עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קיבוץ כשר - פרופ' אסא כשר אומר שלמרות אהבתו את הקיבוץ, איננו יכול לחיות בו בשל היותו אינדיווידואליסט קיצוני. האתגר של הקיבוץ השיתופי, הוא להיו
שיתופי-חדשני / אורי הייטנר
קיבוץ כשר
20.12.2005
פרופ' אסא כשר

 

פרופ' אסא כשר אומר שלמרות אהבתו את הקיבוץ,

איננו יכול לחיות בו בשל היותו אינדיווידואליסט קיצוני.

האתגר של הקיבוץ השיתופי,

הוא להיות בית לאינדיווידואליסטים כפרופ' כשר


"- מתי קיבוץ מפסיק להיות קיבוץ?

- ... אם מנהיגים 'שכר דיפרנציאלי', היוצר הבדלים כלכליים משמעותיים בין חבר לרעהו, זה לא קיבוץ. אם מבצעים 'שיוך נכסים', המחלק בין החברים והחברות את הנכסים, הופך את רובם לרכוש הפרטי שלהם, זה לא קיבוץ. אם מבטלים את הערבות ההדדית, יוצרים חשש שהקהילה לא תעמוד, ללא היסוס וללא הסתייגות, לימין החבר או החברה בעת מצוקה, זה לא קיבוץ.

- ... מהו המכנה המשותף הערכי הבסיסי הנדרש, כדי שקבוצת אנשים במקום מסוים תיקרא קיבוץ?

- ... נאמנות לרעיון של שוויון ערך האדם, עד כדי נכונות לוותר על אי שוויון כלכלי. שותפות מלאה באורח החיים. סולידריות חברתית בפרופיל גבוה, במיוחד ערבות הדדית, במיוחד במצבי צורך מיוחד בתמיכה. וגם, במידה מסוימת, אוונגרדיות, נטילת אחריות על היבט חברתי של ישראל, מעבר לגבולות הקיבוץ...".

 

ההגדרות הללו לא נכתבו בידי חבר קיבוץ. אלו הן הגדרותיו של פרופ' אסא כשר, מגדולי הפילוסופים הישראליים, ראש הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה באוניברסיטת ת"א ויועץ אקדמי למכללה לביטחון לאומי. הדברים נאמרו בשיחה על הקיבוץ, בספר "17 שיחות עם אסא כשר", מאת ורד לוי ברזילי.

 

ייעודה של הפילוסופיה הוא חיפוש הטוב, הגדרת הטוב. אחת מכותרות המשנה בפרק על הקיבוץ היא "קיבוץ זה טוב". כאדם העוסק במוסר, כשר נפעם מהקיבוץ כדרך חיים מוסרית.

 

מדוע הקיבוץ הוא טוב, בעיני כשר? משלושה טעמים:

א.      "הקיבוץ ... הוא צורת חיים הגורמת לכל מי שמקבל אותה על עצמו מרצונו, לחיות חיים בעלי משמעות מתמדת, עמוקה וטבעית, בעת ובעונה אחת... יש בה [בצורת החיים הקיבוצית. א.ה.] מרחק קטן בין הערכים ובין ההתממשות שלהם בחיי היום יום.

ב.      בקיבוצים הייתה אינטנסיביות תרבותית שלא היה אפשר למצוא בעיר, ממש בית יוצר של תרבות עברית. חגיגה מתמדת. וזה טוב בעיני.

ג.       הקיבוץ הוא אחת היצירות הבודדות של החברה הארץ ישראלית היהודית שהיא יצירה מקורית, ייחודית, מעניינת. ..."

 

מה ששובה את ליבו של כשר כביטוי למוסריותו של הקיבוץ, הוא ה"התנזרות מאי שוויון כלכלי. אחד יכול להשתכר הרבה, אחד לא יכול להשתכר כל כך הרבה, בא האחד ואומר משהו ממש מדהים, 'אני מוכן לוותר על היכולת שאני יודע שיש בי ליצור אי שוויון כלכלי, ליצור לעצמי יתרון כלכלי משמעותי'. זה מדהים ומרשים ... זה לב ליבו של העניין. ההתנזרות מאי שוויון כלכלי היא ביטוי מיוחד של הנאמנות לרעיון של שוויון ערך האדם. הומניזם על צורותיו השונות מניח את שוויון ערך האדם, רואה את האדם ראוי לכבוד באשר הוא אדם, בגלל האנושיות אשר בו".

 

*****

 

אסא כשר הוזמן בידי חברי קיבוץ גן שמואל, להוביל ולהנחות תהליך ממושך, של ניסוח "קוד אתי" לקיבוץ. היה זה בעקבות מעורבותו של כשר בניסוח הקוד האתי של צה"ל וקודים אתיים של גופים אחרים. רבים מאוד מחברי גן שמואל השתתפו בתהליך.

 

בעיניי זהו דבר נפלא. קיבוץ עובר תהליך חברתי רב משתתפים, לא לצורך קבלת החלטות אופרטיביות על אורחות חייו, אלא כדי לנסח את השקפת עולמו. אין המדובר רק בניסוח חזון, שהינו תמונת העתיד האופטימאלית אליו הארגון שואף, אלא בניסוח מצע רעיוני עליו מתבסס הקיבוץ. המסמך נקרא "רוח גן שמואל". חברי הקיבוץ שחתמו עליו, "מקבלים על עצמנו הכרזה זו... כביטוי מכונן ומחייב של הערכים והעקרונות העומדים ביסוד חיינו בקיבוץ".

 

לא אגיש כאן את המסמך כולו, המתפרסם במלואו לאורך 3.5 עמודים בספר, אך אביא את ליבתו.

 

הפרק הראשון נקרא "משמעות", ובו נכתב:

 

"גן שמואל הוא קיבוץ. קיבוץ הוא צורת חיים מוסרית מיוחדת. קיבוץ מקיים שגרת חיים בעלת משמעות של ביטוי ערכי. קיבוץ מכונן חיים משותפים בעלי משמעות הומניסטית. קיבוץ יוצר למען חבריו תשתית של חיים בעלי משמעות אישית.

 

גן שמואל כקיבוץ הוא ביטוי מיוחד של נאמנות לרעיון העצמאות המדינית של העם היהודי במולדתו, שביסוד מדינת ישראל.

 

גן שמואל כקיבוץ הוא ביטוי מיוחד של נאמנות לרעיונות המוסריים שביסוד הדמוקרטיה וביסוד החתירה לשלום ולאחוות עמים".

 

בהמשך מנוסחים פרקים המפרטים את משמעות החיים בקיבוץ, שכותרותיהם – שוויון ערך האדם, דמוקרטיה, אחריות, יחסי אנוש, רציפות ושינוי. המסמך מסתיים בהגדרת העקרונות המכוננים את זהותו הערכית של קיבוץ גן שמואל:

 

  • שוויון ערך האדם.
  • ויתור על היכולת ליצור אי שוויון כלכלי.
  • אחריות משותפת לתשתית המשמעות של החיים האישיים.
  • אחריות משותפת למערכות החינוך, הרווחה והתרבות.
  • אחריות משותפת לעיצוב וטיפוח תרומה מיוחדת לחברה הישראלית.
  • אחריות אישית לתרומה משמעותית בתחומי האחריות המשותפת.
  • הדמוקרטיה, ובמיוחד שלטון ההגינות.
  • הזכות לחופש והחובה לאחריות.
  • איכות יחסי האנוש.
  • מעמד המשפחה.

 

המסמך כולו, אושר בידי 95% מחברי הקיבוץ באסיפה, כך שללא ספק הוא מבטא את רוח הקיבוץ.

 

*****

 

כאמור, כשר מתפעל מ"ההתנזרות מאי שוויון כלכלי" של חברי הקיבוץ. השימוש במושג "התנזרות" אינו מקרי. הוא משווה את חיי הקיבוץ לנזירות. "אדם יכול להיות דתי קתולי ולא להיות נזיר. הנזיר מבטא את הנאמנות שלו לאותם ערכים דתיים על ידי התנזרותו הטוטלית מזוגיות ומהורות. הוא מקריב על מזבח אמונתו חלק מן היכולת האנושית שלו, שהיא חשובה ולגיטימית כשלעצמה, אבל יש לו צורך להיות מי שנותן דוגמה בחייו לנאמנות מובהקת למשהו יותר חשוב. פרופיל הנאמנות של הנזיר הקתולי לאמונתו גבוה יותר מפרופיל הנאמנות הרווח של הקתולי שאינו נזיר לאמונתו. וכך, בהבדלים מובנים מאליהם, ניתן לומר גם על אנשי הקיבוצים: פרופיל הנאמנות שלהם לשוויון ערך האדם גבוה יותר מפרופיל הנאמנות הרווח של אדם הגון שאינו חבר קיבוץ. זה, כמובן, לא אומר שיש פגם מוסרי בחיים בעיר, ממש כמו שאין פגם דתי בחיים מחוץ למנזר. זה בסדר גמור לחיות בעיר. הקיבוץ לא מתאים לכל אחד. ממש כמו שזה בסדר גמור לא להיות נזיר. המנזר לא מתאים לכל אחד. ובכל זאת איש הקיבוץ מבטא את שוויון ערך האדם ברמה גבוהה יותר, במעגלים יותר רחבים".

 

אינני אוהב את האנלוגיה הזו. אני מתפלא על אדם ככשר, שחתירתו לאמת ולמוסר היא היפוכה של הפוסט-מודרניות, על ההשוואה בין ויתור על אי שוויון כלכלי, לוויתור על משפחה והורות. פוסט מודרניסט יכול היה להציג זאת כשתי קבוצות המוותרות על מימוש יכולת אנושית למען ערך ואמונה. אבל אני רואה פה היפוך מסוים. חיי משפחה והורות הם לב האלטרואיזם. אין ביטוי נעלה יותר לאלטרואיזם מאשר הענקת הורים לילדיהם, והנכונות לפשרות וויתורים בחיי הזוגיות. הוויתור על הורות וזוגיות בשם אמונה, אינו מעורר אצלי כל רגש חיובי, לא כלפי האמונה הזאת ולא כלפי המאמינים והמגשימים שלה. לעומת זאת, הוויתור על יכולת ההתעשרות למען התחלקות עם השותפים לחברה הקיבוצית, הוא אלטרואיזם לשמו.

 

בימים אלה, בהם כל כך אוהבים לשנוא את הקיבוצים ולהשמיצם, ושבהם חברי הקיבוצים סובלים מדימוי עצמי נמוך למדי, נעים מאוד לקרוא דברי אהבה, הערכה והערצה לקיבוץ, מפי אדם כאסא כשר. אלה דברים שכדאי מאוד שכל קיבוצניק יקרא ויפנים.

 

עם זאת, לעתים זו אהבה המקלקלת את השורה, הסובלת מהעדר ביקורתיות. למשל, בכל השאלות העוסקות בביקורת על הקיבוץ מצד עיירות הפיתוח, אזורי המצוקה, "הקשת המזרחית" וכו', מסנגר כשר על הקיבוצים ללא כל סייג וביקורת. אני סבור שיש לנו, הקיבוצים, הרבה סיבות לביקורת עצמית בנדון – על הסתגרותנו והתנשאותנו. דוגמה מוחשית לכך היא המועצה האזורית גליל עליון, המופרדת מהמועצה האזורית מבואות חרמון, אף שמדובר במועצות החולשות על אותה טריטוריה, רק כדי לקיים מסגרות מוניציפאליות נפרדות לקיבוצים ולמושבים – שרובם מושבי עולים משנות החמישים והשישים (מה שנהוג היה לכנות כ"מושבי ישראל השניה"). הוא הדין במערכת החינוך הקיבוצית הבדלנית, השייכת ליישובים שרבים מהם הם קיבוצים לשעבר (על פי הגדרותיו המדויקות להפליא של כשר) אך מה שמקיים את היחד שלהם, הוא הבדלנות מהסביבה. האתוס המוסרי של הקיבוץ, אותו מעלה כשר על נס, מחייב גישה אחרת לחלוטין לסביבה. כשר עיוור לכשל הזה.

 

*****

 

"אם אתה כל כך אוהב קיבוץ", שואלת לוי ברזילי את כשר, "למה לא הלכת לחיות באחד?"

 

"זה לא מתאים לי. קיבוץ, על כל הדברים הנפלאים שיש בו, הוא במהותו צורת חיים שיש בה מינון גבוה של קולקטיביזם. ואילו אני, גם מטבעי, גם מרצוני הטוב, אינדווידואליסט קיצוני.

 

ועם זאת, בדרכי האישית, אני מביא לידי ביטוי את הרעיון של הוויתור על העושר, של ההתנזרות מן הכוח הכלכלי. הרוב המכריע של חיי מוקדש לפעולות הנראות לי מעניינות, אולי גם חשובות, שאני לוקח בהן חלק מפני שהן מעניינות אותי, אולי גם חשובות בעיניי, ואני שקוע בהן בהתנדבות, בלי תמורה, בלי חשבון ובלי חשבונית".

 

דבריו אלה של כשר הם עדות לכשל הקיבוצי הגדול ביותר – היותו נתפס כצורת חיים שאין בה מקום לאינדווידואליסטים. העובדה שכשר מקדש את הקיבוץ במתכונתו המסורתית כמו שהוא, הופכת בעיניו את הקיבוץ למועדון שהוא אינו יכול להיות חבר בו.

 

האתגר של הקיבוץ השיתופי, הוא להיות קיבוץ של אינדיבידואליסטים. קיבוץ שגם "אינדיבידואליסט קיצוני", שהוא אדם ערכי המוותר על העושר ומתנזר מהכוח הכלכלי, יוכל לחיות בו, בלי להיות תלוי בוועדות, סדרנים ובעלי תפקידים. אם אדם כאסא כשר אינו יכול למצוא את מקומו בקיבוץ, זו תעודת עניות לקיבוץ.

 

 



נכתב בתאריך
20/12/2005



הרשמה לניוזלטר שלנו