עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיחה עם טרמפיסט - ניסיתי לשכנע את הטרמפיסט שלי שעמיר פרץ מסמן תקווה חדשה. שמעתי בקולו את אותו פחד וייאוש שהפוליטיקה של הימין הצליחה לטעת ברבים מאתנו
שיחה עם טרמפיסט
מאת אודי מנור, 13.2.2006

ניסיתי לשכנע את הטרמפיסט שלי שעמיר פרץ מסמן תקווה חדשה.

שמעתי בקולו את אותו פחד וייאוש שהפוליטיקה של הימין הצליחה לטעת ברבים מאתנו


מאוחר בערב, רוח מערבית חזקה, ואני שם פעמי לירושלים. בצומת שכוח אל עומד איש חרדי ומבקש טרמפ. אני עוצר, הוא עולה, ביתו בדרכי, כולם מרוצים. ומכיוון שבאוטו חם ונעים והישועה באה כפי שצריך כהרף עין, מתפתחת לה השיחה. ועל מה מדברים יהודים בחורף 2006? על הבחירות כמובן. "למי תצביע? הוא שואל, ואני אומר לו בתקיפות, "לעבודה ולפרץ, אלא מה? אילו ברירות יש כאן בכלל, אלא אם אתה מצביע למפלגה חרדית כלשהיא."

לא. הוא לא מתכוון כלל להצביע. ומדוע? כי "ממילא כל ממשלה תיתן לחרדים מה שהם צריכים" אבל גם כי "בכל מקרה החרדים לא מקבלים מהמדינה מה שהם צריכים".

אתה מבין את זה ברוך? גם וגם? האיש קיבל מכת רוח? אינו יודע מה הוא שח?

לאו דווקא. הטרמפיסט המזדמן, שהוא אחיו התאום של נהג המונית המזדמן - זה וזה מבטאים במעט מלים מה שהרבה סקרים ופרשנים לא מצליחים או לא רוצים לבטא - נגע בחטף בעומק עומקה של הפוליטיקה הישראלית בדור האחרון.

הסקטוריאליות המנוונת. כן. הוא יודע על בשרו - כבר 13 שנה הוא חרדי, רוב משפחתו חילונית ורובם ככולם מתגוררים בתל אביב ובנותיה - שהמדינה נותנת "לחרדים" והיא תמיד תיתן להם, אבל בכל פעם היא נותנת פחות.

אז למה להצביע.

אינני יודע אם הצלחתי לשכנע אותו שפרץ מסמן אופק חדש, תקווה חדשה. לא בין ערב ולא תוך 15 ק"מ משנים דעתו של אדם בכלל ושל יהודי בפרט.

ולא בגלל שהוא חרדי. אין לדבר שום משמעות. יכולתי להלבישו בג'ינס וסוודר ולשמוע את אותו ייאוש עמוק, את אותה חשדנות כלפי הפוליטיקה, את אותה ספיקת כפיים, את אותו גלגול עיניים  לשמיים, את אותו הביטול של תקווה חדשה-ישנה.

אם יש ניצחון גדול של הימין בישראל, הוא בהצלחתו להעמיק ולבסס את פוליטיקת הפחד והייאוש עליו נבנה המחנה הרביזיוניסטי מראשיתו.

אם יש משימה גדולה של השמאל בישראל הוא לשקם את פוליטיקת הבנייה והתקווה.

הפרדוקס הוא שמעולם לא היתה ברורה יותר צדקת הדרך של תנועת העבודה הציונית כמו בימינו: חלוקת הארץ, כלכלה למען החברה והאדם, פוליטיקה ממלכתית ודמוקרטית.

אין אף מפלגה, אף מנהיג ואף נבחרת של מועמדים לכנסת, המציגה את התקווה הישראלית הישנה-חדשה הזו בבהירות ובנחרצות כמו אלו של מפלגת העבודה.

כל שנותר הוא להפסיק להיות טרמפיסטים על פוליטיקת הפחד והייאוש ולעלות על הדרך לבנייה המחודשת של החברה בישראל.

 



נכתב בתאריך
13/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו