עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כך נציל את הבית
מאת אלדד שלם, 1.2.2004
כך נציל את הבית
מאת אלדד שלם, 1.2.2004

בואו נגיד את האמת: חלק מהזכויות בקרקע שאנחנו תובעים מהמדינה - מוגזמות.

את מה שמגיע באמת, יש יותר סיכוי לקבל מממשלת עבודה-מרצ


פרשת הזכויות בקרקע הנלווית לסוגיית החלטה 979 שעלתה לכותרות בשבועות האחרונים, מחדדת מאוד מספר אמיתות שחשוב מאוד להבין את משמעותן. זאת, על מנת לכלכל את צעדינו מול המדינה בתבונה ובכדי להמנע מטיפוח ציפיות שאין סיכוי והצדקה למימושן.

 

למדינה עשוי להיות עניין להיטיב עם ארגון כלשהו בכפוף לשני תנאים עיקריים:

         א.         הוא ממלא משימות לאומיות (התיישבות, ביטחון, שמירה על קרקעות הלאום).

         ב.         הוא מיישם מודל חברתי הנוטל על עצמו משימות שמדינה מתוקנת חייבת לקחת על עצמה, כגון – ערבות הדדית, חינוך, יצירת מקומות תעסוקה וכו'. בקיימו תנאים אלה, חוסך הארגון כסף למדינה.

 

במשך שנים רבות נענה הקיבוץ לאתגרים הללו וזכה להכרה לאומית ולהסדרים כספיים נוחים שנתנו ביטוי כלכלי להכרה זו. אלא שבעשורים האחרונים התפתחה תנועת מספריים: מצד אחד התנועה הקיבוצית החלה להתנער משליחותה - הן בציר הלאומי והן בציר המודל החברתי; מצד שני הלכה ופחתה ההכרה בייחודו של הקיבוץ בקרב הביורוקטיה השלטונית. ובעצם הצמרת הפקידותית החלה לראות בקיבוץ גורם המהווה נטל, וככזה עבר זמנו ויש להצר את צעדיו.

 

***

 

על רקע תחושה זו עולה הזעקה כנגד המלצות ועדת הבר והתיקונים בהחלטה 979. חלק מהטענות מוצדק ואכן יש להיאבק על כך שכל מי שהתיישב בקיבוץ לפני שנים יזכה לאותן הטבות מהן נהנו דיירים ותיקים במבצעי היוון שהיו בת"א, חדרה וחיפה.

עם זאת, יש טענות שאינן להן הצדקה. המדובר באלה המתייחסות לזכויותיהם של תושבים חדשים. הן בוודאי לא מוצדקות על רקע ההתנערות הגוברת של הקיבוץ המתחדש ממשימות שמילא בתחום של ערבות הדדית ופיתוח מקורות תעסוקה. אם פנינו לפירוק מרכיבי השותפות כדי להפוך  ל"אחד האדם" – בל נצפה ליחס מיוחד מהמדינה. ל6א סביר שהיא תתן העדפות נדל"ניות לתושבים  שטרם הגיעו לקיבוץ וכלל לא ברור אם יגיעו, אפילו אם הםר בני משק.  מי שחפץ לגור לגור בישוב קהילתי – יתכבד וישלם למדינה את מחיר הקרקע שמשלם כל תושב חדש באותו איזור. כידוע לא התקיימו מבצעי היוון בת"א שהעניקו הטבות עתידיות בקרקע לבנים של תושבים ותיקים. הטענות על קיפוח בנושא זה אינן מוצדקות גם משום שהמלצות הבר מאזנות בין הפגיעה בזכויות של הדיירים (חברים) הותיקים לבין ההטבה שניתנת לדיירים העתידיים.

מסקנת ביניים: עדיף היה להמנע מכל מהלך שיוך הדירות ששיחק לידי ממ"י בבואו לקעקע את אחיזתנו בקרקע. טוב היתה עושה התנועה לו חיפשה דרכים אחרות ליצירת נכס על שם החבר ולעידוד תהליכי קליטה בקיבוצים. ניתן עדיין לבנות חלופות כאלה – אם יושקע המאמץ המשפטי/חשבונאי/מימוני בכך.

 

***

 

יש טעם להיאבק נגד רכיבים בהמלצות ועדת הבר. ואולם  עדיף להתמקד בנושאים המאיימים על כל הקיבוצים. אמנה שלושה כאלה:

  • אילוץ היום הקובע.
  • יצירת אבחנה בין שטח המגורים בקיבוץ לבין שאר השטחים הציבוריים.
  • קיבוע מספר הנחלות כאילוץ לגודלו הדמוגרפי של הקיבוץ.

 

יש סיכוי וטעם למאבק  רק אם הוא מלווה בכוונה אמיתית לבניית הקיבוץ כישוב שיש לו ערך מוסף מבחינת צרכיה של המדינה. זה לא אומר חזרה למודל של קיבוץ שיתופי קלאסי; זה כן אומר שעל קברניטי ה"קיבוץ מתחדש" להכריז ברורות על התחומים בהם ממשיך הקיבוץ לעסוק ביעדים העולים בקנה אחד עם צרכיה של המדינה.

כדי להצליח במאבק כזה יש לחדש את הרוח הקיבוצית/שיתופית גם ב"קיבוצים מתחדשים", ולפעול לשינוי הלכי הרוח בקרב הפקידות הבכירה באמצעות מאבק פוליטי שתכליתו – מפה פוליטית אחרת שתציב את הסולידריות והצדק החברתי במרכז סדר היום. את הדגל הזה מניבפות היום שתי מפלגות: העבודה ומרצ-יחד. מי שרץ קדימה אחרי פתרונות קסם אד-הוקיים – מקטין את הסיכוי של מאבק ציבורי בנושא זכויותינו בקרקע.. אולי נקבל מאולמרט עוד שבר אחוז של הנחה, אך לא נשקם  את מעמדנו החברתי, שהוא הבסיס לקיומנו כיישות בעלת ערך מיוחד. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



נכתב בתאריך
2/2/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו