עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הצד החברתי של הדירקטור - כללי המשחק החדשים בניהול חברות עסקיות, מחייבים מנהלים ודירקטורים לשלב בין שיקוליהם את האינטרסים של הציבור הכללי

הצד החברתי של הדירקטור
מאת שרה אדום, 10.1.2006
ד"ר שרה אדום

 

כללי המשחק החדשים

בניהול חברות עסקיות,

מחייבים מנהלים ודירקטורים

לשלב בין שיקוליהם

את האינטרסים של הציבור הכללי


שתי הרצאות הפתיחה בקורס המתקדם לדירקטורים ומנהלים בכירים בקיבוצים, המתקיים במדור ללימודי חוץ בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית (התכנית ייעודית לקיבוצים), עסקו באחריות החברתית של דירקטורים בחברות עסקיות.

פרופ' יהודה דון (אוני' בר-אילן), החוקר את כלכלת הקיבוץ משנות ה-50, התכבד בהרצאת הפתיחה. הרצאתו עסקה באופן ספציפי בדירקטורים של מפעל קיבוצי. פרופ' דון ערך השוואה בין אחריות חברתית של דירקטורים ב-3 סוגי מפעלים:

 

  1. מפעל בקיבוץ שיתופי, קלאסי.
  2. מפעל  ב"קיבוץ המתחדש".
  3. מפעל פרטי, לא קיבוצי.

מטרות מפעל בקיבוץ השיתופי הן השאת הרווח לטובת חברי הקיבוץ ומתן מקומות עבודה לחברי הקיבוץ. מפעל בקיבוץ השיתופי שוכר כ"א מקצועי לפי הצורך, אך המנהל שלו אינו בן-חורין, כדברי פרופ' דון, להעדיף שכירים על פני חברים. מכאן, למנהלים ודירקטורים במפעל של קיבוץ שיתופי יש מחויבות להעסקת חברי הקיבוץ, זאת בנוסף להגדלת ההכנסה לקיבוץ. אלו מטרות שהן כלכליות וחברתיות. השיקול החברתי מייחד את המפעל הקיבוצי מהפרטי שבו השיקול העסקי של השאת הרווח לטובת הבעלים הוא השיקול המרכזי.

 

חובת הדירקטור בקיבוץ המופרט

ב"קיבוץ המתחדש", בו כל ענף נמדד במדדים של רווח כספי וכל חבר אחראי לפרנסתו, משוחררת, לכאורה, הנהלת המפעל ממחויבותה להעסיק חברי הקיבוץ כעובדים במפעל. במובן זה דומה המפעל  למפעל הפרטי שמטרתו היא השאת הרווח. אלא, אומר פרופ' דון, למנהלים ודירקטורים של מפעל ב"קיבוץ המתחדש" יש אחריות לדאוג להכנסה ראויה (שווה לפנסיה) לחברים הותיקים של הקיבוץ, אשר השקיעו תמורת עבודתם במפעל, במקום לחסוך לזקנתם. לדעת פרופ' דון, למרות השינוי במבנה הקיבוץ אין הדירקטורים של המפעל ב"קיבוץ המתחדש" יכולים להשתחרר מאחריותם החברתית לחברים הותיקים של הקיבוץ.

ד"ר עירית קינן (האחראית על המעורבות החברתית באוני' חיפה) עסקה באחריות חברתית של דירקטורים בחברות עסקיות (לאו דווקא בקיבוצים). השאלה המרכזית שהעלתה ד"ר קינן, מה זו "אחריות חברתית בעסקים"?

סקירה היסטורית של התפתחות הפירמה מלמדת שבתחילת הדרך התנאי לקבל אישור מהממשל להקים פירמה עסקית היתה התחייבות המקימים ש"תכלית הפירמה היא טובת הציבור". בשתי המאות האחרונות נמחקה "טובת הציבור" מתכלית הפירמה ונותרה המטרה רק של השאת הרווח למשקיעים.

לדברי קינן, המגמה בעולם כיום היא לחייב את הדירקטורים לנהל את החברה לא רק על פי האינטרסים של בעלי המניות, אלא גם על ידי האינטרסים של בעלי העניין: קבוצות שבהן נכללים ספקים, צרכנים, העובדים, והציבור שעשוי להיות מושפע מהחלטות החברה. נשאלת השאלה: האם אחריות חברתית בעסקים (להלן: אח"ב) צריכה להיחשב סוגיה אסטרטגית של העסק, שמצריכה פיקוח של הדירקטוריון.

 

הום דיפו ויערות הגשם

אם בוחנים לעומק את הדיון על אח"ב, שנראה מעט מעורפל, התשובה היא שסוגיות של אח"ב הן למעשה סוגיות של משילות (governance) עסקית, ולכן שייכות בהחלט לסדר היום של הדירקטוריון.  דוגמא טובה להמחשת הנושא ניתן לקחת ממה שהתרחש ברשת הגדולה של Home Depot: ב- 1998 היה התאגיד הגדול בעולם לסחר בעץ תחת מתקפה של ארגון להגנת יערות הגשם (RAN). הארגון האשים את הום-דיפו בעשיית עסקים עם ספקים שהרסו את יערות הגשם העתיקים. הם ניהלו מערכת מתוקשרת של מאבק בהום-דיפו ולבסוף הביאו להתארגנות מחדש של הום-דיפו בנושא: הום-דיפו יצרו עמדת הנהלה ברורה שמאחוריה התארגנות ניהולית שהביאה ליצירת מערכת שתמנע פגיעה ביערות. מונה אדם מיוחד לתפקיד של מנהל פרויקטים סביבתיים גלובאליים, אשר בנה מערכת שמאפשרת מעקב אחרי מקור העץ שמסופק לחברה ו/או נמכר על ידה, ומונע קניה ומכירה של עצים מוגנים. התאגיד זכה לשבחים מהארגון הסביבתי, הציל את שמו הטוב, והרחיב את עסקיו. בחינת הנושא מראה שזהו עניין ברור של משילות. שכן, ההתמודדות עם טענות הארגון הסביבתי הביא לדיון בנושאים נוספים:

 

·         הגבלת הכוח של התאגיד.

·         גבול האינטרסים של בעלי המניות במדיניות של התאגיד.

·         יצירת מאזן בין האינטרסים של בעלי המניות לבין אינטרסים רחבים יותר של הציבור.

·         הגורמים שיש להם זכות אמירה ביחס לקבלת החלטות בתאגיד.

 

כל אלה הן סוגיות ברורות של אסטרטגיה ארגונית, ולכן שייכות לתחום האחריות של הדירקטורים.

למעשה, אנו נמצאים בעידן של כללי משחק חדשים בניהול חברות עסקיות, ומנהלים ודירקטורים יהיו מוכנים טוב יותר לתפקידם אם ייטיבו להבין שאחריותם הניהולית כיום היא לנווט את החברה שבדירקטוריון שלה הם חברים באופן שישלב בצורה המיטבית בין האינטרסים של יחידים, חברות, והציבור הכללי.

כללי המשחק החדשים מכניסים לתמונה שחקנים חדשים: בעלי עניין, ולא רק בעלי המניות. והם מייצרים מצב שמחייב את מנהלי החברות לדווח ולקחת אחריות בנושאים שבהם החלטותיהם משפיעות על היבטים כלכליים, סביבתיים, וחברתיים, של בעלי העניין.

 

ההתפתחויות בתחום בעולם מורות על ארבע מגמות שכולן מובילות להשפעה משמעותית על תפקיד הדירקטוריון:

 

·         לחצים גוברים על עסקים לתת לבעלי העניין תפקיד במשילות/ניהול העסק

·         לחצים גוברים על עסקים להגברת השקיפות ביחס לאופן בו הם מנהלים סוגיות חברתיות, כלכליות וסביבתיות

·         רגולציה הדוקה יותר לגבי מרכיבים שכיום עדיין נחשבים לצורות התנדבותיות של אחריות חברתית

·         אינטרס עולה בקרב קהילת המשקיעים בזיקה שבין ערכים של בעלי המניות לבין ביצועים לא כספיים של החברות.

 

כיום עדיין אין חקיקה בתחום ברוב המדינות וברוב הנושאים, אך זה הולך ומתפתח במדינות שונות

 

אתיקה פנימית ואתיקה חיצונית

האתגר הגדול ביותר של מנהלים בעתיד יהיה לוודא שהחברה העסקית שבניהולם תנווט נכון בין התביעות המתחרות של בעלי המניות ובעלי העניין. הנהלות ודירקטורים יצטרכו להעמיק את ההבנה שלהם לגבי הגורמים והרשתות (networks) – כלכליים וחברתיים כאחד – המשפיעים על יציבות החברה העסקית. הם יצטרכו להגביר את הרגישות שלהם לסיכונים שאינם כספיים ולבנות את היכולת שלהם לפקח על תגובות העסק לדרישות הגדלות והולכות מצד ממשלות ומשקיעים ליתר הקפדה בניהול ובשקיפות של ההשפעות הסביבתיות, חברתיות וכלכליות של החברות העסקיות.  

יש מקום לטעון, שעם כל החיוב בתהליך הזה, יש בו סכנה – זו הסכנה של התפרקות המדינה ממחויבותה לאזרחיה, והטלת מירב האחריות על העסקים ו/או על המגזר השלישי. אחת הטענות היא שאם יעלו את שכר המינימום למשל, יביא הדבר לפשיטת רגל של עסקים ובהכרח גם לפיטורי עובדים. ייתכן. זו בדיוק הנקודה:

אם אמנם תשלום של שכר עבודה שמאפשר מחיה הוא מעבר ליכולתם של המעסיקים הפרטיים, האין זו אחריותה של המדינה להתערב ולסייע? במילים אחרות, האם "אחריות חברתית" איננה גם הדבר הפשוט שאומר שכאשר השוק נכשל בהבטחת חלוקתם של מספר מצרכים חיוניים כגון דיור, מזון בריא, וחינוך  - על הממשלה להתערב ולסייע?[1]

טענה זו איננה מנסה "לשחרר" את העסקים מאחריותם... אלא למנוע מצב שבו המדינה מתנערת מאחריותה ליצירת מדיניות חברתית-כלכלית כוללת, ומטילה את האחריות על העסקים.

ייתכן שהפיתרון נמצא ביצירת זיקה הדוקה בין "אחריות חברתית" לבין "אתיקה". בהקשר הזה ניתן אולי לפרש את המונח אתיקה בהקשר של הוגנות. והוגנות היא אולי המגן היחיד של האדם מפני עצמו.

במילים אחרות, אתיקה בניהול עסקי צריכה להתייחס לא רק לניהול ישר, מקצועי והוגן של העסקים וקשרי הלקוחות, לא רק בקשרי הארגון כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים: היחסים שבין בעל ההון לבין מי שעבודתו מאפשרת את ייצורו של ההון הזה.

בהקשר של האחריות החברתית, נראה שיש לשאול האם תכניות האתיקה למיניהן מופנות רק כלפי חוץ או גם כלפי פנים. במילים אחרות, האם ייתכן שתכניות האתיקה יחייבו את העובדים לפעול באופן אתי כלפי הלקוחות ואלה כלפי אלה, בעוד שההנהלה איננה מיישמת את האתיקה הבסיסית ביותר של תנאים הוגנים כלפי עובדיה?

 

השאלות המרכזיות בדיון:

מה זו אחריות חברתית של מנהלים ודירקטורים?

האם אחריות חברתית בעסקים, היא סוגיה אסטרטגית של עסק ומצריכה פיקוח של הדירקטוריון?

דילמות מרכזיות:

·         בעולם בו כוחם של תאגידים גלובליים גדול מכוחן של מדינות, איך מגבילים את כוח התאגיד?

·         מהו הגבול של האינטרסים של בעלי המניות במדיניות של התאגיד?

·         איך יוצרים איזון בין האינטרסים של בעלי המניות לבין האינטרסים של הציבור הרחב?

·         מי הגורמים "בעלי העניין" שיש להם "זכות אמירה" ביחס לקבלת החלטות בתאגיד?

 

סיכום

1.      לדירקטורים של מפעל/עסק בקיבוץ המתחדש אחריות חברתית, במובן של חובה למקור כספי לקיומם של החברים הותיקים "חלף פנסיה", אשר השקיעו את תמורת עבודתם בפיתוח המפעל/עסק במקום בחיסכון לעת זקנתם.

2.      לאחרונה מתפתחת בעולם מגמה לחייב את הדירקטורים לטובת כל בעלי העניין ולא רק על פי האינטרס של בעלי המניות. לשלב בתמורה אופטימאלית בין אינטרסים של יחידים, חברות וכלל הציבור.

3.      האתגר הגדול של המנהלים יהיה לנווט נכון בין הניגוד שבין תביעות בעלי המניות לאלו של בעלי העניין.

4.      יצירת זיקה בין "אחריות חברתית" ל"אתיקה". אתיקה בניהול היא לא רק ניהול מקצועי, הוגן והגון של העסקים כלפי חוץ, אלא, גם היחסים בין בעלי ההון לעובדים, אלו שעבודתם מאפשרת את ייצור ההון.

5.      הכותבת היא יועצת לניהול ומשמשת כמנהלת האקדמית של הקורס המתקדם לדירקטורים

 

 

הכותבת היא יועצת לניהול ומשמשת כמנהלת האקדמית של הקורס המתקדם לדירקטורים


נכתב בתאריך
10/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו