עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קול אדוניו - כדובר התנועה הקיבוצית, לא היה עופר קול - קול התנועה הקיבוצית. הוא היה שופרו האישי של מזכיר התנועה, גברי ברגיל. האם זו הסיבה שברגיל

שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
קול אדוניו
15.1.2006

ראשי   > אידיאלי
עופר קול

 

כדובר התנועה הקיבוצית,

לא היה עופר קול - קול התנועה הקיבוצית.

הוא היה שופרו האישי של מזכיר התנועה,

גברי ברגיל.

האם זו הסיבה שברגיל רואה בו

מועמד מועדף לעריכת הדף הירוק?


אילו מונה אורי דן לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, כל הארץ היתה סוערת. אפילו בימים אלה של פולחן אישיות לאריאל שרון, הדמוקרטיה הישראלית לא היתה סובלת את מינוי שופרו האישי של ראש הממשלה לעמדה כה בכירה בתקשורת הישראלית. כל דמוקרט מבין, שאין דמוקרטיה ללא עיתונות חופשית ואין עיתונות חופשית שהינה שופרו של הממסד.

 

עיתונות טובה, מעצם טבעה, הינה אופוזיציה לממסד. אין היא אופוזיציה במובן של תמיכה בהשקפות ודעות המנוגדות לאלו של הממסד, אלא בכך שתפקידה לבקר את הממסד, לחפש את מחדלי הממסד ולחשוף אותם, להצליף בו לעת הצורך, לעמת את מעשיו עם הבטחותיו ועם צרכי המציאות, לתת במה רחבה גם למתנגדים לממסד ולעמוד בלחציו. עיתונות שאינה אופוזיציה לממסד אלא משרתת אותו, מועלת בתפקידה ואינה ראויה לשם עיתונות.

 

לפני 5 שנים, התפטרתי מחברותי ברשות הציבורית של עיתון "הקיבוץ". היה זה בתום ישיבה סוערת, לאחר שהעיתון העז לפרסם ראיון עם אריאל שרון ערב הבחירות לראשות הממשלה בהן הוא נבחר לתפקידו. מזכיר התק"צ נתן טל סבור היה שיש למנוע מחברי הקיבוץ להיחשף דרך עיתונם ל"צד הרע" בבחירות. על עורכת העיתון אורה ערמוני הוא איים בפיטורין שלה ושל מערכת העיתון, אם תפרסם את הראיון. בישיבת הרשות, ציפיתי שכל חברי הרשות יתייצבו כאיש אחד מאחורי אורה והמערכת, יתנו לה גיבוי מוחלט על החלטתה המקצועית ועל עמידתה בלחצי הממסד ותגנה בחריפות את מזכיר התנועה על התנהגותו הברוטאלית והאנטי דמוקרטית – איום על פרנסתם של עיתונאים אם יעזו לפעול בניגוד להנחייתו.

 

****

 

במקום זאת, מצאתי רשות ציבורית מפוחדת ומשתפנת, הנותנת למזכיר התנועה במה לנבוח על עורכת העיתון מבלי להתייצב להגנתה. יצאתי מהישיבה הזאת, ולא חזרתי עוד לפורום. נתן טל לא היה לבד. יחד עמו הופיע דובר התנועה עופר קול. נתן טל היה נופת צופים לידו. הדובר הרשה לעצמו להשתלח בצורה חסרת רסן ובאלימות מילולית בוטה, בעורכת העיתון ובמערכת, ובי – שהייתי היחד שהעז להגן עליהם. באותם ימים, הייתי בשלהי תפקידי כדובר ועד יישובי הגולן, ומבחינה מקצועית לא חשתי הערכה רבה ליכולתו המקצועית ולכישוריו של קול, אם לנקוט לשון המעטה. אבל בישיבה הזאת, הבנתי עד כמה מדובר במינוי חמור ומסוכן מבחינה תנועתית ודמוקרטית.

 

כדובר התנועה הקיבוצית, לא היה עופר קול - קול התנועה הקיבוצית. הוא היה קול אדוניו. הוא היה שופרו האישי של מזכיר התנועה גברי ברגיל. בכך, סיגלה לעצמה התנועה הקיבוצית גינונים המתאימים אולי (גם בכך אני מפקפק) מפלגה פוליטית, אך לבטח לא תנועה חברתית, התיישבותית. הוא היה קצין התקשורת האישי של המזכ"ל.

 

לפני 15 שנים פרסם חנוך ברטוב את ספרו "זה אישל מדבר". גיבור הספר, אסף לוויתן, מכונה "אישל", כיוון שבמשך עשרים שנה היה "איש של", שופרו ונושא כליו של הפוליטיקאי הבכיר אביק סער, ומעצב דימויו כמנהיג לאומי. אישלים למיניהם, אינם בדיוק האנשים להם נתונה אהדתי, אחת היא אם קוראים להם שמעון שבס או אורי דן. ובכל זאת, יש הבדל בין להיות "אישל" יצחק רבין או אריק שרון, לבין להיות "אישל" ... גברי ברגיל.

 

והנה, "אישל" זה הינו מועמד מוביל לתפקיד עורך "הדף הירוק". גברי ברגיל דוחף את מינויו לתפקיד זה. נקל לשער איזה פנים יהיו לעיתון, שעורכו הראשי הוא "אישל" ראש הממסד, ששליחותו העיתונאית היא לבקר אותו. מצמררת המחשבה על תנועה, שראש הממסד שלה ממנה את מקורבו ושופרו לעורך העיתון שלה.

 

שלושה מועמדים מובילים מתמודדים על תפקיד עורך "הדף הירוק" – יעקב לזר, אורית פראג ועופר קול. יש המסתייגים מאורית, כיוון שאין היא שייכת לקיבוץ הארצי, אלא היא חברת קיבוץ דפנה, רחמנא לצלן. עופר קול כלל אינו חבר קיבוץ, אך יש לו כישורים אחרים ההופכים אותו ראוי לתפקיד – היותו נושא כליו של המזכיר.



נכתב בתאריך
15/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו