {העלות של (אדם מערבי+מחשב+השכלה טכנולוגית)}

 

וכאן אנו נעצרים. נגמרו אי השוויונים, לפחות לבינתיים. אין נכון להיום, אי שוויון אותו ניתן להציב כנגד אי שוויון מיקור החוץ.


אי השוויון האחרון

אין לי תשובה לאן העניינים יתגלגלו בעתיד, ואיזה אי שוויון עתיד להיוולד מאי השוויון הנוכחי שהוצג כאן, אבל ניתן לחשוב אולי על כמה השלכות אפשריות.

לגידול מתמשך באי שוויון כלכלי יש מחיר חברתי. הוא מתבטא בסופו של דבר באלימות, פשיעה או אי שקט חברתי. כך היה תמיד, וסביר להניח שיהיה גם בעתיד. אם האקסיומה של הכשרת עובדים כמפתח לשיפור עתידי בשכרם וצמצום הפערים לא תוכיח את עצמה, יש סבירות לא קטנה שזה יהיה המצב, ייתכן שהעולם המערבי יצטרך לחשוב על כללי משחק חדשים.

 

אלא ייתכן שזה יקרה רק אם נגיע לאי השוויון האחרון:

 

{המחיר של (אבטלה+ אלימות+ אי שקט חברתי)} > {התועלת של (מוצרי אלקטרוניקה+בגדים+צעצועים בזול)}.

 

 

* דורון צור הוא מנכ"ל קומפס קרנות נאמנות. בעבר שימש כאנליסט בדויטשה בנק, כסמנכ"ל בחברת ההשקעות ישאל, וכמנהל מחלקת המחקר בחברת גמול סהר. הכותב עשוי להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך

 

 


נכתב בתאריך
28/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו