עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הביקורת שהתאחרה - ההצטרפות, המאוחרת אמנם, של כלכלנים בכירים אל ביקורתם של "החברתיים" נגד האורתודוקסיה הימנית השולטת באקדמיה הכלכלית, מאירה את כוחן של עמדות ערכיות גם בעולם הציני והממוסחר של זמננו

הביקורת שהתאחרה
מאת דני גוטווין, 3.1.2006
פרופ' דני גוטווין

 

ההצטרפות, המאוחרת אמנם, של כלכלנים בכירים אל ביקורתם של "החברתיים" נגד האורתודוקסיה הימנית השולטת באקדמיה הכלכלית, מאירה את כוחן של עמדות ערכיות גם בעולם הציני והממוסחר של זמננו


מעולם לא היה מצבה של האקדמיה הכלכלית הישראלית פחות נוח. בשבועות האחרונים, כמו איזה עינוי סיני, מטפטפים העיתונים ראיונות וידיעות בדבר הסתייגויות של כלכלנים בכירים מקודשי המקצוע, או מוטב לומר - מעיקרי האמונה שלו. מרחיק הלכת מכולם הוא לא פחות מאשר המשנה לנגיד בנק ישראל, הפרופ' אביה ספיבק, שבמאמר במקומון ירושלמי ובראיון ארוך ב"מוסף הארץ", תיאר את המבוא לכלכלה הנלמד באוניברסיטאות במונחים שעד כה היו שמורים לתיאור הלימודים בסמינרים לכמרים.

מדבריו של ספיבק עולה כי לימודי הכלכלה מכשירים בעיקר אנשים בעלי השקפת עולם קפיטליסטית צרה, תוקפנית, נטולת רחמים, אך בעיקר מנותקת מן ההוויה המשקית והחברתית בארץ. מקצועני הכלכלה הישראלים עולים מתיאוריו של ספיבק כמו כת ישועית  הנחושה לקדם את  האורתודוקסיה שלה בכל מחיר.

אבל ספיבק לא לבד. בכנס שנערך לאחרונה במוסד ון ליר, יצאה קבוצה מרשימה של כלכלנים בכירים בביקורת - שלא ניתן להגדירה אלא כקטלנית - על היומרות המקצועיות העומדות בבסיס האידיאולוגיה הכלכלית שהשליטו כאן נערי האוצר וכוהני המדורים הכלכליים בתקופת מהפכת ההפרטה. פרץ הביקורת הזה מעורר את השאלה מדוע לא נשמע קולם של הכלכלנים הביקורתיים בבהירות כזאת עד היום.

מסקנותיהם אינן שונות מאלו שהשמיעו פעילים חברתיים שזולזלו עד דק במשך התקופה בה נשחקה מדינת הרווחה הישראלית וניבנה כאן שלטון האוליגרכים - "הגאידמקרטיה".

רעיונות אלה אכן אינם חדשים. בעיקרם הם הועלו לדיון ציבורי כבר בשנות השמונים על ידי הכלכלנית אסתר אלכסנדר, שנמצאה על קו התפר שבין הממשלה לאקדמיה.

 

****

 

אם אפשר היה לדחות את ביקורת "החברתיים" כביקורת לא מקצועית, הנובעת מנהמת הלב ולא מן הלוחות הסטטיסטיים והמחשבים, אי אפשר היה לומר זאת על אלכסנדר שהצביעה כבר לפני שנות דור על הכלכלה האקדמית בישראל כראש החץ האידיאולוגי של פירוק מדינת הרווחה והגדלת אי השוויון.

ואם לא אלכסנדר, אזי פרופסור ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה. שטיגליץ, שהיה סגן נשיא הבנק העולמי ופרש ממנו, מתח בכתביו ביקורת קטלנית על הנחות היסוד הכלכליות של מדיניות הבנק, אותן הנחות שהפיצה בישראל האקדמיה הכלכלית. 

מתן פרס נובל לשטיגליץ היה בגדר הכרה - מאוחרת אמנם – בתרומתו, אלא שעל כלכלני ישראל הדבר עשה רושם מועט בלבד והם הוסיפו לשנן ולהטיף תורות שהתבררו לפחות כשנויות במחלוקת. 

לשתיקת הכלכלנים הביקורתיים היו השלכות מעבר לתחומי הוויכוח המקצועי. בשתיקתם אפשרו את העצמתה של היומרה המדעית-מקצועית שבה התעטפה מהפכת ההפרטה.

כל מי שחשו, ערכית ומוסרית, כי הדרוויניזם שהשתלט על ישראל מעוות ומסוכן, הושתקו מיד כמי שיוצאים נגד האובייקטיביות המקצועית.

 

****

 

לא היה מקום שבו המקצוענות הכוזבת הזאת חוללה שמות יותר מאשר בתנועה הקיבוצית.

חיסולו של הקיבוץ השיתופי הוצג כמרשם שאין לערער עליו של מדע הכלכלה. כל מי שהעז לחלוק על המרשם הוקע כ"אידיאולוג החי בעבר".

התנועה הקיבוצית היתה אמנם מקרה קיצוני, אך לא יחיד. קופות החולים הפכו למרכזי רווח על חשבון בריאותם של האזרחים ולתפארת חברות הביטוח; חברות הקבלן ניבנו בשם הגמשת שוק העבודה, מונח שנלקח מספרי הכלכלה אל טורי העיתונים כדי לכסות על מה שבלשון פשוטה נקרא עושק, וזו רק רשימה חלקית.

מדוע רק עתה נשמע ברמה קולם של הכלכלנים הביקורתיים? ניסוח נכון יותר של שאלה זו יהיה – מדוע רק עתה ניתן פומבי לרעיונות שהביקורת החברתית העלתה זה מכבר?

התשובה לשאלה זו מאירה את כוחה של השקפת העולם - את כוחן של העמדות הערכיות גם בעולם הציני והממוסחר של זמננו.

 

****

 

מי שסדק את תורותיה של האקדמיה הכלכלית היתה דווקא הביקורת החברתית-ערכית, זו שטענה כי הגידול באי השוויון, הפגיעה בהון האנושי, ויצירת אי בטחון חברתי פוגעים לא רק בכבוד האדם וברווחתו, אלא מערערים גם את יסודותיה של המשק הישראלי כולו.

האמירה "כולנו חברתיים" מבטאת את המהפך הגדול שהצליחה הביקורת הערכית הזו לחולל בארץ, בהופכה משוליים למרכז.

ביקורת ערכית זאת ערערה את מעמדה של האורתודוקסיה האקדמית, חשפה אותה ככלי שרת אידיאולוגי ועסקי ודחקה אותה לעמדת התגוננות. בפירצה שיצרה הביקורת החברתית נכנסו עתה הכלכלנים הביקורתיים. את הסדק הזה יש להמשיך ולהרחיב.

עתה, כאשר הביקורת הכלכלית חוזרת על הביקורת החברתית, תפקידם של החברתיים הוא להגדיר את קו האופק הבא של מאבקם.

אם בעבר הם ביקרו את ההפרטה, את כלכלת השוק, את אי השוויון, את רווחי העתק ואת הניצול, עתה עליהם להגדיר את החלופה הסוציאל דמוקרטית או בעברית את הדמוקרטיה החברתית. גם כאן, לאחר שיוגדרו קווי המתאר הערכיים, אלה העוסקים בראוי ובנכון לאדם ולחברה, יבואו הכלכלנים וינסחו זאת בז'רגון המקצועי.

ב-1990 פירסמה אסתר אלכסנדר את סיפרה "כוח השוויון בכלכלה" (הוצ' הקיבוץ המאוחד). הכלכלנים המקצועיים ראו בכותרת זו משום סתירה. ואולם אסתר ו"החברתיים" טענו כי זו המציאות. ומהפכנים הרי מעצבים את המציאות מתוך סתירותיה.

 

 


ראו קישורים:
עוד אחד שלא מבין כלום בכלכלה - ראיון עם פרופ' אביה ספיבק, מאת מירון רפופורט, מוסף הארץ
על כלכלה מוצלחת וחברה שוויונית - מאת פרופ' אביה ספיבק
שווקים לא יכולים לנהל את עצמם - ראיון עם זוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, הארץ, 11.1.2001


נכתב בתאריך
3/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו