עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הנגררים קדימה - מפתיע כיצד חברי קיבוצים נגררים לקדימה בניסיון לקושש בדלי הטבות, בשעה שהמתווה הסוציאל דמוקרטי של העבודה הוא המפתח לשיקומה הכלכלי-חברתי והפוליטי

הנגררים קדימה
מאת דני גוטווין, 21.2.2006
פרופ' דני גוטווין

 

מפתיע כיצד חברי קיבוצים נגררים לקדימה בניסיון לקושש בדלי הטבות, בשעה שהמתווה הסוציאל דמוקרטי של העבודה הוא המפתח לשיקומה הכלכלי-חברתי והפוליטי  של התנועה הקיבוצית


"סקרי עומק", כך חוזרים ומספרים לנו גורמים יודעי דבר, מלמדים שמאז ניצחונו של עמיר פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, חל שינוי בהרכב תומכיה: שבעה-שמונה מנדטים של בוחרים מן "המרכז" נטשו אותה ל"קדימה", ולעומת זאת היא זוכה לתמיכה של מספר מנדטים דומה המגיעים מן "הפריפריה".

הפרשנויות הרווחות נוטות להסביר את השינוי הזה בנימוקים הנעים בין עדתי לגזעני, דהיינו – האשכנזים המסודרים עזבו את העבודה משום שהם דוחים את פרץ בשל מוצאו, גם אם הם מסבירים זאת בטיעונים מכובסים כמו "אין לו ניסיון" ו"הוא לא יודע אנגלית". ואילו התומכים החדשים של העבודה, לפי גירסה זו,  באים מקרב המזרחיים שמוצאו של המועמד ולא מצעה של המפלגה מדבר אליהם.

הסבר זה חושף את הכשל המובנה אל תוך הפרשנות הזהותית-תרבותית השלטת בשיח הפוליטי בארץ. מצביעי העבודה, יש להזכיר, נטשו אותה במספרים גדולים כבר בבחירות הקודמות, עת בראשה עמד נציג בולט של ישראל הוותיקה, ועברו לשינוי. כך שקשה לראות בפרץ האיש את הגורם לעזיבתם ודומה שיש לחפש אותה בתכניותיו ובחזונו. הדברים נכונים גם לגבי הליכוד. מוצאם האשכנזי של ראשי הליכוד מעולם לא היווה בלם לתמיכה המזרחית בהם, כשם שמוצאו המזרחי של אביגדור קהלני למשל, לא גרף תמיכה ב"דרך השלישית".

 

****

"כתבי השטח" מספקים הסברים טובים יותר לתמיכה לה זוכה פרץ בפריפריה. ממשלתו של שרון היתה אחת האכזריות ביחסה לאוכלוסיות החלשות. קבלני הביצוע של המדיניות שרוששה את העניים והעשירה את העשירים, היו אמנם סילבן שלום ובנימין נתניהו, אך היא זכתה לתמיכתם הגורפת של אריאל שרון ואהוד אולמרט.

ההבנה שדרושה מדיניות כלכלית חברתית אחרת, שתחדש את יסודותיה של מדינת הרווחה הישראלית, היא העומדת ביסוד התחברות הפריפריה למצע הסוציאל דמוקרטי של פרץ.

לעומת זאת, חלקים ממעמד הביניים הנשחק ומקביליו בקיבוצים, החליטו להמר על קדימה שמן הסתם גם בתחום הכלכלי תמשיך את מורשתו של שרון. הקסם של קדימה מצוי בתודעתו הכוזבת של אותו ציבור. כמי שהיו מרכז, הם מתקשים להאמין שהשיטה עובדת נגדם. ההבשלה שעברה על הפריפריה בארבע שנות שרון, לא הייתה מנת חלקו של המרכז לשעבר, שעדיין משתעשע ברעיון שיוכל לשרוד את מדיניות ההפרטה אם רק יימצאו כמה שתדלנים, שם למעלה, שידאגו לענייניו. שמעון פרס הוא רב אמן ביצירת אשליה זו שהובילה אליו את תמיכתם של שני שליש ממצביעי הפריימריס במחוז הקיבוצים ב"עבודה". אלה הלכו שבי אחרי הרעיון ש"שימון יסדר".

המחשבה שקדימה הולכת להיות מפלגת השלטון הבאה, יוצרת את אותה האשליה. נפגעי הפרטה, בעיר ובכפר, משוכנעים שתמיכה במי שנראה כמנצח, תבטיח את האינטרסים שלהם.

 

****

אפשר להבין כיצד אשליה זו פועלת על בני מעמדות הביניים הנשחקים בעיר. הרבה יותר קשה להבין כיצד הקיבוצניקים, שלמרות מה שעברו בשני העשורים האחרונים, הם עדיין מתמכרים לכזב שחיבר אותם אל הסדר הקיבוצים שהוביל לריסוקם.

מעמד הביניים העירוני פועל כפרטים. תחושת חוסר האונים, העדר האוריינטציה, החשש מן העתיד, פוקדת אותם כל אחד לעצמו. ככל שתחושת הביטחון שלהם מתערערת, כך מרביתם מחפשים את הישועה לא בשינוי השיטה, אלא בכמיהה לאיש החזק שיעצור את התהליכים הגורמים לדלדולם. קדימה, כמו הפרוניזם או הגוליזם, מבטיחה בדיוק את זאת: תחושת עצמה ושליטה במצב, הממגנטת את מי שהקרקע רועדת מתחת לרגליהם.

העובדה שהקיבוצניקים מתנהגים באופן דומה, מצביעה על כשל מהותי. שהרי מדובר בתנועה שאמורה לאפשר התבוננות מושכלת יותר במצב ומציאת פתרונות הולמים למציאות המשתנה. אלא שהתמיכה בקדימה מבטאת את תהליך דעיכתם של הקיבוצים כתנועה, ככל שהם מפריטים את עצמם לדעת.

אין זה מפליא שכאשר מרצ בהנהגת ביילין ובתמיכת צמרת הקבה"א, הופכת לאגף ז'נבה של שינוי, בחלקים אחרים של התנועה הקיבוצית, ניכרת משיכה לאולמרט, הנגבי, רוחמה אברהם ורוני בראון.

התפרקותה הפוליטית של התנועה הקיבוצית עשויה לסמן את האצת התפרקות יסודותיה החברתיים והכלכליים, שכן הפוליטיקה התנועתית היא הגורם  היחיד שבאמצעותו ניתן  לבלום את תהליך ההתפרקות. לעומת זאת קדימה בניצוחם של מאיר שיטרית ואוריאל רייכמן עתידה להאיץ את מדיניות ההפרטה וריסוק רשתות הביטחון החברתיות באופן שיוסיף וירע את מצבם של חברי הקיבוצים כפרטים, ואת מצבם של כלל הקיבוצים כתנועה.

 

****

 

בעבר נהנתה התנועה הקיבוצית מעמדת הנהגה בחברה הישראלית. זאת משום שידעה להתוות את הדרך להתפתחותו הכלכלית ובטחונו החברתי של כלל הציבור. המגמה השלטת בתנועה הקיבוצית היום היא הפוכה. היא נגררת בעקבות המציאות ומנסה לקושש בדלי הטבות במרוץ חסר סיכוי אחר רכבת ההפרטה.

משטר ההפרטה הפך את הקיבוצים לחלק מן הפריפריה הישראלית. מצעה הכלכלי-חברתי של העבודה, המתרגם למציאות ישראלית את הנחותיה של הסוציאל דמוקרטיה הצפון אירופית, הוא הסיכוי היחיד של חברי הקיבוצים, כמו של שכניהם בעיירות הפיתוח ושותפיהם בעבר בערים, לבלום את תהליך התדרדרותם אל תהומות חוסר הביטחון החברתי. ככל שחלקים גדולים והולכים של החברה הישראלית הופכים לפריפריה, כך מסתמן מצעה הסוציאל דמוקרטי של העבודה כמסלול להפיכתם למרכז. הצבעה לקדימה היא הצבעה למען המשך הפריפריאליזציה של התנועה הקיבוצית. בנייתה של העבודה כמפחלגה סוציאל דמוקרטית היא הדרך לבנייתו המחודשת של המרכז הישראלי מתוך הפריפריות לשעבר, מהלך שעתיד לחדש גם את דמותה של התנועה הקיבוצית.   



נכתב בתאריך
21/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו