עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

אפליה מתקנת זה לא הכל - אפליה מתקנת של השחורים בדרום אפריקה, סייעה למעט החזקים שביניהם לשפר את מצבם. ללא תקציבי חינוך ורווחה נדיבים, הרוב נותרו בשוליים

אפליה מתקנת זה לא הכל
מאת יותם מנור, 24.1.2006

אפליה מתקנת של השחורים בדרום אפריקה, סייעה למעט החזקים שביניהם לשפר את מצבם. ללא תקציבי חינוך ורווחה נדיבים, הרוב נותרו בשוליים

 

לפני כ-3 שבועות, חזרתי מהדרכה במחנה קיץ בדרום אפריקה. הייתה חוויה -  האוכל הדרום אפריקאי טוב (רק חבל שבמחנה אין כמעט אוכל), החניכים שיתפו פעולה, המדריכים היו גדולים, והישראלים היו ישראלים.

 

מעבר לניסיון החדש של להדריך במחנה קיץ יהודי רפורמי בחו"ל, זכיתי ללמוד ממקור ראשון על דרום אפריקה- פוליטיקה, אקטואליה, בעיות, הה שנקרא - "המצב".

 

דרום אפריקה, או רפובליקת דרום אפריקה היא המדינה הכי דרומית באפריקה, והיא ידועה במיוחד בזכות המעבר משלטון אפרטהייד לשלטון דמוקרטי (בפועל, משלטון המיעוט הלבן לשלטון הרוב השחור) בדרכי שלום וללא אלימות.

 

קצת היסטוריה:  בשנת 1910 דרום אפריקה (אז איחוד דרום אפריקה), קיבלה אוטונומיה שלטונית מבריטניה, והייתה לחברה בחבר העמים הבריטים.

 

בשנת 1948 עלתה לשלטון המפלגה הלאומית, מפלגה ימנית, שבמהלך שלטונה עיגנה בחוק את חוקי האפרטהייד השונים – המפרידים בין המיעוט הלבן לרוב השחור בכל תחומי החיים – חינוך, משרות ציבוריות, עבודה, והגבלות בחוקים על השחורים, כמו הגבלה על חופש התנועה, איסור נישואים בין גזעיים ועוד.

 

בשנת 1961 פרשה דרום אפריקה מחבר העמים הבריטי ושינתה את שמה לרפובליקת דרום אפריקה.

השחורים בדרום אפריקה חיו בתנאים תת-אנושיים, וכל התנגדות למשטר מצד השחורים דוכאה ביד ברזל.

 

לאחר לחץ פנימי ובין לאומי גדול, בוטל בשנת 1990 האפרטהייד, ובשנת 1994 נבחר נלסון מנדלה  לנשיאות המדינה בבחירות הרב-גזעיות הראשונות. כיום ממשיכו של מנדלה, מבקי, עומד בראש מפלגת ה-ANC (הקונגרס הלאומי האפריקני), שמחזיקה בידה יותר משני שליש מהפרלמנט, מצב שלא צפוי להשתנות בזמן הקרוב.

 

כצפוי, ביטול האפרטהייד גרר אחריו תגובות חיוביות בין לאומיות, הסנקציות בוטלו ודרום אפריקה חזרה לחבר העמים הבריטים. הדרום אפריקאים עצמם, מאוד מרוצים מהדרך הדמוקרטית ונטולת האלימות בה בוטל האפרטהייד, ומשודרת תחושה שהם בדרך הנכונה אל המנוחה והנחלה.

 

***

 

ניתן לערוך מספר השוואות בין ההיסטוריה של דרום אפריקה לזאת שלנו. אבחר שלא ללכת בכיוון אותו אוהבים הדרום אפריקאים, ולהשוות את האפרטהייד לכיבוש – והשאלה האם אני מסכים איתם או לא. אני מעוניין ללכת בכיוון אחר, כיוון אליו הדרום אפריקאים, כך למדתי, לא אוהבים להפנות את מבטם.

 

ביטול האפרטהייד מתלווה, או אמור להתלוות, בחוקים הנועדים לצמצם את אי השוויון החמור בחברה הדרום אפריקאית. ואכן, מהר מאוד חוקקו חוקי אפליה מתקנת לטובת השחורים במציאת עבודה.

 

אך החסר רב על הנמצא. מעבר לחוקי האפליה המתקנת בעבודה לא חוקקו חוקים נוספים הדואגים לרווחה, חינוך ובריאות (ונושא זה אכן נמצא בסדר היום, בעיקר בזכות, או יותר נכון בגלל התפשטות האיידס) של השכבות החלשות. כמו כן, האפליה המתקנת משפרת את מצבם של השחורים המסוגלים להתחרות על לבנים בעבודות של מעמד בינוני ומעלה – חלק קטן מאוד באוכלוסיית השחורים.

 

בעקבות חוקי האפליה המתקנת, ה"שוויון" יצר אליטה שחורה קטנה, הקיימת לצד האליטה הלבנה הישנה, כאשר רובו המוחץ של הציבור (רובו ככולו כמובן שחור) נשאר באותו המצב הכלכלי, מלפני ביטול האפרטהייד.

 

בעיה נוספת שצמחה לאחרונה היא הניתוק המוחלט של הציבור מהפוליטיקה והשיח הפוליטי. כפי שנאמר, הרוב השחור ברפובליקה מעניק למפלגת השלטון רוב מוחלט (המאפשר אף את שינוי החוקה) זה 11 שנים, והתמיכה במפלגת השלטון נשארת בעינה. לכן גם הרוב התומך – שעדיין לא מבין פוליטית את העובדה שהאי שוויון לא מטופל על ידי הממשלה – וכן המיעוט המתנגד – המרגיש, ובצדק, כי סיכויו ליצור שינוי פוליטי שואפים לאפס – מתנתקים מהפוליטיקה, ונשארים אדישים ל"מצב".

 

***

ומה איתנו? אמנם, בישראל אין רוב אוטומטי לאף מפלגה בכנסת. אך בשלושים שנה האחרונות (יש שיאמרו, למעט הפסקה קצרה בממשלת רבין) כל מפלגות השלטון, במדיניותן הכלכלית הדורסנית, למעשה לא מייצגות את העם אותו נבחרו לייצג, ולא פועלות למען רווחת החברה והאדם. תופעה זו אף הוקצנה בשנים האחרונות, בדמות שינוי של ה-20 מנדטים, והליכוד של ה-40. תופעה זו לוותה בשאננות ומיאוס הולכים וגוברים כלפי הפוליטיקה בקרב הציבור, ואחוז ההצבעה בבחירות הולך ויורד עם השנים האחרונות.

 

אצלנו אין רוב אוטומטי. המצב אליו נקלענו הוא לא הכרח, ולכן השאננות אינה במקום. בבחירות הקרובות, יש אלטרנטיבה. אני הייתי שמח לראות את הדרום אפריקאים יוצאים משאננותם, כיוון שמצבם קשה משלנו. אך יותר מכך, לא הייתי רוצה שהשאננות שלנו תביא אותנו למקום בו הם נמצאים. הבחירות הן בעוד חודשיים וקצת - אני הולך לעשות ככל שביכולתי כדי שבממשלה תשב מפלגה שבאמת מייצגת אותי ואת העם- ואתם?

 

הכותב הוא תלמיד כיתה י"ב מקיבוץ תמוז



נכתב בתאריך
24/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו