עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רוקדים על הסם - לא במפתיע כמה חברים העלו טיעון אווילי הקושר את פרשת הקוקאין בגשר הזיו לתהליכי ההפרטה שעבר הקיבוץ

שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
הרוקדים על הסם
2.1.2006

ראשי   > אידיאלי

לא במפתיע כמה חברים העלו טיעון אווילי

הקושר את פרשת הקוקאין בגשר הזיו

לתהליכי ההפרטה שעבר הקיבוץ


בטרם פתחתי את הגיליון האחרון של "הקיבוץ", לא היה לי ספק שאמצא בו לפחות מכתב אחד למערכת, היוצר קשר ישיר בין פרשת הקוקאין בגשר הזיו לבין הפרטת הקיבוץ. ואכן, מצאתי מכתב כזה, מאת דני ואלה מיטבתה. בכתבות בעיתונים השונים, חברים בקיבוץ גשר הזיו עצמו הביעו עמדה דומה – הכל בגלל ההפרטה. הנה, ניצחון לזרם השיתופי – הוכח קשר ישיר בין הפרטת הקיבוץ לבין ייצור וסחר בסמים. נמצאה נוסחה מוכחת – הפרטה = פלילים. כחבר בקיבוץ שיתופי וכאיש הזרם השיתופי, אני רוצה לקרוא לחבריי לדרך – הירגעו בבקשה, או כפי שנהוג לומר היום – תרגיעו.

 

הקשר בין ההפרטה לקוקאין מופרך, כמובן, מעיקרו. מי יאמין שאנשים היו חברים אידיאליסטים ונאמנים לדרך החיים השיתופית וכך היו נשארים כל חייהם, אבל ההחלטה להפוך את קיבוצם למופרט אילצה אותם לשנות את אורחותיהם, ולא הותירה להם ברירה אלא להקים רשת פשע חמורה כל כך. הרי טענה כזו היא הבל ורעות רוח. האם בקיבוץ השיתופי לא היו רמאים, גנבים ואף רוצחים? היו. אם היה מדובר באדם רעב שהידרדר לגניבה או אישה רעבה שהידרדרה לזנות, עוד ניתן היה לקבל טענה כזו. אולם מי שגלגל מאות אלפי (או, שמא, מיליוני) דולרים בניהול עסק מאורגן של פשע, בקיצור – משפחת פשע, לא הידרדר בשל מצב כלכלי שנוצר בעקבות ההפרטה.

 

הסיבה שהטענה הזאת מרגיזה כל כך, אינה רק בשל העובדה שמדובר בטענת סרק, אלא בעיקר כיוון שהיא מעידה לאיזו רמה מידרדר הוויכוח הפנימי בתנועה הקיבוצית. במקום ויכוח חברי על דרך חיים, אנו מידרדרים למאבק פוליטי מכוער. המאפיין מאבק פוליטי, הוא השימוש הדמגוגי בכל פיסת מציאות כדי להוכיח את צדקתי ואת נבלת יריבי. כל מפלגה נאבקת בשחיתות של יריבתה, ומתייחסת לכל מקרה שחיתות אצל היריבה כהוכחה לכך שהמפלגה היריבה מושחתת מיסודה וכולה חבר מרעים, נוטלי שוחד ושלמונים, אך מתעלמת לחלוטין מגילויי שחיתות בתוכה, מכסה אותם ומסתירה אותם (או שומרת אותם לשעת כושר במסגרת יריבות פוליטית פנים מפלגתית). הקיבוץ הוא קהילה, הוא חברה, וכאשר קיים ויכוח בקהילה, יש לשמור על הקהילה ולא להפוך את הוויכוח ליריבות פוליטית.

 

****

 

לא אחת אני תמה כאשר אני שומע חברים המתנגדים לשינויים ולהפרטה, עותרים נגד הקיבוץ, מגלגלים את הדיון לבתי משפט או פותחים במסע השמצות פומבי נגד קיבוצם. אני מבין את הכאב של אנשים שבחרו בדרך החיים הקיבוצית, והרוב בקיבוצם שמט את הקרקע תחת רגליהם והפך את הקיבוץ לדרך חיים אחרת. אולם הקיבוץ הוא דרך חיים דמוקרטית, שההחלטות בו מתקבלות על פי רוב. את החלטות הרוב יש לכבד. חזקה על מי שמאמין בחיי שיתוף, שינסה לשמור לפחות על ערכי הקהילה, על תרבות קהילה, על חברות, גם ביישוב הפוסט שיתופי. אין היגיון בכפיה בכוח של אורח החיים השיתופי, שכל כולו מבוסס על וולונטריות ורצון חופשי, ואין היגיון בניסיון לנקום ברוב שבחר בדרך חיים אחרת.

 

הרעיון השיתופי מבוסס על ערכים של חברות ואמון הדדי. ערכים אלה – מן הראוי לטפח אותם גם בקיבוץ שהופרט. שימוש באירוע פלילי כטיעון של חברים בקיבוץ נגד ההחלטות שקיבוצם קיבל, הוא התנהגות פוליטית נפסדת, ולא התנהגות חברית בקהילה שנקלעה למצוקה קשה. שימוש במצוקה כזו כדי להיפרע מהרוב שקיבל החלטות על אורחות החיים, הוא התנהגות צינית נלוזה, בשעה המחייבת התמודדות משותפת של קיבוץ, שחרב עליו עולמו. השימוש באירוע כזה בידי חברים בקיבוצים אחרים כדי להשחיר את עצם הרעיון של הפרטת הקיבוץ, גם הוא התנהגות פוליטית נפסדת.

 

בסופו של דבר, מי שיינזק משימוש ציני כזה באירוע כמו אירוע הקוקאין בגשר הזיו, הוא דווקא הרעיון השיתופי, שבשמו נאמרו דברי הבל שקריים ומרגיזים אלה.



נכתב בתאריך
2/1/2006



הרשמה לניוזלטר שלנו