עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מסעדה בסיבסוד מלא - קיבוץ הרוצה לטפח את חדר האוכל כמקום המפגש המרכזי וכמרכז ההוויה הקהילתית, ידאג לכך שהחבר יחוש במסעדה הזו בבית, ולא כמו תיי
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
מסעדה בסבסוד מלא
13.2.2006

ראשי > אידיאלי

 

קיבוץ הרוצה לטפח את חדר האוכל כמקום המפגש המרכזי וכמרכז ההוויה הקהילתית, ידאג לכך שהחבר יחוש במסעדה הזו בבית, ולא כמו תייר. על הקיבוץ השיתופי לסבסד לחבריו את המסעדה הזאת ב-100%


האם יתכן קיבוץ שיתופי שהמזון בו מופרט?

בהחלט כן. בדיוק כפי שיתכן קיבוץ שיתופי שבו מופרטים התחבורה, החשמל והאנרגיה, הכביסה, הנסיעות לחו"ל וכל שאר מרכיבי הצריכה האישית/ משפחתית.

המזון אינו כמו הבריאות, החינוך, הרווחה והסיעוד, שהפרטתם מנוגדת בתכלית לערכי הקיבוץ השיתופי. המזון הוא מוצר צריכה שווה לכל נפש, שבהפרטתו והכנסת עלותו לתקציב האישי, כל חבר יכול לאכול לשובע ולהאכיל לשובע את ילדיו, בביתו או בחדר האוכל, כרצונו.

 

ואף על פי כן, בניגוד לתחבורה, לחשמל ואנרגיה, לכביסה, לנסיעות לחו"ל ולכל שאר מרכיבי הצריכה האישית/ משפחתית, שמאז אמצע שנות השמונים ראיתי בהיותם חלק מסל צריכה משותף דבר מגוחך ואנכרוניסטי ודגלתי בהפרטתם, אני מתנגד להפרטת המזון. אם לדייק יותר, איני מתנגד להפרטת המזון, אלא להפרטת חדר האוכל. שהרי יחד עם הפרטת אותם מוצרי צריכה, בוטלו כל אותם "מוצרים חופשיים" שחולקו בעבר בחדר האוכל ובכלבו, וטוב שכך. אבל אני מתנגד להפרטת חדר האוכל מסיבה אחרת לגמרי.

 

***

את מרכיבי התקציב הקיבוצי אני נוהג לסווג לשלוש קבוצות. א. צריכה אישית/ משפחתית. ב. ערבות הדדית. ג. משמעות לחיים הקהילתיים.

 

את כל התקציבים הנוגעים לצריכה אישית ומשפחתית יש להפריט. אין כל יתרון לשותפות בצריכת החשמל, למשל. ישתמש כל חבר במוצרי חשמל כרצונו, אך הוא ורק הוא ישא באחריות להוצאותיו וישלם עליהן. יש לשאוף למצב שבו התקציב האישי של החבר יהיה גדול ככל הניתן, על מנת שישתמש בו לפי צרכיו. אין ספק שתקציב כולל גדול מגשים את הרעיון של "לכל אחד לפי צרכיו" הרבה יותר מתקציבים נורמטיביים לכל. אין ספק ששיטה זו יעילה וחסכונית הרבה יותר. היא צודקת יותר. היא מקטינה את התלות של החבר במוסדות בכל הנוגע לענייניו האישיים. הרכב הפרטי מאפשר לחבר חופש תנועה וניידות שהינו צורך אמיתי בימינו. השיטה הזו נותנת לחבר חופש בחירה הרבה יותר גדול ובכך היא דמוקרטית וליברלית הרבה יותר.

 

את התקציבים המבטאים את הערבות ההדדית ואת האחריות החברתית של הקיבוץ יש להשאיר באחריות הכלל. חבר לא יוכל לממן מתקציבו את שירותי הבריאות והרווחה להם הוא זקוק, גם לא את חינוך ילדיו. במצב זה, יגבר הלחץ מצד חברים ששכר עבודתם גבוה להפרטת הקיבוץ. למחרת ההפרטה – מי שאין לו, לא יוכל לאפשר לעצמו בריאות ברמה גבוהה. פערים ברמת הבריאות הם היפוכו של הקיבוץ והיפוכם של ערכיו – צדק, שוויון, סולידריות.

 

התקציבים בעלי המשמעות לחיים הקהילתיים, הם היוצרים ומבטאים את הנשמה היתרה של הקיבוץ, את טעם החיים בו. הם אלה, שלמענם ירצה אדם להכניס את פרי עמלו לקופה המשותפת, לא פחות מאשר למען מימוש הערבות ההדדית. התרבות הקיבוצית, החג הקיבוצי, הנוי ומראה החצר, העלון, התרומה לחברה הישראלית וכו' – כל אלה הם נשמת אפו של הקיבוץ ומן הראוי שיישארו חלק מההוצאה המשותפת. אפשר להפריט את התרבות, לחלק את תקציב התרבות לחברים ולאפשר להם לצרוך תרבות פרטית כרצונם, או להשתמש בתקציב זה למטרות אחרות. אפשר, אך ללא תרבות משותפת, אין כל טעם בחיים המשותפים.

***

באיזו קבוצת תקציבים ראוי לסווג את תקציב המזון?

 

אם מדובר רק בהאכלת החבר, המזון הוא צריכה פרטית לכל דבר. החבר יכול לקנות את המזון בכלבו, בחנויות או בסופרמרקטים מחוץ לקיבוץ, לאכול במסעדה או לאכול בתשלום בחדר האוכל.

 

אבל חדר האוכל הוא הרבה יותר ממוסד לשרותי מזון. הוא הלב הפועם של חיי הקהילה, של היחד הקיבוצי. ככזה, על קהילה חפצת חיים קהילתיים לטפחו ולהימנע מכל פגיעה בו. על הקהילה לטפח אותו, את המראה האסתטי שלו, את רמת המזון ואת רמת השירות על מנת שהחברים ירצו לאכול בו, או חשוב יותר – להיפגש בו, לשוחח בו אלה עם אלה, להיפגש בו אלה עם אלה.

 

במקום בו חדר האוכל אינו מתפקד כמרכז הקהילה, ואין דרך להפכו לכזה, אין סיבה שלא להפריט אותו. אפשר לסגור אותו. אשר להפוך אותו למסעדה, שבה ניתן לקנות ארוחות.

 

במקום בו חדר האוכל מתפקד כמרכז הקהילה, ראוי להימנע מלפגוע בו. האם התשלום על המזון בהכרח יפגע בו? אולי דווקא הפרטת חדר האוכל תחייב את מנהליו להשתפר כדי שהחברים ירצו לאכול בו, וכך הוא ימשוך קהל רב יותר ויחזק את מעמדו כמקום המפגש הקהילתי המרכזי?

 

תיאורטית, הדבר אפשרי. יתכן שיש מקומות שבהם הפרטת חדר האוכל לא פגעה במעמדו בקהילה ואף שיפרה אותו. אך הניסיון המצטבר בתנועה הקיבוצית מוכיח את ההיפך. הפרטת המזון הביאה לניוונו של חדר האוכל במרבית הקיבוצים שהחליטו על כך.

 

קיבוץ הרוצה לטפח את חדר האוכל כמקום המפגש המרכזי וכמרכז ההוויה הקהילתית, ידאג לכך שהוא לא ייפול ברמת המזון והשירות ממסעדה טובה. כדי שהחבר יחוש במסעדה הזו בבית, ולא כמו תייר, על הקיבוץ השיתופי לסבסד לחבריו את המסעדה הזאת ב-100%.

 

 



נכתב בתאריך
13/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו