עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

חברים ונעשקים - גם אם הצליחו תאגידים בקיבוצים דיפרנציאלים לשפר את רווחיותם, רוב החברים מנותקים מהצלחה זו. הם הרי הופרדו מהתאגידים שבבעלותם

חברים ונעשקים
מאת רונן סנדר, 10.2.2006
ללא מילים

 

 

 

גם אם הצליחו תאגידים בקיבוצים דיפרנציאלים לשפר את רווחיותם, רוב החברים מנותקים מהצלחה זו. הם הרי הופרדו מהתאגידים שבבעלותם


במשך תקופה ארוכה הסתמכתי על הצהרותיה של דוידה לחמן מסר, המלווה את תהליך סיווג הקיבוצים מטעם משרד המשפטים. היא חזרה ואמרה שסעיף הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש הינו תנאי חד וברור שאינו יכול להיות ריק מתוכן. טעיתי בגדול - תקנות הערבות ההדדית שעליהן חתם אהוד אולמרט ריקות מתוכן. לבד מכמה מקרים ספוראדיים, נראה כי חברי הקיבוצים הדיפרנציאלים לא יוכלו להישען על התקנות הללו ברגעי מצוקה.

רגע המצוקה הגיע למספר לא מבוטל של חברים בקיבוץ חצור, אשר איבדו את מקום עבודתם במפעל סולבר עקב הקיצוצים שעורך המנכ"ל החדש. עובדת היותו חבר הקיבוץ לא עמדה לחברים המפוטרים. אלה מצאו עצמם מפוטרים ללא תנאים וללא זכויות המתחייבים מחוקי העבודה.

כזכור, גם מנכ"ל סולבר היוצא, מיכה הררי, איבד את משרתו. ואולם, בניגוד לחבריו המפוטרים מהקיבוץ, הוא נטל - על פי המדווח בעיתונות – כ-1.2 מילון ₪ פיצוי: בונוס נאה בשביל מי שאמור לקחת אחריות על הכישלון העסקי של המפעל.

***

לפני כמה שנים כתבתי חוות דעת על נושא התאגודים בקיבוצים שפורסמה ע"י חברים בניר-דוד ונחשון. חוות הדעת נכתבה לאחר קריאת תקנוני התאגידים בקיבוצים אלה, אשר יש להניח שאינם שונים מתקנוני תאגידים בקיבוצים רבים אחרים.

בחוות הדעת הוזהרו החברים מפני שרשרות של תאגידים: הקיבוץ (שהוא תאגיד לכול דבר) שבבעלותו תאגיד אחזקות שלבעלותו של תאגיד האחזקות הועברו תאגידים של ענפים ומפעלי הקיבוץ.

במהלך זה נוצר חיץ משפטי ברור בין מקורות ההכנסה של הקיבוץ לבין בעלי המניות שהם החברים. בכך הם נותקו מכל יכולת להשפיע על קבלת ההחלטות של המפעלים והענפים. נתק זה כולל את חוסר היכולת להשפיע על חלוקת דיווידנדים, חלוקת שכר, הטבות למנהלים, השקעות במפעל ושותפויות אסטרטגיות שעלולות להיות קריטיות לעתידו של הנכס.

אמנם, במקורו יש גם טוב ביצירת חיץ משפטי בין החבר לעסק, שכן, במקרה של הסתבכות עסקית, לא ייפגעו החבר, או הקיבוץ עצמו, המהווה את תאגיד הגג של החברים. אולם, היה על הנהלות הקיבוצים לבנות מנגנון בעל שקיפות שיגן על החברים מפני ניצול לרעה של זכויות היתר שנתנו להנהלות, כפי שקרה בחצור ובעוד כמה קיבוצים.

אין כל הגיון להוסיף עוד תאגיד אחזקות שיפריד בין הקיבוץ לתאגידי הענפים והמפעלים.  בנוסף, בתקנוני התאגידים חובה היה להוסיף סעיפים המגדירים בקרה ופיקוח על התנהלות התאגידים, מתן כוח לחברים להטיל וטו על החלטות שפוגעות באינטרסים שלהם ועל ידי כך להגביל משכורות והוצאת כספים בלי בקרה, ולהטיל חובת תשלומים של דיווידנדים מהרווחים השנתיים. כל הדברים האלה לא נעשו בתקנונים אותם בדקתי.

במקרים רבים מנהלי המפעלים הקיבוציים הם הדוחפים המרכזיים למעבר לשכר דיפרנציאלי. הם נתמכים בידי קבוצה גדולה של חברי קיבוץ העובדים תחתיהם במפעל ומאמינים שמקום עבודתם מובטח לנצח. לעתים התמיכה מלווה בהבטחות של המנהל לשיפורים ברמת השכר. הבעיה היא שאחרי ההפרטה קורה שהמנהלים מתחלפים, או שהמצב משתנה, או שסתם שוכחים את ההבטחות, כמו שקורה בהרבה מערכות בחירות. אדם המביט בעד החלון, יכול לראות את העולם כולו; כשהחלון הזה נצבע בכסף, הוא רואה רק את עצמו.  

***

בשבועות האחרונים מתהדרים בתנועה בהצלחות הכלכליות של הקיבוצים וכמובן משייכים את הדבר להפרטות ולמעבר לשכר דיפרנציאלי. כדאי להיזהר ממסקנות חפוזות, המגיעות גם ממקורות אינטרסנטיים. המסקנות הללו מתבססות על נתוני שנת 2004 ובשנה זו, על פי הסקר של פרופ' מיכל פלגי, התוצאות של קיבוצי רשת הביטחון כלל לא היו מחמיאות.

גם אם שיפרו תאגידים בקיבוצים דיפרנציאלים את רווחיותם, רוב חברי הקיבוצים אינם יכולים לשמוח בהצלחתם.  ברוב המקרים הם נותקו מהתאגידים שהיו בבעלותם וסביר להניח שלא יראו אפילו שקל אחד מהרווחים של תאגידי הקיבוץ. תהליך הניתוק הזה נעשה תחת שם הזוי וייחודי בתורת הכלכלה, "כלכלת עבודה" רעיון (למי ששכח) ששלח את החבר לחיות רק משכר עבודתו בזמן שאחרים יחיו מרווחי ההון שנלקח ממנו.

לרעיון המכוער הזה קוראים בשפת היום יום של עולם העסקים "עושק של בעלי מניות".



נכתב בתאריך
10/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו