עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

נפלתי בין חורי הרשת - על הפער העצום בין ההבטחות הגדולות של "השינוי", לבין חוסר האונים של מי שנקלע למצוקה ונופל בין חורי רשת הביטחון

נפלתי בין חורי הרשת
שם הכותבת והקיבוץ שמורים במערכת, 8.1.2006

על הפער העצום בין ההבטחות הגדולות של "השינוי", לבין חוסר האונים של מי שנקלע למצוקה ונופל בין חורי רשת הביטחון


אני חברת קיבוץ. בת קיבוץ.

התגרשתי בחודש האחרון אחרי שנה קשה שעברה עלי מאז נפרדתי מאבי ילדיי.

כיום אני לא עובדת, בונה תוספת לדירה אליה אני מחויבת להתפנות תוך חודשיים ונמצאת בחובות לבנק, לקיבוץ, לחברים ולמשפחה בסך של כ-100,000 ש"ח.

אינני עובדת, לכן איני זכאית לקבל מהקיבוץ את רשת הביטחון.

אני חברת קיבוץ – ולכן אינני זכאית לקבל את תמיכת המדינה.

ללא עבודה, ללא רשת ביטחון, ללא אבטחת הכנסה – מצבי הפיננסי הולך ומתדרדר במהירות, מצד אחד הוצאות היום-יום הקבועות והבלתי נמנעות ומהצד השני – ההשקעה החדשה שנדרשה לשם המעבר לדירה החדשה.

בין הניסיונות לסיים את לימודי התואר, לחיפוש עבודה חדשה ובעיקר ספיגות והדיפות במהלך תהליך פרידה קשה, מצאתי את עצמי עוסקת מרבית שעות היום בניסיונות הישרדות פיננסיים ונפשיים, במטרה להמשיך ולשמור על שפיות המשפחה שלי, למרות התנאים הכמעט-בלתי-אפשריים.

התוצאה: כל הזמן והאנרגיה שלי מושקעים בתהליכי בלימה לא יצרניים. מבחינת הקיבוץ – אני לא עובדת, ולכן אינני זכאית לקבל ממנו דבר במסגרת מנגנוני הערבות ההדדית.

הקיבוץ התנער ממחויבותו להעמיד לרשותי דיור מתאים. מבחינת הקיבוץ יכולתי לעבור אל אותה דירת שני חדרים עם ילדי, לחיות בתנאי מעברה, וזה היה בסדר. אין לו שום מחויבות לספק לי דיור הולם. יש שיוך.

הקיבוץ התנער ממחויבותו לעמוד לעזרי בשעת מצוקה. במלחמת הגירושים הקשה שבעלי מנהל נגדי – לא קיבלתי בשום שלב איזו שהיא תמיכה כלכלית, נפשית, משפטית או אחרת. העזרה היחידה מוענקת לי ממחלקת הרווחה של המועצה האזורית.

הקיבוץ התנער גם ממחויבותו להעניק לי הגנה כלכלית. חובותיי – בין אם מדובר בכלכלת ילדיי, מקום מגוריי או הוצאות הביגוד שלי - הם היינו הך והם שלי בלבד.

אז אין ערבות בדבר דיור, אין ערבות כלכלית וגם אין ערבות בנוגע לתמיכה האישית, היכן אם כן באה הערבות ההדדית לידי ביטוי? באיזה מצב ייתכן מצב בו אהיה זכאית לתמיכת הקיבוץ בשעה שאני במצוקה?

 

אני זוכרת שעשינו את השינוי בקיבוץ, ודיברנו על מנגנוני הערבות ההדדית, התלבטנו כיצד הם יפעלו, כיצד נבטיח את יישומם, כיצד נדע שלא מתפתחות ביישוב המיוחד שלנו תופעות חברתיות קשות שינבעו ממצוקה, משום שהדאגה העיקרית שלנו בזמן כתיבת "החוברת" היתה שיש בתכנית החברתית-כלכלית החדשה פוטנציאל גדול ליצירת מצוקה כלכלית. והיה חשוב לנו להבטיח שאצלנו זה לא יקרה.

 

עכשיו אני מוצאת את עצמי בקיבוץ החדש הזה, ללא יכולת התפרנסות, ללא מנגנוני הגנה, רק אני לעצמי.

וניראה לי שזה לא מה שהיה בתכנית ההיא.

 

 



נכתב בתאריך
8/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו