עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

החזרה לשטעטל - משאת הנפש הקיבוצית החדשה – בעלות על בית – מבטאת רצון לשוב למעמד הבעלבית הגלותי. יש חברים שכמיהתם מרחיקה לכת מעבר לארבע אמ
החזרה לשטעטל
מאת פלג מור, 20.2.2006
שטעטל (מתוך ויקיפאדיה)

 

 

משאת הנפש הקיבוצית החדשה – בעלות על בית – מבטאת רצון לשוב למעמד הבעלבית הגלותי. ואולם ישנם חברים שכמיהתם מרחיקה לכת מעבר לארבע אמות ביתם הפרטי


הוכח כבר, במאה שנות ציונות, שאפשר להוציא יהודים מהגולה ולהביאם לארץ. עתה מתברר שספק אם בארץ יצאה הגלות מתוך היהודים.

שיוך הדירות, הנושא החם בתנועה הקיבוצית עתה, מחזיר אותנו שנים רבות אחורה, אל ימי העיירה היהודית של פעם. השאיפה לבעלות על בית היא שיבה למעמד הבעלבתים בעיירה ההיא, שאותה ואת ערכיה  ואורחותיה חשבנו שכבר השארנו מאחור. 'כמיהת הנפש' (!) על פי יעקב בכר ממענית ("979 זה אדום אדום", "הדף הירוק", 16.2.06), של חבר הקיבוץ אל בית משלו הניתן לסחירות ולהורשה, היא ניצחון היהודי מהעיירה ההיא על דור מייסדי הקיבוץ, על אלה שעזבו את השטעטל במטרה להחריב את העולם הישן וליצור אדם חדש.

 

מי יגול עפר מעיניכם מנדלי מו"ס ,שלום עליכם ,ברקוביץ' ועגנון, הנה עיירתכם עודנה חיה ובועטת. אחרי כ-90 שנה של קיום תנועה קיבוצית נסגר המעגל – איש לנפשו, איש לביתו, אין יותר שום ערך מוסף, אין משימות קיבוציות ולאומיות שיש לבצע, גווע רעיון שוויון ערך האדם, הקהילה השיתופית על ערכיה -  כל זה עבר זמנו ובטל קורבנו מול הרעיון החדש והמהפכני באמת,  'כמיהת הנפש' החדשה – בעלות על בית פרטי הניתן לסחירה ולהורשה. מעמד הבעלבתים החדש יצטרף אל מעמד הגבירים הקיים כבר בקיבוץ המתחדש – מקבלי המשכורות הגבוהות הלוקחים מקופת הכלל פי כמה יותר מאשר חבריהם לקיבוץ.

ברור שזכותו של חבר הקיבוץ לא נופלת מזכותם של אחרים לביטחון סוציאלי הכולל מגורים בדירתו הקבועה. רצונו להוריש לילדיו גם הוא מובן וטבעי. אפשר וניתן למלא צרכים אלה בדרכים שאינן מפרקות את המסגרת הקיבוצית – למשל זכות מוגדרת בתקנון למגורים בדירת הקיבוץ שניתן לשנותה רק בהצבעה כללית ברוב מיוחס, או מתן דמי עזיבה עכשיו לחברים שירצו בכך בתמורה לויתור על דמי עזיבה בעתיד וכדומה.. 

 

דווקא בחברה החיצונית שאינה קיבוץ, מגוריו של אדם אינם מובטחים לו כדבר מובן מאליו לאורך שנים. הסתבכות כספית ואי עמידה בהתחייבויות, עלולה להוביל במקרים מסוימים להוצאת אדם מדירתו. עוד לא שמענו על מקרה כזה בתנועה הקיבוצית !!

 

הפעולה למען שיוך הדירות נמשכת למרות שנזקיה כבר ברורים:  אובדן שליטת הקיבוץ בחלק מנחלתו כיום; הויתור על בעלות בשטחי קרקע נוספים; חוסר היכולת לשלוט בעתיד על זהות

הדיירים בתוך הקהילה הקיבוצית כאשר הבעלות על הנכס ממומשת והדירה 'מתגלגלת' בשוק ההשכרה והקניה; הקושי שיגרום הדבר לקיבוצים הרוצים לקלוט חברים חדשים (הכוונה לחברים ממש ,לא 'צמיחה דמוגרפית' שרובה תושבים)...

 

לא בכדי מקדימה הפרצלציה (חלוקת השטח) את מהלך שיוך הדירות. הדיפרנציאליות בשכר,

חלוקת שטח הקיבוץ, ההפרטה בכל תחום הן פנים שונות של אותו רעיון - התפרקות הקיבוץ ממהותו וערכיו והפיכתו לישוב סתמי, לעיתים לשכונה שאינה שונה בדבר משכונה בעיר הסמוכה. לא בכדי מובילי המהלך הם אותם אלה שהובילו קודם את המהלך הדיפרנציאלי.

 

אולי יגלה מישהו את אוזנו של הטריבון הקיבוצי החדש ממענית – הממונה מטעם עצמו על כמיהותיהם של חברי הקיבוץ - שעדיין ישנם חברים וקיבוצים בתנועה הכמהים לבשורה אחרת ולחיים של ערך ואינם סבורים שעתידה של התנועה בהפניית הפנים אחורה ואימוץ ערכי העיירה של פעם. יש חברים שכמיהתם מרחיקה לכת מעבר לארבע אמות ביתם הפרטי.


ראו גם:
("979 זה אדום אדום", "הדף הירוק", 16.2.06


נכתב בתאריך
20/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו